שרת התרבות והספורט מירי רגב תקפה (יום ב', 15.6.15) במליאת הכנסת את השחקן והבימאי עודד קוטלר ואמרה: "אדון קוטלר, האם 61 חברי הכנסת היושבים כאן הם בהמות גסות או דקות בעיניך? האם עשרות האמנים שמחאו כף לך ולעולם הדימויים שלך סבורים כמוך, כי מיליון איש הם לא יותר מאשר אוכלי עשב וקש. האם מדובר באותו 'קומץ' שעמד בכיכר רבין ומחא כפיים לגרבוז. או שמא זה אותו ה'קומץ' ששמע את דודו טופז מכנה אותנו אתכם 'צחצחים'. על מי בדיוק מדובר ובשם מי אתה מדבר? והאם השיח הזה הוא תרבות בעיניך?"

רגב השיבה במליאת הכנסת להצעת אי-אמון שהגישה סיעת הרשימה המשותפת בנושא "פגיעה בתרבות משיקולים פוליטיים", ואמרה: "הצעת אי-האמון הזו שייכת לשיח אחר. לשיח הלא תרבותי. שיח של ימין ושמאל, שיח של הם ואנחנו, שיח של מרכז ופריפריה, של ערבים ויהודים, של דתיים וחילונים, של מחרימים ומוחרמים, של אליטיסטים ומנותקים, של מתנשאים ומורמים מהעם, של מותר ואסור, של הכרעת הרוב וקבלת האחר, של משילות. רק לא תרבות. שיח של דעות חשוכות, של 'חושך ביטוי' וסתימת פיות. של שקר ואמת, של אוהבים ושונאים, של קטבים, של דרום וצפון, של מזרח ומערב. שיח של גזענות וסובלנות. רק לא תרבות. זה שיח של כיכרות העיר, שיח של צ'חצ'חים, של אספסוף, מנשקי קמעות ועכשיו גם בהמות", אמרה רגב.

לדבריה, יכולה הייתה לשבת מנגד ולהמתין עד יחלוף זעם. "יכולתי לשבת מנגד לחכות לזרי הפרחים שימלאו את לשכתי עם כניסתי לתפקיד, אבל בחרתי אחרת. בחרתי לצעוק את צעקתם של רבים בעם שאינם יכולים לשאת עוד את העובדה, שישנם קולות בתוך הבית שקוראים להחרים קהלים רבים ולהדירם רק בשל מוצאם, מקום הגאוגרפי, בגלל צבע עורם או שפת הדיבור שלהם".

שרת התרבות הוסיפה כי היא חווה בשבוע האחרון מסע של ניסיון לדה-לגיטימציה מ"קומץ" אנשי רוח ואומנים, כלשונה, שלא מוכנים לקבל את אמירתה הברורה - "לא אתמוך במוסדות תרבות ששותפים לחרם מבית ועושים דה-לגיטימציה למדינת ישראל", הבהירה.

רגב אמרה כי המהומה קמה על כך שממשלת ישראל והיא כנציגתה, סברו כי ממשלה שפויה אינה צריכה לבקש לאבד עצמה לדעת, ולממן מתקציב התרבות הצגות או מוסדות ואמנים שיחרימו את מדינת ישראל. "האם בכך יש פסול מוסרי, האם בכך יש התערבות או פגיעה בחופש ביטוי?", תהתה. "לצערי חופש הביטוי לעיתים הוא הופך חד-סטרי, חופש ביטוי השמור לכאלה שמותר להם ולכאלה שצריכים לשתוק. לשתוק כאשר אלה יורים בתותחי חופש הביטוי שלהם בעוצמת אש גבוהה שהם מחטיאים את מטרתם. אז הנה אני אומרת בקולי, גם דעתי תישמע. גם לי יש דעה. חופש הביטוי והיצירה הם מנשמת אפה של חברה דמוקרטית השוחרת תרבות. חופש הביטוי מוגן וכך יישאר עד קץ הימים. עם זאת, האם מחובתה של ממשלה ומדינה החפצה חיים, לממן מכספי משלם המיסים הצגות או אמנים העושים במימון זה כקרדום לחפור בו נגד המדינה. מי שרוצה להוציא דיבתה של הארץ יעשה זאת לבד. לא נחסום את זה אך לא נממן זאת".

ח"כ עאידה תומא סולימאן הציגה את הצעת אי-האמון של הרשימה המשותפת: "מתברר שהאיום לא קיים רק מעל למוסדות התרבות הערביים אלא הוא מרחף מעל ראשם של כל מוסדות התרבות שמבקשים להביע דעה פוליטית שלא מקובלת על הממשלה.

"השרה יודעת שבעצם אין לה הרבה במה לאיים, כי התקציב של המשרד למוסדות תרבות ערביים הוא זעום. ב-80% מהיישובים הערבים אין פעילות של סל תרבות. זה המחיר שאנחנו אמורים לשלם עבור סתימת פיות? העניין הוא לא בשביל התקציב ההזוי הזה אלא העניין הוא עקרוני של סתימת פיות שבה אנשי תרבות מאוימים".

שר החינוך נפתלי בנט התייחס לנושא בפתח ישיבת סיעת הבית היהודי: "אני אומר מעכשיו לכל מי שיושב וכותב תסריטים שנותנים לגיטימציה לרוצחים: כל עוד אני שר חינוך לא יהיה לך מימון. אני לא מתכוון ביד אחת לתת סייעת שניה לילדים, וביד השנייה לממן להם הצגות שנותנות לגיטימציה לרוצחים. לא לרוצחי חיילים, ולא לרוצח ראש ממשלה בישראל. אני מבקש מכולם לקחת אחריות על החברה ולא להקצין את השיח שמתנהל בימים אלה. יש לנו עם אחד, ושום הצגה לא שווה פילוג שלו".