משרדי הממשלה ובראשם משרד האוצר לא גיבשו אסטרטגיית השקעה לאומית הכוללת קביעת סדר עדיפות בין הפרויקטים בשיתוף המגזר הפרטי שתתמוך ביכולתה של הממשלה לקדם פיתוח של תשתית החיונית לצמיחתה הכלכלית של המדינה. זאת, למרות שעד כה (סוף 2018) בוצעו 27 פרויקטים כאלו ב-32.2 מיליארד שקל; 32 נוספים נמצאים בשלבים שונים ויושקעו בהם 60 מיליארד שקל.

כך אומר (יום ב', 4.5.20) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. פרויקטים בשיתוף המגזר הפרטי (Public-Private Partnerships - PPP) נועדו לספק תשתיות, מוצרים או שירותים לציבור באמצעות המגזר הפרטי, תוך ניצול יתרונם היחסי של השותפים ובאמצעות הקצאה יעילה של הסיכונים והמקורות כדי להשיא את התמורה בגינם. למרות ההיקף העצום של פרויקטים אלו, ולמרות תרומתם החשובה, אנגלמן מצביע על שורה של ליקויים מהותיים:

• הגופים העיקריים האמונים על ניהול מנהלי ההתקשרויות מטעם המדינה אינם משתמשים במסמכי מכרז סטנדרטיים ואין ביניהם שיתוף פעולה מוסדר, לרבות בקיום הליך למידה, בניהול העיתוי של פרסום המכרזים ובהתוויית קווים מנחים להתנהלות לנוכח חשש מניגוד עניינים. שיתוף פעולה כזה יכול להפחית עלויות באמצעות ניצול יתרונות לגודל.

• פריסת ההתחייבויות בגין פרויקטים בהיקף של מיליארדי שקלים אינה חשופה לעיניהם של כל מקבלי ההחלטות. הפריסה נעשית לתקופה קצרה ביחס לתקופת ההתקשרות, למרות חשיבותה של המשמעת הפיסקלית לכל התקופה.

• התבססות על נתונים שלא אומתו, הנחות שגויות והעדר מרכיבים חשובים בביצוע בדיקות ההתאמה ליישום מתווה ה-PPP. נמצאו פגמים מצטברים בביצוע בדיקות ההתאמה העלולים להטות את תוצאותיהן, ובפרט העדר הערכות אינטגרטיביות, העדר מבחני רגישות והשוואות בינלאומיות, יישום מקדמי התייעלות ושיעורי היוון לא מבוססים והשמטת עלויות עסקה הייחודיות למתווה.

• המדינה לא גיבשה מנגנון אשר ישקלל את ניסיון העבר שנצבר בעבודה עם הזכיינים, כדי למגר התנהגויות לא רצויות מצידם בהקמתם של פרויקטים עתידיים וכדי להגדיל את הסבירות שיעמדו בלוחות הזמנים ובתקציבים כפי שהתחייבו.

אנגלמן מסכם: "הממצאים מלמדים על הצורך בהגדרת הגורם המתכלל ברמה הממשלתית לצורך מימוש יתרונות מירביים ברמה הלאומית ובטיוב פעילות הגופים האמונים על ההתקשרויות. גיבוש עקרונות עבודה מוסדרים לביצוע פרויקטים במתווה זה, יאפשר להגדיל את ההשקעה בפרויקטי תשתית תוך יצירת אפיקי השקעה מגוונים במשק ויסייע לצמיחה הכלכלית של המדינה לאורך שנים. עיגון פעולות שיבטיחו כי המתווה יושם לאחר בחינת תועלות ההתקשרות ביחס לחלופות אפשריות, יביא למיצוי יתרונם היחסי של השותפים ולהקצאה יעילה של הסיכונים והמקורות. כמו-כן הוא יבטיח שהתמורה להון הציבורי המושקע ביישום פרויקטים אלה תהיה מירבית".