תקופת ההתיישנות בעבירות מין תוארך גם לתביעות צד ג'

ח"כ רוזין: "הפסיקה והחקיקה הבינו לאורך השנים שיש משמעות לשנים שעוברות מרגע הפגיעה. ההשעיה בדיווח, בתלונה ובהליכה להליכים לפלילים לא נעשית כי הנפגע/ת לנים על תלונתם. כל דיני ההתיישנות מלבד בעיקר בנושאים הללו, נועדו לוודא שאדם לא ילון על תלונתו וכן יאפשר לצד שעליו מתלוננים להגן על עצמו. במקרים של פגיעה מינית הבינו גם הפסיקה והחקיקה שהשהות בדיווחים ובהליכים היא חלק ממורכבות הפגיעה וכן שככל שהפגיעה נעשית בגיל צעיר יותר כך יש השהייה ארוכה יותר בדיווח. מכאן הגיעה חקיקה שהאריכה את ההתיישנות בעבירות מין בעיקר בקטינים ובמשפה מתוך הבנה שככל שהאדם הפוגע היה במעגל קרוב הפגיעה קשה יותר גם באמון וכן היציאה מול הפוגע לוקחת יותר שנים.

"הצעתי דנה בשתי סוגיות נפרדות אבל דומות - בני משפחה - לצערנו במקרים רבים מדי במקרים אלו, למרות שיש חובת דיווח, יש כמעט אפס העמדות לדין. אולי היה כתב אישום אחד בעשר השנים האחרונות בעקבות חובת דיווח ואנחנו יודעים שהסביבה יודעת. בין אם המשפחה, רופא המשפחה ואחרים. פה לוועדת החוקה הגיעו 5 בנות של אותה משפחה שנפגעו מילד, בן-דודן, והסיפור הושתק במכוון על-ידי האימהות 30 שנה. במקרה כזה צריכה להיות אחריות לא רק על הבן-דוד הפוגע אלא גם על בני המשפחה שהסתירו. שומעים הרבה שהפצע והכאב ממי שידע ולא הגן עליהן הוא מהשתיקה עצמה. הפצע שהילדה כבר העיזה לספר מה עובר עליה והמשיכה להיפגע שנים הוא לעיתים משבר אמון יותר גדול מהפגיעה עצמה.

"סוגיה נוספת כמו בבני ציון ומעלה כרמל יש אחריות למוסדות ואחריות למדינה- אנחנו מכירים מקרים מאוד קשים של בתי אומנה, פנימיות, מוסדות שמטפלים בחסרי ישע וצריך לצאת מסר ברור מהבית הזה שיש להם אחריות על חיי אדם והיא צריכה לבוא לביטוי גם בחוק הישראלי ולא רק בפסיקה ולומר להם- יש לכם אחריות לילד שהרבה פעמים הוצאתם אותו מבית מתעלל והעברתם אותו לבית מתעלל או מוסד מתעלל ולא פיקחתם. אני מבינה את הקושי להוכיח אחרי הרבה שנים אך המסר של האחריות כלפי מי שמסתיר, משתיק ובעצם משתף פעולה, חייב לעבור".

ח"כ שיר סגמן: "החוק נועד לייצר שוויון בעיוות שנוצר. ילד בן 5 שתבע פלילית נכון להיום יכול להגיש תביעה לפיצוי אזרחי רק עד גיל 25 בעוד אותו ילד אם לא תבע פלילית יכול לתבוע אזרחית עד גיל 35 כך שהחוק בא להשוות בין שני המצבים. הצעת החוק באה לתקן עיוות נוסף בחוק כך שבהליך שסיימת לתבוע פלילי- ניתן למשוך שנה נוספת לתביעה אזרחית גם אם אתה בגיר".

עוד אמרה כי "משרד המשפטים ביקש חודש ואנחנו בחריגה מהזמן הזה וכל פעם מבקשים עוד שבוע שבועיים וזה נמתח והגיע הזמן להתקדם כאשר ככל שאני מבינה יש הסכמה על הסעיפים".

היו"ר קריב: "המסלול האזרחי משחק תפקיד מאוד חשוב במיצוי זכויות הנפגע, זה ההליך שבו הנפגע/ת הם במרכז העניין, לא מכוח החוק בו מקבלים זכות עמידה מוגבלת בהליך הפלילי, ההליך האזרחי הוא שמשקם את האוטונומיה של הנפגע ויכול להעמיד לנפגע פיצוי שיסייע בשיקומו. בהליך הפלילי השחקן הראשי הוא המדינה והנפגע הוא שחקן המשנה. כיום יש מצב בלתי נתפס בו דווקא הנתבע שהמדינה חשבה שיש בעניינו סיכוי להרשעה, מיצוי הדין עמו בהליך פלילי, מצמצם את יכולת הנפגע לקבל סעד אזרחי. זו תקלה שיצאה מידי המחוקק".

ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית): "האחריות קיימת אין אף חוק שפוטר מאחריות את הפוגע או את המוסדות שידעו. כרגע דנים בהארכת תקופת התיישנות וצריך מאוד להיזהר מחקיקה לא טובה שהיא תוצאה של מקרים רעים. החקיקה עלולה להיות רעה ממנה בהקשר הזה. באשר לפוגע אני מוכן לקבל את הטענה שפגעת ותיתבע. הסכנה של לך תוכיח שאין לך אחות, אם פגעת ואין הוכחות שיראו אחרת, ניתן לבוא ולומר שתוכיח שלא פגעת, היפוך נטל הראיה הגיוני. עדיין זה מעורר שאלה לגבי כמה זמן ישמור את ההוכחות זו אך בעיה פחותה כי מדובר בפוגע. כשמדובר במעגל השני או השלישי- האמא שהשתיקה, ייתכן שבמקרים קיצוניים וחריגים ייתכן שניתן לראות אותה אפילו כמבצעת במשותף באחריות הפלילית, ואף כפוגעת ישירה בסיטואציה של סיוע. כשמדברים על מוסדות או מדינה, השאלה כמה זמן ישמרו תיעוד אם יהיה כזה. הם אחראים אבל השאלה כמה זמן תחייבי אותם מהתביעה הפוטנציאלית "לקשור" את העובדים שלהם. תחשבי על מוסד רווחה שמקבל תקציב מדינה בהיקף מסוים להעסיק עובדים. תוגש נגדו תביעה אחרי 25 שנה, הוא צריך לשמור תיעוד של כל עובדיו 25 שנה אחורה. אם התרחש נזק במוסד יש כלל נזיקין של הדבר מעיד בעדו, כלומר יש היפוך נטל ראיה כשאני אחראי בדין כלפי מישהו. המשמעות שכשהתרחש נזק במוסד אני צריך להוכיח כמוסד אקטיבית שלא התרשלתי. אלו שני סוגי אחריות שונים. כשמדובר בבן משפחה קרוב זה דיון אחר, זו אחריות אישית על אדם. כשמודבר על מוסד או מדינה העובדים מתחלפים ואין מעקב אחריהם. כשהאמא שתקה ומגיע לה עונש והיא מתה האירוע נגמר. לעומת זאת במוסד, גם כשאדם שפגע מת המוסד נשאר. התרחש אירוע פגיעה מינית במוסד שלי לפני 20 שנה. עשיתי כל מה שצריך כך שאני לא חייב בנזיקין. העובד שתחת אחריותו התרחש הדבר סיים עבודתו במוסד ומת. העובדה שהעובד מת תגרום אוטומטית לכך שאצטרך לשלם על אירוע שלא הייתה לי שום אחריות לגביו. לא מתקנים עוול בעוול. אם נחריג את הסעיף מהכלל של הדבר מעיד בעדו הוא יעורר הרבה פחות מורכבות. כשמדובר במשטר של היפוך נטל ראיה הנזק עולה על התועלת".


הד"ר תמר קלהורה מייעוץ וחקיקה אזרחי במשרד המשפטים: "אין עמדת ממשלה להצעת החוק של ח"כ רוזין. כרגע אין התנגדות אך יש דעות לכאן ולכאן ומשרד הרווחה מעורב. זו סוגיה שיש ללבנה ולהגיע לעמדה אחידה של הממשלה. העניין נדון בתיקון של 2007 והשעיית מרוץ ההתיישנות כלפי מי שאינו פוגע עלה בדיונים ע"י חכ"ל תירוש ולא תמכנו בזה. זו עמדה מלפני 14 שנה שאפשר לבחון אותה מחדש. הנתונים משתנים וגם סדר הדין השתנה. ח"כ רוטמן הצביע על דברים שהכריעו את הכף בזמנו לאי-הכרה בהשעיית מרוץ ההתיישנות במקרים אלו. אפשר לבחון בנוסף את הארכת התקופה לגבי בני משפחה לעומת צד ג' שהוא זר. תקופת ההתיישנות במקרים אלו גם בגיל 25 אינה סוף פסוק. אולי התביעה כלפי הפוגע התיישנה אך ייתכן שלא ידע שיש לו עילת תביעה כלפי צד ג' ואז ילכו לסעיף, 8 של התיישנות שלא מדעת וגם לפי המשפט היום ניתן להגיש תביעה גם לאחר גיל 25".

עוד אמרה: "ההליך הפלילי משפיע על התביעה בכל מני אופנים- יש פרקטיקה שהפרקליטות מבקשת להשעות תביעות אזרחיות כדי לא לפגוע בהליך הפלילי עד שהוא מסתיים. לכן, הגשת תובענה עוצרת את מרוץ ההתיישנות עד סיום ההליך הפלילי, אבל השאלה הגדולה היא מה קורה אם לא הגשת. למי שהגיש תלונה במשטרה הדין נותן תמריץ להמתין עם תביעתו בגלל שלפי פקודת הראיות- פס"ד מרשיע פלילי מהווה ראיה בדין האזרחי ולכן זה נותן תמריץ להמתין. כרגע המצב המשפטי הוא שאם פס"ד פלילי מרשיע הוגש לאחר שהתביעה התיישנה אין לך כרגע מה לעשות איתו ולכן הצוות יושב על המדוכה האם יש הצדקה להאריך אותו בסופו. זו הצעת החוק של ח"כ סגמן שבמקרה שההליך הפלילי הסתיים, ההתיישנות לא תסתיים לפני שעוברת שנה".

קריב: "אני פחות מוטרד מתביעה כנגד המדינה. המדינה היא גוף שצריך לתעד את מעשיו. אני פחות מוטרד ממוסד שמקבל תקציבו מהמדינה ויש להטיל עליו רגולציה מאוד מחמירה אל מול סניף של תנועת נוער. אני פחות מוטרד מהכיס העמוק של המדינה. הכיוון של ח"כ רוזין מחייבת בחינה. המחשבה שבחור יוצא ממסגרת בגיל 18, או יותר חמור הפגיעה קורית במשפחה, שידוע שילד לא מתנתק ממשפחתו ופעמים רבות גם בגיל 23 הילדים עדיין סמוכים על שולחן המשפחה. הסיפור של יציאה מול בן משפחה שלא עשה חובתו מחייב כוח ועצמאות. ההגבלה של תביעות קטין לגיל 25 לא בטוח שיש לה הצדקה למול המציאות של חיי הנפגעות והנפגעים. אם בן משפחה אחד פגע- המחוקק כבר הסכים לתביעות נזיקיות עד גיל 35 אבל אם התקיים קשר שתיקה משפחתי נפשע, יש הצדקה שבמקום אחד יהיה הפוגע ובמקום שני יהיה מי שסייע לו והפר חובה חקוקה להושיט יד?"

עו"ד אתי ליבמן עפאים ממשרד המשפטים, מרכזת הצוות הבין-משרדי: "אחד הדברים שראינו כשהצוות החל לעבוד הוא שכמעט ולא נעשתה עבודת בדיקה בכל הקשור לנפגעי עבירה בהליך האזרחי, הבנו שאנחנו נמצאים בשדה לא חרוש. מתוך המקום הזה הבנו את חשיבות הדברים ואת הצורך להתמקד. להליך האזרחי יש חשיבות רבה בשיקום- גם באפשרות לשלוט הליך וגם באפשרות לקבל משאבי שיקום לקנות את הדרוש לחזרה לחיים נורמאליים.

"הצלחנו לבנות צוות בין-משרדי משרד המשפטים, משרד הרווחה הנהלת בית המשפט, האקדמיה ונציגת עו"ד רותם אלוני שמייצגת נפגעות, מהמגזר הפרטי. ביצענו שלושה הליכי שיתוף ציבור-יציאה כללית לעמדות בקשר לחסמים בהליך האזרחי, הליך נוסף - ביצוע ראיונות עומק ע"י עובדות סוציאליות ל-24 נפגעי עבירה שחצי בחרו לפתוח הליך אזרחי וחצי לא, וביקשנו להבין מאיפה הגיעה ההחלטה. יצא תוצר משמעותי ומרשים על השיקולים, שהשפיע על עבודת הצוות. במסגרת הגדרת נפגעות ונפגעי עבירה במינוי הצוות ההגדרה היא שמדובר על כאלו שסיימו הליך פלילי והשאלה למה לא המשיכו להליך אזרחי. ההליך השלישי היה פניה לאנשים שעוסקים במיצוי זכויות של נפגעי ונפגעות עבירה ובניית פורום היוועצות. פגשנו אנשי טיפול, ארגונים שמלווים נפגעי עבירה ועוד. מיפינו את החסמים והקשיים במקרים בהם הסתיים הליך פלילי ויש ללכת להליך אזרחי. השלב בו אנחנו עכשיו הוא שכ"א מהצוות חוזר חזרה לגופים שבצוות".

לשאלת היו"ר ח"כ קריב האם הצעות החוק מתכתבות עם מסקנות הוועדה המסתמנות אמרה כי היא מסכימה עם הרבה מהדברים שנאמרו.

עוד אמרה כי "נושא ההתיישנות לא ספק הוא חסם ויש מקרים בהם לקח הרבה זמן להתגייס ולהגיש תביעה אזרחית אך היו גם נפגעים שהדד ליין איפשר להם להתגייס ולקבל משאבי שיקום וטיפול בשלב יותר מוקדם. לכן התמונה שקיבלנו אינה חד-ממדית".

עו"ד רותם אלוני, מלשכת עוה"ד חברה בצוות הבין-משרדי: ההצעה של ח"כ רוזין לא נידונה בצוות והיא מעלה סוגיות חשובות המחייבות דיוק. במציאות בה למרבית נפגעי עבירות המין אין ממי לקבל פיצוי, המשמעות של צד ג' מאוד משמעותית. צריך להגיע לאיזון בין גופים גדולים יותר כמו המדינה ורשויות מקומיות שיכולות לשאת בנטל לבין אחרים שיש להם אחריות ישירה מודעת כמו אימא שהחליטה להשתיק או מישהו שמכוח התפקיד שלו כברירת מחדל נמצא אחראי. ההיגיון אומר שדווקא הגופים החזקים צריכים לשאת באי הוודאות הראייתי ככל שתהיה".

בעניין הצעת החוק של ח"כ שיר אמרה כי "העמדה ברורה שבחוק יש לקונה שלא מתיישבת עם ההיגיון. גם בהיבט שהמדינה החליטה להגיש הליך פלילי, לטעון שהאישה לא יכולה להגיש הליך אזרחי זה לא הגיוני. בנוגע לקטינים בגיל צעיר יותר, הרבה מהם לא רק שלא מספיקים להיערך, חלקם אפילו לא יודעים וממש תוך כדי הכנת הליך אזרחי הם מגלים שהוריהם הגישו הליך פלילי וממש חוסמים את דרכם. כל ההצדקות המתקיימות בנוגע להתיישנות לא מתקיימות במקרה הזה".

עו"ד לירון אשל, יועמ"שית המועצה לשלום הילד: "מדובר בהצעות חשובות מאוד כמי שמלווים מאות ילדים מדי שנה. ליווינו את עבודת הצוות. קטינים על-פי רוב לא הם בחרו בהליך הפלילי, יש חובת דווח והגורם האחראי הוא שיוזם את התביעה. לכן, הרציונל שאם כבר נחשפה פגיעה אין צורך להאריך את ההתיישנות, מתבטל. בנוסף ההליך עצמו דורש כוחות נפש עצומים. העדות בבית המשפט והימשכות ההליכים מוציא מהמשפחות והנפגעים את כל האנרגיה ולכן ככל שתוארך תקופת ההתיישנות בהליכים אזרחיים יוכלו הנפגעים לבחור באמת מה הם רוצים.

"חשוב שייאמר שהארכת ההתיישנות לתבוע את מי שאפשרו את הפגיעה ולא מנעו אותה מאפשרות החזרת שליטה לנפגעת שהוא חלק קריטי בהליך השיקום. הצגנו בצוות הבין-משרדי מחקר של חסמים בפני נפגעות להליך אזרחי וכל פעולה שתסיר חסמים כאלו מבורכת. ההצעה מסירה עוד חסם. הצעת החוק של ח"כ שיר מתקנת עוול ומגדילה את הצדק לנפגעות ונפגעים".

היו"ר קריב: "הצעות החוק, בעיקר של ח"כ רוזין ותומא סלימאן, דורשות עוד הרבה עבודה כי יש ראיה רחבה והרבה שיקולים לכאן ולכאן והן לא נידונות בצוות הבין-משרדי. ההצעות מונחות על שולחן הוועדה הרבה זמן ומשרד המשפטים היה צריך לומר שאם אינן רלוונטיות לצוות יש לדון בהן בגוף אחר במשרד. אני לא רואה טעם להמשיך לעכב חקיקה כשמצאנו בהן גרעין חקיקתי הדורש טיפול. נראה מה ההצעות שיגיעו מהצוות ונראה שאין בהן סתירה להצ"ח של מיכל שיר סגמן ונוכל לחדד תיקונים בקריאות הבאות. צריך להשקיע הרבה עבודה במציאת האיזונים השונים וטוב שמשרד המשפטים יאמר מה דעתו. בשביל זה בדיוק יש לנו עוד 3 קריאות במליאה. בשבוע הקרוב או שתגיעו לסיכומים עם הח"כיות המציעות או שאמשוך את הרביזיה שאגיש והחוק יועבר במליאה".