הקלה לנאשם שנדקר בכלא

שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יובל ליבדרו, חרג לקולא ממתחם הענישה שקבע לנאשם במעשי מרמה, מאחר שהלך נדקר בעת ששהה במעצר. ליברדו קובע (14.6.22), כי מדובר בסטייה משיקולי צדק אותה התיר המחוקק.

ליאון אייל הורשע בעשרות עבירות מרמה, זיוף והלבנת הון בשל מעשים שביצע כבעלים של מגרש למכוניות משומשות. ליבדרו קבע, כי במשך שנים הוא רימה חברות ביטוח מהן רכש כלי רכב שהוכרזו כ"אובדן למעשה", כאשר הציג אישורים כוזבים על עמידתו בתנאים המאפשרים רכישות כאלה. הוא הסתיר מן הרוכשים את מצבן האמיתי של המכוניות, וכל אלו היוו עבירות הלבנת הון בסך 3.9 מיליון שקל.

ליבדרו קבע, כי מתחם הענישה הראוי הוא 72-36 חודשי מאסר, אך החליט כאמור לחרוג מן המתחם משיקולי צדק. החוק מאפשר לבית המשפט לחרוג כלפי מטה רק משיקולי שיקום או משיקולי צדק; בית המשפט העליון השתמש בחריג זה כדי להקל משמעותית בעונשו של אורי לופוליאנסקי בפרשת הולילנד, בשל מצבו הרפואי. כעת קובע ליבדרו, בין היתר בהסתמך על אותו פסק דין, כי גם במקרה של אייל ניתן לבצע חריגה דומה.

אייל הותקף בכלא בנובמבר 2017 בידי אסיר אחר, אשר דקר אותו בגבו, בצווארו ובכתפו; התיק נגד התוקף נסגר מחוסר ראיות, נקבע שהתקיפה בוצעה על-רקע מצבו הנפשי ואייל מנהל במקביל תיק אזרחי נגד המדינה בשל התקיפה. "על בית המשפט הגוזר את דינו של נאשם לתת משקל לפגיעות שנפגע הנאשם במסגרת אכיפת החוק כנגדו", אומר ליבדרו ושואל רטורית: "מה באשר לנאשם שנעצר לראשונה בחייו ונדקר ונפצע בעת שהותו במעצר על לא עוול בכפו (בהקשר זה כמובן)? האם על בית המשפט להתעלם מפגיעה זו של הנאשם? האם על בית המשפט להתעלם מ"מחיר" פיזי ונפשי ששילם ואולי עוד משלם נאשם זה? לו למשל היה הנאשם נאנס על-ידי עצור אחר בתא המעצרים וכבר היו דברים מעולם. האם גם אז על בית המשפט הגוזר את הדין של הנאשם להתעלם מכך?".

ליבדרו מדגיש: "עת אזרח נעצר אין הוא מופשט מזכויותיו כליל. חרותו ופרטיותו נפגעות כנגזר מהמעצר, אך זכותו לביטחון אישי ולכבוד בתוככי המעצר לא צריכים להיפגע. החובה להגן על זכויות העצור מוטלת על המדינה שכן האזרח בתוך המעצר הוא אדם מוחלש בהיותו מורחק ומנותק מכל משאביו וקרוביו ונמצא בסיטואציה קשה ומתוחה במיוחד. האזרח נמצא במשמורת המדינה בעל כורחו, על-פי החלטת המדינה, ומכאן חובתה הישירה של המדינה לדאוג לזכויותיו של האזרח ובראשן לביטחונו".

היועץ המשפטי של מחוז מרכז בשב"ס ציין בפני בית המשפט, כי התופעה של אלימות בבתי הכלא ידועה, וליבדרו מגיב: "אין להשלים עם תופעה זו ויש לפעול למיגורה. הכרה בפגיעה כזו של הנאשם בהיותו חשוד עצור ודאי מוצדקת עת הפגיעה נעשתה בכוונת מכוון מטעם רשויות האכיפה או מתוך רשלנות של רשויות האכיפה, אך מוצדקת היא לטעמי גם מקום בו רשויות האכיפה לא פעלו באופן מכוון או רשלני". ליבדרו מדגיש, כי קביעתו היא רק בנוגע להשלכות הדקירה על העונש ולא בנוגע לאחריותה או אי-אחריותה של המדינה לדקירה.

המקום המתאים להתחשבות כזו היא בגדרי ההגנה מן הצדק, ובמקרה הזה - בתחום העונש, ממשיך ליבדרו. לחלופין, היא אפשרית משיקולי צדק, כאמור - כפי שנעשה במקרה לופוליאנסקי. לפיכך גזר ליבדרו על אייל 30 חודשי מאסר, לצד חילוט 17 רכבים וכל הכספים שתפסה המדינה לאורך ההליך. את המדינה ייצג עו"ד ברוך יעקובי, ואת אייל - עוה"ד עוזי נקש ושני פרג'ון.