רוטמן שוקל: מלחמה בפרוטקשן בכלים למאבק בטרור

ח"כ משה סעדה (הליכוד): "עניין הפרוטקשן הוא תופעה קשה התופסת את כל הציבור בביטחון האישי. נלווה לכך יוקר המחיה כי תשלום הפרוטקשן מייקר את המוצר. לפי דוח ארגון השומר 73% מהאנשים חוו ניסיון סחיטה ו-53% לא מעוניינים להתלונן כך שיש לקחת בחשבון את החשש הזה וכמה אנשים לא ששים להתלונן וחוששים מכך שאחרי שיתלוננו המשטרה לא תעמוד לצדם. ראיתי את הצעת משרד המשפטים, ומה שאתם עושים הוא לקחת הצעה טובה של הכנסת ולעקר אותה מתוכנה. אתם אומרים שתגישו כתבי אישום אבל בתנאי שהאדם הפוגע יהיה מודע לכך שהצד השני נפגע והוא מאוים ומה שזה דורש הוא תלונה של הצד הנפגע ואתם יודעים שזה לא יקרה בגלל החשש. במקום להגן על הציבור, בסופו של יום נגיע לאותה תוצאה שלא יתלוננו ולא יהיו כתבי אישום. לכן, הפתרון היחיד הוא קביעת חזקה. לעניין הענישה- ביקשנו עונשי מינימום של 10 שנים. החוק קובע 9-7 שנים והורדתם אפילו את זה ל-5 שנים. כדי להגן על הציבור צריך חזקה וצריך ענישה מחמירה. כל ניסיון לייצר חוק אחר יביא לכך שלא תהיה הגנה על אזרחי ישראל. אתם במגדל השן מנותקים ולא רואים מה עובר על הציבור. אתם חייבים לראות לנגד עיניכם את אותו חקלאי שבגלל שלא שילם פרוטקשן שורפים לו גידולים של שנה".

היו"ר ח"כ רוטמן: "לפי הנוסח שאתה מציע, הרבה חברות אבטחה ששמות מצלמה ומחברות אותך למוקד ואין שומר במקום, ייכללו בחזקה. כולנו מסכימים שהנוסח של משרד המשפטים לא נותן מענה נכון. עם זאת, הנוסח שעבר בטרומית יוצר מצב בו כל נותן שירות עסקים באשר הוא חשוף לעבירה פלילית בין אם חברת שירותי ניקיון, חברת שמירה, עו"ד, מתן פרסום או שירות אחר. אנחנו מנסים לייצר עבירה ללא מתלונן שזה בעייתי ואולי הפתרון הוא הגנה מבצעית על מתלוננים".

ח"כ חמד עמאר (ישראל ביתנו): "אתם מדברים על שירותי שמירה אבל אתם יודעים שלכל עסק נכנס נער בן 16 ומאיים שאם לא ישלם עד הלילה יירו עליו? מגיעים עם אופנועים 5-4 אנשים, דורשים 20,000 שקל והמשטרה לא מטפלת. אתם בפרקליטות יושבים במזגנים. כל עסק במדינה משלם היום דמי חסות ואם לא יורים עליו בהתחלה, יורים עליו אחרי זה ברגליים ואז בראש. הנושא כ"כ מקומם, יש שלטון מרכזי אבל השלטון החזק מכולם הם ארגוני הפשע שלוקחים מיסים מכולם. המשטרה לא עושה כלום בנושא. מקסימום לוקחת תלונה. יש להחמיר את עונש המינימום ללא שיקול דעת לשופטים שהוכיחו שהם רחמנים. עונש המקסימום צריך להפוך ל-15 שנים שישבו בפנים. צריך להחזיר את השלטון למדינה. המשטרה יודעת בכל אזור ובכל יישוב מי ארגון הפשע הפועל שם".

הגר יהב, מנכ"ל נשיאות המגזר העסקי: "את בעיית הפרוטקשן לא ניתן לפתור בהצעת החוק הזו. כלל המשאבים של המדינה צריכים להיות מגויסים לטובת הטיפול בתופעה- הגנה על עדים, רשות המיסים, הלבנת הון ועוד. יש לתת את הכלים למשטרה כדי שהמתלוננים יוכלו להגיע".

עו"ד ישי שרון, הסנגוריה הציבורית: "אנחנו עוסקים בקביעת עבירה פלילית חדשה שיסודותיה מוגבלים ולא ברורים, שכרגע לא עומדת בדרישת הוודאות לאיסורים פליליים. תנאי סף הכרחי שאינו מספיק הוא הצגת תשתית נתונים לצורך המובהק בהפללה שאנחנו מדברים עליה. לעבירת הסחיטה מאפיינים ייחודיים. חוק העונשין מחולק לעבירות ערכיות כמו רצח ועבירות הסחיטה הן עבירות דו-ערכיות, שצריכות להיות מתוחמות באופן צר וברור. במשפט הישראלי בחרו בפרשנות לא מובנת מאליה ליברלית ומרחיבה של יסודות עבירה רחבים. האיום יכול להיות בכל דרך אחרת כפי שרשום בחוק וגם הפסיקה פירשה בהרחבה שהאיום יכול להיות מרומז או עקיף ומוסווה.

"ברקע זה, עדיין לא שמעתי אם מוצו הניסיונות להשתמש בעבירת הסחיטה הקיימת, האם נעשו ניסיונות למצוא תיק דגל שעליו ניתן לבסס את העבירה? יש היום כלים רבים בחוק המאבק בארגוני פשיעה, החלים היום גם במעגלים שניים ושלישיים ואף כשיש מצג שאותו אדם שייך לארגון פשיעה. אי-אפשר לומר שהמשטרה לא נוקטת אמצעים ויש היום מבצעים מאוד יצירתיים. אין 100%. יש גם אפשרות לעשות חיפוש שיפוטי ללא צו. בכל עבירת חשיפה יש קושי בנושא המתלוננים.

"מתגנב אצלי החשש שיש פה ניסיון לעקוף את עבירת הסחיטה הקלאסית כשהרוב המכריע של המקרים הוא המקרה הקלאסי של נטילת חסות.

"בעייתיות העבירה המוצעת היא סכנה להפללת יתר של סיטואציות חברתיות מקובלות, של מהלך עסקים רגיל כמו בשיפוץ דירה שירותי ייעוץ ועוד. קיימת סכנה מובנית לאכיפה בררנית וסלקטיבית. הנוסח נותן יותר מדי שיקול דעת לגופי התביעה והחקירה. גם אם תיק נסגר בחוסר ראיות יש לכך משמעויות. אנשים משלמים ממגוון סיבות גם כשהתמורה אינה הולמת ואין סיבה להפליל אותם, כשלפי הנוסח הזה אפילו לא צריך להראות איום".

ח"כ טלי גוטליב (הליכוד): "בשיטת המשפט הנוהגת ללא מתלונן יש קושי. יש בחוק הרבה היגיון אבל גם בחוק הקיים עבירת האיומים הקלאסית- הפרשנות מרחיבה עם פוטנציאל בלתי רגיל ובלי בעיה אפשר לצקת את הפרוטקשן למתכונת הקיימת בחוק. גם הפסיקה מתחה את הגדרת האיומים לקצוות. חזקה בלי שיש מתלונן זה מדרון חלקלק".

עו"ד שרון פרידמן ראש תחום אכיפה כלכלית בפרקליטות המדינה: "האבולוציה של הסחיטה - בראשית הייתה סחיטה קלאסית עם איומם ברורים. לאחר מכן הייתה מספיקה נוכחות גורם הפשיעה, והפסיקה הרחיבה זאת לכך שגם נוכחות בנסיבות מסוימות יכולה להוות איום. בהמשך באה חברת שמירה או אחרת לבית העסק ומציעים בנועם לרכוש שירותיה והאדם מסרב ונפרדים כידידים. אחרי יומיים שלושה נשרף העסק ומגיע סוכן דרג ד' בארגון ומציע לשכור שירותים. היום הרבה פעמים, בעיקר בצפון ובדרום, הנסחט פונה לסוחט ומבקש להיסחט. הוא יודע ששרפו עסקים בסביבתו ושואל למי צריך לשלם כדי שלא ישרפו לו את העסק. אני מבין את החשש האמיתי, אך מה אם אדם מוכן להמשיך לשלם שירותים שהוא לא מקבל פעם אחר פעם, כשלידו נשרפים עסקים? זו הסיטואציה.

להצעה של הגברת ההגנה על עדים - עד שיש מישהו שמעז להתלונן, הוא רואה את מי שעליו התלונן נוסע ליד ביתו, ושכל אחד מאיתנו יעשה חשבון אם היה מתלונן.

המשאבים הנדרשים - יש תיק גדול שמאוד הצליח לאחר השקעת משאבים אדירים של הפרקליטות - 8 פרקליטים שישבו מעל שנה והצליחו כי היה עד מדינה שנסחט יותר מדי. זה מקרה אחד מאלפי סחיטות. אם זה מה שנדרש על כל עד אחד, להפנות את הפתרון לשמירה על עדים זה דבר טוב אבל מאוד חלקי כי המשאבים מוגבלים. מדובר על לייצר למישהו חיים חדשים בחו"ל.

הנוסח שהונח לא יגרום להגשת יותר כתבי אישום. מהניסיון שלנו - גם כשיש מתלונן, ביום הדין כשעליו להסתכל בעיני המאיים הוא לא מגיע וגם אם הוא מגיע, הוא מעיד ששירותי השמירה מצוינים. למעשה אין איום. מה שכן יש הוא שבתי עסק אחרים נשרפו באזור וכן שתקופה ארוכה משלם ללא תמורה. את זה ניתן לבדוק אובייקטיבית. המשטרה תצטרך לתאר מה הוא מקבל. למשל, תצפיות למשך חודש".

ח"כ לימור סון הר-מלך (עוצמה יהודית): "עלו פה שתי נקודות משמעותיות - שימוש במידע המשטרתי הקיים וההגדרה של משהו שיטתי לאורך זמן, כשרואים תשלום פעם אחר פעם ללא תמורה".

ח"כ ארז מלול (שס): "יש מיליארדי שקלים הניתנים לעמותות ויש ביקורות מדגמיות של האוצר, והעמותות מיישרות קו ועובדות לפי הספר. מה הבעיה למפות ולתחם את חברות השמירה השונות- רואים מי העובדים, אם זו משפחה אחת, אם יש יוצאי צבא ומשטרה ועוד. כל חברת שמירה שתדע שיש עליה פיקוח תפחד לפעול בצורה כזו. הרי רוב הכסף בצפון ובדרום הוא של חברות "לבנות" עם שיקים ועוד. יש לפעול בהרתעה שיפחדו להיתפס".

סנ"צ גלעד בהט מהייעוץ המשפטי של משטרת ישראל: "החוק הוא עוד כלי בסדרת הכלים למלחמה בתופעה הזו. לפני 20 שנה בתחילת התופעה אפשר היה להסתייע בפתרון שלא דורש חקיקה, אך כיום, השכיחות גבוהה מאוד בקרב בתי עסק, חקלאים, קבלנים, כשארגוני פשיעה משתלטים וגובים דמי חסות באזורים שלמים בלי צורך לאיים או לשרוף. חייבים לעבוד על דברים נוספים להצ"ח, אך נדרשים משאבים מאוד גדולים גם להגנה על מתלוננים ונסחטים. יסוד ראשון הוא שיש לעבור מהנסחט המאוים למקבל הכסף. יסוד שני הוא החשש. עלה חשש שנגיע לעסקים לגיטימיים, אבל אם אני בניסוח העבירה מכניס את החשש מפני פגיעה פיזית בגופו או רכושו, זה לא דבר שקיים ביחס לייעוץ משפטי או שירות אחר. יסוד שלישי הוא התמורה. במצב היום ראוי גם להוסיף חזקה למקרים בהם מדובר על ריבוי משלמים ולא משלם אחד, שעושים זאת באופן קבוע חודשית, בסכומים שעולים או נשארים. בהתקיים כל היסודות הללו אפשר לייצר חזקה וגם את העבירה החדשה.
לגבי אפשרות המארבים/התצפיות - נאמר פה כמה הושקע בתיק אחד בפעילויות סמויות כדי להשיג כתב אישום אחד, וכאן מדובר על מאות תיקים".

אורי ספיר, סמנכ"ל ארגון השומר החדש: "מדובר בטרור לכל דבר ועניין. הבעיה בפרוטקשן היא שנמצאת כאן מדינה בתוך מדינה. זו רשות נוספת בתוך המדינה שיודעת לגבות מיסים ולהשתמש בכוח כשאזרחיה לא נשמעים. זו פגיעה ביכולת הבסיסית של המדינה למשול בתוך גבולותיה. ברגע שמבינים זאת, יש להתייחס לכך כעבירה המאיימת על ביטחון המדינה. אני תושב נטור ברמת הגולן, 93% מבעלי העסקים באזור העידו שקיבלו דרישה לפרוטקשן. היום התחכום של הארגונים גדול יותר משל המדינה ואין מספיק שוטרים בשטח ולא מספיק מודיעין. זה הרבה מעבר לאיום- אם בהעסקת עובדים, או בקביעת הקבלן שייבחר. אם היה איום מחיזבאללה או חמאס, נטל הראיות היה נמוך יותר וכך יש להתייחס לפרוטקשן".

היו"ר ח"כ רוטמן: "אנחנו משתמשים בכלי הלא נכון. המענה שניתן יהיה פלסטר. כלפי מי שכבר תופסים, זה כן מייצר משהו, אבל חשוב הרבה יותר להגביר את סיכויי התפיסה. מה שאנחנו מייצרים פה בחלק מההגדרות הוא ההפך מהגברת סיכויי התפיסה והחשש מהיעדר מתלונן יהיה לכל עבירה שנייצר. אם נעשה עבירה ללא מתלונן זה אכן יותר מתאים יותר לטיפול כטרור. ייתכן שצריך להעביר את הטיפול לשב"כ. אני לא רואה איך הליך פלילי שאנחנו מכירים את הלו"ז שלו, רלוונטי לדיון שלנו פה".

ישי פולק, מנכ"ל התאחדות האיכרים: "כשמדובר על עבירת הפרוטקשן היא מתאימה יותר למאבק בארגוני פשע, אבל היא לא יכולה להיכנס תחתיו לכן יש להגדירה תחת 428, עבירת הסחיטה באיומים, ולהכניסה לחוק המאבק בארגוני פשיעה. זה יאפשר לחלט ולפגוע כלכלית באותם ארגונים ויותר מאוחר להגיע לכלי עבודה נכון".

אברהם בנימין מ'רגבים': "יש כאן אי-הבנה שמדובר באירוע המאיים על ביטחון אזרחי ישראל ולכן מנסים להשתמש בכלים קונבנציונאליים. בנוסף, המדינה עצמה משלמת פרוטקשן לאורך שני, רשויות מקומיות, כביש 6. יש דוגמאות מתוך דוח מבקר המדינה- כך למשל משרד החינוך משלם על שמירת לילה. כשיש מועצה שלמה שכל בתיה"ס משלמים לאותה חברה זה צועק".

רוטמן: "לכאורה אם יש עובדי מדינה שמשלמים כסף ואמורים ליהנות מהגנת המדינה, יש חשב שחתם על הדברים ואתם לא מצליחים לייצר מתלונן, מה אנחנו עושים פה? ככל שמתקדמים פה בדיונים, אנחנו מחפשים את המטבעות בפנס הלא נכון. אם לפי דוח המבקר, המדינה משלמת פרוטקשן, איפה הגופים שמקבלים את הכסף? איפה החילוטים? אם חשב משרד מדינה שחתם על הצ'ק פוחד להתלונן תם הטקס. הדיון הבא יהיה דומה יותר באופיו לדיון פיקוח כי אני רוצה להבין אם הפתרון שאנחנו מציעים בחקיקה הוא הדרך הנכונה. צריך להבין איפה החור שצריך לסתום ואת מה שצריך לסתום בחקיקה נעשה. כל המידע שאנחנו מקבלים פה מראה שלכאורה גם אם ניתן בנוסח צ'ק פתוח לשוטר או הפרקליט אני משחק בנדמה לי. יש להבין איפה הלקונה בסמכויות, בחקיקה, באכיפה, במודיעין ובפיקוח".