כשלים בכל הרמות גרמו לירי בחטופים; לא יינקטו צעדים נגד המעורבים

הטרגדיה החלה חמישה ימים קודם לכן, כאשר לוחמי סיירת גולני הרגו את החוטפים מבלי שידעו שהם החוטפים, בטווח של קילומטר בקו אווירי מזירת האסון. כוח מהסיירת הגיע לפשוט על מבנה שבו לפי החשד היו מחבלים בלב שג'אעיה, ליד הקסבה. כוח הסיירת החליט לעבור תחילה משיקולים מבצעיים, סמוך לשעה 5:00 בבוקר, במבנה צמוד, מבלי שהלוחמים ידעו שבמבנה שלידו נמצאים ארבעה מחבלים שמחזיקים בשלושה חטופים.

תחילה שלחו לוחמי גולני כלב שבדק את המבנה בן שני הקומות. הכלב רץ במבנה והפתיע את המחבלים שירו לעברו באמצע גרם מדרגות, והרגו אותו כשמצלמת גו-פרו שבאחורי ראשו מתעדת את המתרחש. הלוחמים נכנסו באש חיה לתוך המבנה, חיסלו את ארבעת המחבלים - אבל לא השלימו את טיהור המבנה, מאחר שכוח הנדסי שהיה עימם חשד שהמבנה ממולכד.

בחסות המהומה נמלטו שלושת החטופים. חלק מהלוחמים שמעו צעקות "הצילו" בעברית, אבל היו בטוחים שהמחבלים צעקו זאת כהטעיה ופיתוי, בדומה לצעקות של החטוף השלישי חמישה ימים לאחר מכן. לאחר שלוחמי גולני יצאו מהמבנה, הם ביקשו ממסוק קרב מסוג אפאצ'י שיתקוף את הבית בכמה טילים, שגם מהם לא נפגעו ככל הנראה החטופים.

במקביל, באותו היום ובקרבת מקום, כוח הנדסי אחר איתר פתק עליו נרשם "הצילו" בעברית. הפתק נלקח מפתח פיר, אך איש לא קישר אותו לחטופים, וגם לא להיתקלות של סיירת גולני. הכל סברו שמדובר בהטעיה נוספת של חמאס.

מהתחקיר המלא עולה, כי שלושת החטופים צעדו במשך חמישה ימים במרכז השכונה העוינת, בשטח לחימה, עברו בין כמה בתים ריקים, ניזונו משאריות מזון וממעט מים. "הם התנהלו כגיבורים, עם תושייה מדהימה מעוררת כבוד", אמרו קצינים שנחשפו לממצאים. בשלב מסוים התמקמו השלושה בבית וריססו על בדים את הכתובות "SOS" ו"הצילו". יום לפני שנהרגו שלושת החטופים ואחרי שעזבו את הבית, כוח צה"לי איתר את הכתובות, אך שוב עלה החשד שמדובר בפיתיון של חמאס.

עוד העלה התחקיר, כי הדרג הפיקודי שפעל בשג'אעיה ידע שיש כנראה חטופים בשכונה, שבה התנהלו מדי יום קרבות מטווחים קרובים, פעלו מחבלים מתאבדים וחוסלו 900 מחבלים בתוך שבועיים וחצי. אולם, המפקדים לא העבירו את המידע ללוחמים בשטח, ולא תדרכו אותם כיצד לפעול אם יראו חטופים או בלתי חמושים בזמן שהם סורקים יעדים או מאבטחים מבנים.

לדברי הלוי, הכוח מקורס מ"כים הגיב היטב ביחס למה שראה וחשב שהוא רואה בזמן אמת, אך היה עליו לנהוג אחרת מול קריאות בעברית. החיילים צריכים היו להמתין עוד שנייה אחת ולצעוק שאלה בעברית, הללו היו עונים בעברית והטרגדיה הייתה נמנעת.

"הלוחמים לא פעלו מתוך זדון, אך הרמטכ"ל ששוחח עם המשפחות קבע שניתן היה למנוע את תוצאות האירוע", אומרים בצה"ל. "חלק מהלוחמים היו עם אטמים באוזניים, אחרי ימים ארוכים של לחימה קשה במרחב מאוים. אנחנו לא מתחקרים אירועים חריגים תוך כדי לחימה ולא מוציאים כך מפקדים ולוחמים שעסוקים בלחימה לתחקירים, אך פה היה צורך חיוני ומהיר לעשות זאת כדי שאירועים כאלו לא יחזרו על עצמם ביתר הגזרות ברצועה".

הלוי סיכם: "מדובר באירוע קשה עם תוצאות קשות מאוד. צה"ל כשל במשימת חילוץ החטופים באירוע זה. כל שרשרת הפיקוד חשה אחריות לאירוע הקשה, מצרה על תוצאה זו ומשתתפת בצערן של שלוש משפחות החטופים. ניתן היה למנוע את הפגיעה בחטופים. לצד זאת, לא התקיים זדון באירוע, והלוחמים ביצעו את הפעולה הנכונה למיטב הבנתם את האירוע באותו הרגע".

הלוי הוסיף: "ישנה חשיבות עליונה לעמידה בהוראות הפתיחה באש. במצב בו אין איום מיידי והזיהוי אינו זיהוי אויב במובהק, ישנו צורך בקיומה של בחינה רגע לפני ביצוע הירי, בהינתן הזדמנות לכך. פעולה זו הכרחית על-מנת למנוע בין היתר אירועי ירי כוחותינו לעבר כוחותינו. במקרה זה, החטופים לא נעו בצורה מאיימת ואחזו בדגל לבן, לכן היה נכון לוודא את הזיהוי בטרם ביצוע הירי. תנאי הלחץ וסביבת הפעולה הקשו על הלוחמים במימוש דגשים אלה.

"הירי בחטופים לא היה צריך להתבצע – ירי זה לא תאם את הסיכון ואת המצב. עם זאת, הוא בוצע בנסיבות מורכבות, ובתנאי לחימה עצימים תחת איום ממושך. עלינו המפקדים לוודא שההוראות המבצעיות ברורות, ושפעולת הכוחות בשטח משקללת היבטים נוספים, שבאים לידי ביטוי בהפעלת שיקול הדעת של הלוחמים והמפקדים בשטח. הוראות הפתיחה באש הן עניין הכרחי, והן נועדו לשמור עלינו, גם בכדי שלא נהרוג את עצמנו. הן קובעות ומשפיעות על החלטות גורליות, כפי שקרה באירוע הזה".

הלוי עמד על הלקחים הנדרשים בקשר שבין המפקדה המודיעינית-מבצעית להשבת החטופים, בראשות אלוף (מיל') ניצן אלון, לבין פיקוד הדרום והאוגדות בשטח, בדגש על טיוב הקשר, העברת מידע מהמפקדה לכוחות ודיווח על סימנים חשודים להימצאות חטופים מהשטח למפקדה. הוא הנחה את כל המפקדים ללמוד את לקחי האירוע ולהעבירם לכוחות הלוחמים מיד, על-מנת למנוע הישנות מקרים דומים ככל שניתן. בנוסף, הנחה הלוי להעלות את מודעות הכוחות בשטח לנוכחות חטופים במרחב הלחימה, לרבות מיקומיהם, תמונותיהם וממצאים שונים על-אודותיהם.