בג"ץ: המדינה לא תערער על הרג איאד חלאק

המדינה לא תערער על זיכויו של שוטר משמר הגבול שהרג בשוגג את איאד חלאק, צעיר בעל צרכים מיוחדים, לאחר שחשד בטעות שהוא מחבל. בית המשפט העליון דחה (11.4.24) את עתירת של רנאא וחיירי חלאק, הוריו של המנוח, נגד החלטת הפרקליטות שלא לערער על הזיכוי. האירוע עורר בשעתו סערת רוחות משני הצדדים: מי שטענו שמדובר באצבע קלה על ההדק כאשר מדובר בערבים, ומי שטענו שיש להעניק גיבוי לכוחות הביטחון מול איומי טרור.

חלאק היה תושב מזרח ירושלים; השוטר (ששמו נאסר לפרסום) הואשם בהמתה בקלות דעת. האירוע התרחש במאי 2020 בשעת בוקר מוקדמת, כאשר חלאק היה בדרכו לעבודה בעיר העתיקה כאשר הוא עושה מסכה כירורגית ועוטה כפפות. שני שוטרים חשדו שהוא מחבל ופתחו במרדף, אליו הצטרפו הנאשם (שהיה אז בתחילת שירותו ומפקדו); חלאק ברח ולא נענה לקריאותיהם לעצור. השוטר ירה לעבר חלאק ופגע בפלג גופו התחתון. חלאק נפל על גבו, אחד השוטרים שאל אותו האם הוא חמוש, הוא ביצע תנועה קטנה בפלג גופו העליון והשוטר ירה בו למוות.

המחלוקת העיקרית בהליך הפלילי הייתה האם התנועה שביצע חלאק גרמה לשוטר לחשוד שהוא עומד לשלוף אקדח ולבצע פיגוע. בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את השוטר בנימוקים של טעות במצב הדברים ושל הגנה עצמית, לאחר שהגיע למסקנה שהוא חשד בכנות שמדובר במחבל העלול לירות בו. הפרקליטות החליטה שלא לערער לבית המשפט העליון, לאחר שהגיעה למסקנה שאין סיכוי שהוא יתערב בממצאים העובדתיים של המחוזי.

הוריו של חלאק טענו שההחלטה שלא לערער היא בלתי סבירה בצורה קיצונית ויצאו גם נגד ממצאיו של המחוזי. המדינה ציינה, כי העתירה הוגשה לאחר שחלף המועד האחרון להגשת ערעור, ההחלטה התקבלה בידי גורמים בכירים בפרקליטות ואין הצדקה להתערבות חריגה בשיקול דעתן של רשויות האכיפה. השוטר טען, כי ההורים מבקשים למעשה מבג"ץ להוות ערכאת ערעור על פסק הדין המזכה.

בדחותו את העתירה מזכיר השופט דוד מינץ את שיקול הדעת הרחב מאוד המסור לרשויות התביעה, את ההתערבות המצומצמת מאוד של בית המשפט בו ושהוא צר עוד יותר כאשר מדובר על החלטה שלא לערער על פסק דין. התערבות שכזאת תהיה במקרים חריגים שבחריגים, גם משום שבית המשפט העליון (כבג"ץ) מתבקש לקבוע האם תיק יובא לפתחו (כערכאת ערעור). אין כל ראיה לטענת ההורים כאילו ההחלטה התקבלה משיקולים זרים, וההימנעות מערעור אינה עומדת בסתירה להגשת כתב האישום: הכרעת המחוזי שינתה את עמדתה של הפרקליטות לגבי האירוע.

מינץ מסיים באומרו: "אין חולק כי מדובר במקרה קשה, שתוצאותיו הטרגיות כואבות ומצערות. אדם צעיר בימים, מוגבל ביכולותיו, נהרג ללא עוול בכפו. אין בהכרעתנו כדי להקל ראש ולו במשהו בסבל המשפחה. למרבה הצער 'מעוות לא יוכל לִתְקוֹן וחסרון לא יוכל להימנות'", הוא מצטט מספר קהלת.

השופטת רות רונן מוסיפה, כי גם אם מח"ש הייתה מחליטה שלא להעמיד לדין את השוטר - קרוב לוודאי שבג"ץ לא היה מתערב בהחלטה זו. התערבות בהחלטה שלא לערער היא מצומצמת עוד יותר, משום שהיא מתקבלת לאחר שערכאה שיפוטית נתנה את דעתה והכריעה. בית המשפט יתערב בה רק כאשר יש חשש שהיא התקבלה משיקולים זרים או ממניעים פסולים, או כאשר ברור שהכרעת הדין המקורית היא שגויה - ולא כך הם פני הדברים במקרה הנוכחי.

לצד זאת, מוסיפה רונן, "מן הראוי להפיק את הלקחים מאירוע כזה, כדי לנסות ככל האפשר למנוע אירועים של מוות של חפים מפשע בעתיד. לכן, לטעמי, מן הראוי שכוחות הביטחון, שערים לטרגדיה שהביאה למותו של המנוח, יבחנו את הנושא ויסיקו את המסקנות האפשריות ביחס להתמודדות אפשרית עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים: זיהוים; קביעת האופן בו יש לפעול כאשר ישנה היתקלות בהם; ותדרוך כוחות הביטחון ביחס לכך. יש לקוות כי בחינה מחודשת כזו תועיל למצער כדי למנוע את הטרגדיה הבאה".

השופט חאלד כבוב הסכים עם מינץ. את העותרים ייצגו עוה"ד עדי מנסור, חאלד אזבארגה, נארימן שחאדה-זועבי ופאדי חורי; את המדינה ייצגו עוה"ד מיטל בוכמן-שינדל ומיכל דניאלי; ואת השוטר - עוה"ד אפרת נחמני-בר ושרון זגגי-פנחס.