"גיבור של שתי אומות": ישראל וארה"ב נפרדו מסרן עומר נאוטרה

נשיא המדינה יצחק הרצוג פתח: “הנני העני ממעש, עומד כאן בהכרת תודה עמוקה להיפרד ממך - גיבור ישראל סרן עומר מקסים נאוטרה”. עוד אמר הרצוג: “צוות נאוטרה עיכב בקרב גבורה המוני מחבלים כדי להכות ברוע, להגן ולשמור ככל יכולתכם על האור שלא חלילה יכבה”. בהמשך הדגיש את קול השליחות שהניע את נאוטרה: “זהו קול של גודל השעה, של צדקת הדרך, של מילה אחת - הנני”.

הנשיא התייחס למאמץ המדיני להשבת החטופים והחללים: “במהלכים מדיניים דרמטיים שיזם בתעוזה ובנחישות נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ושליחיו סטיב ויטקוף וג'ראד קושנר - עוד יילמדו בספרי ההיסטוריה. המאמץ הזה השיב אלינו את החטופים החיים ורבים מהחטופים החללים. מכאן אנחנו זועקים ודורשים להשיב את כל בנינו למנוחה נכונה וראויה”.

מפקד פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית, אדמירל בראד קופר, אמר: “הוא הבן של שתי אומות, של ארצות הברית וישראל, יש לו מקום בהיסטוריה כגיבור של שתי אומות. עומר בחר להיות לוחם, במתקפת חמאס הוא רץ אל האש, הוביל בחזית והגן על אחרים”.

אמו של עומר, אורנה, תיארה את דמותו דרך “סימנים” שבגוף ובנפש: “תלתלים מקורזלים, נקודת חן, והחברמניות, האור, הגאווה שלך בחלקים הישראלים שבתוך הילד האמריקני שלנו”. על רוח החיים שקרנה ממנו אמרה: “לסחוט את החיים, המבורגר עם כל התוספות, לקחת חבר באמצע הלילה לנסוע רחוק למקום היחיד הפתוח ולאכול ערימות של כנפיים כי זה כרגע במבצע. צבעת את העולם בהומור שלך וסחפת אחריך את כולם”. על החלטתו לעלות ארצה אמרה: “החלטה להיות קצת בישראל, לחוות משפחה, להבין מאיפה אתה מגיע. כי ככה חינכנו אותך”. וסיימה בתחינה שקטה: “מתפללת, אהוב ליבי, לכוחות ושנהיה באמת ראויים”.

אביו, רונן, שזר את חייו מילדות ועד הפיקוד בצה"ל: “המכינה הפכה למשפחה, השירות הפך לשליחות. קצין בודד, אבל לא הרגשת בודד, מצאת אחים, מצאת דרך, מצאת מטרה”. על הקרב ב־7 באוקטובר אמר: “דהרת בראש כוח, בתוך כאוס, הטנק חווה תקלה נדירה, נתת את ההוראה שהצילה את הצוות - לנשום מהפתחים של מערכת האוורור. זו הייתה מחשבה צלולה בתוך גיהנום”. רונן הודה על מאמצי ההשבה: “תודה למנהיגות האמריקנית בהובלת הנשיא טראמפ ולשליחיו המסורים סטיב ויטקוף וג’ראד קושנר שהבטיחו שעומר וכל החטופים לא יישכחו אפילו לרגע”. וסיים: “עומר שלי, תודה שהיית אור, תודה שהיית גיבור, לא בגלל שנהרגת במלחמה אלא בגלל הדרך שבה חיית”.