ההנחה בוושינגטון: השיחות עם אירן ייכשלו והמתקפה תהיה נרחבת

השנה היא 1988, ואיש עסקים ממנהטן ואיש דת ממשהד בוהים זה בזה. דונלד טראמפ אומר שספינות המלחמה האמריקניות שהתקבצו במפרץ הפרסי צריכות להיות "קשוחות" כלפי אירן. "כדור אחד יירה לעבר חייל אחד שלנו, ואני יורה כמה וכמה על האי חרג'", אמר, בהתייחסו למסוף הנפט העיקרי של אירן. עלי חמינאי, אז נשיא אירן, לא התרשם: מצר הורמוז יהפכו לבית קברות לאמריקנים, הגיב.

ארבעה עשורים לאחר מכן, הרטוריקה שלהם לא השתנתה – מציין אקונומיסט. טראמפ מדבר על "ארמדה יפהפייה" ששלח למזרח התיכון, וחמינאי מזהיר מפני מלחמה איזורית. טראמפ רוצה שזה יהיה העימות הסופי ביניהם. אירן מעולם לא נראתה פגיעה יותר. טראמפ מקווה לפתור – במילים או בנשק – את העימות בן חצי המאה איתה. ואילו חמינאי נראה משותק ומחויב לתפיסת עולם שעבר זמנה. העימות בין שני הזקנים הללו יעצב את המזרח התיכון לדור הבא.

הכוח שמרכזת ארה"ב מרמז שהיא מתכננת משהו גדול, אבל טראמפ מהסס להשתמש בו. הפגישה מחר בין סטיב ויטקוף לבין עבאס עראקצ'י מלמדת שהמהלומה האמריקנית עדיין רחוקה בימים או בשבועות – אם כי האירנים זוכרים שביוני שעבר טראמפ השתמש בשיחות כמסווה להתקפה.

השאלה האם הדיפלומטיה תצליח תלויה במידה רבה בשני המנהיגים. מטרותיו של חמינאי כמעט ולא השתנו מאז שהפך למנהיג העליון ב-1989. הוא רוצה להבטיח את שרידות המשטר הדתי, מה שמחייב להימנע מכל פשרה מבית ומחוץ. אבל השנתיים האחרונות החלישו אותו: בעלי בריתו הוכו, העשרת אורניום שוב אינה אפשרית, המשטר טבח אלפים אל מול אסון כלכלי וסביבתי. חמינאי חושש שוויתורים יפילו את המשטר, אך סירובו לעשות כאלה רק פוגע בו עוד יותר.

במובנים רבים טראמפ חסר האידיאולוגיה הוא היפוכו של חמינאי, מציין אקונומיסט. עם זאת, יש כמה קווים שעיצבו את הפוליטיקה שלו במשך עשרות שנים, ואחד מהם הוא האמונה שאירן גורמת למנהיגי ארה"ב להיראות טיפשים. היא הרגיזה כל ממשל מאז זה של ג'ימי קרטר, וטראמפ מקווה להיות זה שיסיים את הסיפור. הוא גם גמיש בנוגע לאופן סיום העימות; ויטקוף האופטימי תמיד מקווה להשיג הסכם, שיכלול לא רק את נושא הגרעין, אלא גם את הטילים הבליסטיים והשלוחים.

אירן עומדת על כך שלא תדון בנושאי הטילים והשלוחים. כמה דיפלומטים באזור מקווים למצוא דרך עוקפת יצירתית. אולי אירן תדון על הגרעין עם ארה"ב, ולאחר מכן על הנושאים האחרים עם בעלות בריתה של וושינגטון באיזור. אבל אירן דוחה גם את הרעיון הזה, ובמקביל כל הסכם עם אירן יהיה בלתי פופולרי בארה"ב – במיוחד לאחר הטבח במפגינים.

לאור כל זאת, ההנחה בוושינגטון היא שהשיחות ייכשלו, והשאלה איננה האם טראמפ יתקוף אלא מתי וכיצד. לפני מספר שבועות נראה היה שיסתפק במתקפה סמלית, במיוחד כדי למנוע מהשוואות בלתי מחמיאות לברק אובמה, שלא עמד ב-2013 בקו האדום שהציב נגד שימוש של משטר אסד בנשק כימי נגד המורדים בסוריה.

ככל שהזמן עובר, גדל הסיכוי שהמתקפה תהיה נרחבת. "טראמפ לא יכול להעביר את כל הנכסים הללו לאזור רק כדי להפציץ מחסן ריק של משמרות המהפכה", אומר דיפלומט מערבי. פרשנים רבים סבורים שחמינאי ובכירי המשטר עשויים להיות מטרה. חיסולם יכול להביא לשינוי במשטר, אבל לאיזה סוג של שינוי – איש אינו יודע.