בשם חופש הביזוי

אני מכבד את מה שפסקו חז"ל "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אבל קשה לי להבליג על העלבון החמור שהטיח אתמול (א', 24.8.14) ינון בן-דוד, חבר קיבוץ נחל עוז, בשר הביטחון משה (בוגי) יעלון, ברשימה שהתפרסמה באתר החדשות המקוון ynet. "התחושה היא – כתב בן-דוד- שהשר ברח כי מסוכן ואם מסוכן אז שיקחו את כולנו מפה".
מה הפלא שלרשימה הזו, הזדרזו עורכי האתר להעניק בחדווה כותרת בזויה, בהתאם: "אם יעלון ברח – תנו גם לנו".

אינני מכיר את בוגי, מעולם לא פגשתי בו ואף פעם גם לא היה לי הכבוד לשרת תחת פיקודו. אבל גם ללא היכרות אישית מינימלית, נדמה לי שיש צורך במידה לא מבוטלת של חוצפה וגסות רוח, כדי לתאר כפחדן ומוג לב, אדם שהקדיש 37 משנות חייו לשירות קרבי (מאוד) בצה"ל, כמפקד סיירת הצנחנים, מפקד סיירת מטכ"ל והרמטכ"ל ה-17 של מדינת ישראל (אגב, רשימה חלקית); תפקידים שבכמה מהם לפחות, ריחפה על ראשו סכנה לא פחותה מזו שאולי ציפתה לו בעת ביקור מתוכנן (שבוטל בהוראת מאבטחיו) בקיבוץ נחל עוז.

מותר לשער כי ינון בן-דוד, חרף העובדה שהוא שרוי במתח אנושי בלתי נסבל, שמע פעם משהו על מה שעשה בוגי בחייו. מותר להניח כי גם עורכי ynet שמעו "משהו" על שר הביטחון הפחדן שלנו. אבל אם לזכותו של בן קיבוץ נחל עוז עומדות נסיבות מקילות, אין סליחה ומחילה לאתר ynet. שם מסתבר, בשם חופש הביזוי, מותר להכפיש אדם בהנף מקלדת, ולירוק על כל עלילות חייו.

אני מאחל בכל לבי לבן-דוד ולחבריו, הרבה ימים של שקט ושגשוג. אין ראויים מהם לגדל ברוגע ילדים ולהתפעל מיפי מרבדי כלניות. אני גם מקווה שהימים היפים הללו אינם רחוקים, ואז אולי יתחרט על כמה מהדברים הקשים והמרירים שכתב ("הרגשה שאנחנו עלובים וקטנים. במקום שיחבקו אותנו באהבה, אנחנו מקבלים יחס מנוכר").

לעומת זאת אני בז לאתר חדשות דוגמת ynet, שאינו מנסה אפילו להסתיר את הקמפיין הפוליטי שהוא מנהל, ושאותו לא הפסיק אפילו לרגע מאז החל מבצע "צוק איתן". המטרה הראשית היא כמובן ראש הממשלה נתניהו, ומאז התברר כי כל הניסיונות שנעשו לתקוע טריז בין ביבי לבין שר הביטחון שלו עלו בתוהו - והשניים מתואמים יתר על המידה (לדעת אויביהם הפוליטיים) – החלה האש מכוונת גם לעברו של בוגי.

זוהי בדיוק הסיבה מדוע חלק מן האש החלה להיות מופנית גם לכיוונו של הרמטכ"ל בני גנץ. מאחר שמדובר ברמטכ"ל פופולרי מאוד בציבור, שנתפס עד היום כמי שמתרחק מכל תכך פוליטי, משימת תקיפתו היא קשה יותר ומתנהלת בינתיים רק על אש קטנה.

קצת טפטופים על מחדליו של צה"ל מול החמאס, כאשר אלה שרק לפני זמן קצר יללו על המודיעין הלקוי שסופק לחי"ר, מיהרו להחליף דיסקט אחרי ההצלחות בחיסולם של בכירי החמאס. עכשיו באופנה גם לזמר על "אובדן התעוזה וההססנות בהפעלת צה"ל במבצעים קרקעיים".

שלא יהיו אי-הבנות: כל גיבורי המקלדות והמיקרופונים הזועקים עכשיו "אוואנטי!", יהיו הראשונים לתקוף בחמת זעם את ביבי, בוגי וגנץ, כאשר יתחילו חו"ח להתפרסם רשימות הנופלים הראשונות. רקדני הדם ממתינים בפתח.