הקורונה מכה כידוע בכל מדינות העולם, כולל המדינות המתפתחות. אף מדינה אינה יכולה להתמודד עם המגיפה לבדה, ואפילו ארה"ב מקבלת טונות של ציוד מרוסיה וסין. כמה ממנהיגי העולם מנצלים את המשבר למטרות פוליטיות ורואים בה הזדמנות להרחיב את השפעתם. הבולטת ביותר בכך היא סין, כותב ניוזוויק.

המאבק הנוכחי על השפעה אינו מתנהל בבסיסים צבאיים, נושאות מטוסים וחוזים צבאיים, אלא באמצעות סיוע הומניטרי, רופאים וטכנולוגיה רפואית. הסיוע הזה נחוץ במיוחד למדינות "הדרום הגלובלי" – מדינות עניות וחלשות יותר, בעלות תשתית רפואית מפותחת פחות. הבעיה במשבר הנוכחי היא, שהמדינות שבדרך כלל מסייעות – מצויות כעת במאבק משלהן. ריחוק חברתי, עבודה מהבית, בדיקות מקיפות, יותר מיטות טיפול נמרץ ועוד מכונות הנשמה – המדינות העניות לא יכולות להרשות זאת לעצמן.

ארה"ב הגיבה באיטיות וכעת צפוי שמספר המתים בה יהיה הגבוה ביותר בעולם. דונלד טראמפ לא הצליח לגבש תגובה פדרלית אחידה, שלא לדבר על תוכנית לסייע למדינות אחרות, במיוחד לנוכח מדיניותו הבדלנית. למעט בתחומי הבנקאות והמדע, ארה"ב בולטת בהעדרה מהנהגת העולם במשבר הקורונה. פסגות הווידאו של G7 ו-G20
לא העלו דבר, ומועצת הביטחון של האו"ם אינה מורגשת.

כאמור, מי שכן מגלה מנהיגות היא סין. הנשיא שי ג'ינפינג אינו מסתיר את רצונו להפוך את ארצו לכוח בינלאומי המסוגל להתמודד עם ארה"ב. סין כנראה התגברה על שיא הקורונה, אם כי גלים נוספים עלולים להכות בה בהמשך. אבל בינתיים בייג'ינג מסייעת למדינות אחרות, בין מסיבות אלטרואיסטיות ובין מסיבות של יחסי ציבור. סין מפזרת מסביב לעולם אנשים וציוד, שחלקו נדחה כבלתי תקין. המשבר שהחל בסין עשוי להפוך עבורה להזדמנות לרכוש השפעה ברחבי העולם.

סין מרחיבה מזה שנים את טביעת רגלה הגלובלית. מדיניות הסחר שלה פתחה בפניה דלתות בכל היבשות, והממשל נמצא במקומות בהם נמצאות החברות הסיניות. מטרתו של שי כעת היא, שמדינות רבות ככל האפשר יידעו שארצו מוכנה לתפוס את ההגה. סין עדיין איננה מאיימת על ארה"ב במישור העולמי, מדגיש ניוזוויק, אך עוצמתה הפיננסית והתעשייתית מציבה אותה במקום הטוב ביותר לשלוח סיוע למקומות אחרים – בתנאי שהציוד יהיה באיכות טובה די הצורך.

המשטר הסמכותני בבייג'ינג מאפשר לסין להתנהל בצורה שארה"ב אינה יכולה. כך למשל, היא הצליחה להשתלט בפועל על ים סין הדרומי מבלי לירות אפילו ירייה אחת. ביכולתה לקבל החלטות לטווח ארוך, שמדינות אחרות אינן מבינות עד שמאוחר מדי. הקורונה מהווה הזדמנות לקדם את האסטרטגיה ארוכת הטווח שלה.

המדינות העניות עשויות לבקש עזרה גם מרוסיה והאיחוד האירופי, אם כי שניהם אינם יכולים לפעול בהיקף של ארה"ב וסין. מכל מקום, הקרמלין לא יוותר על הזדמנויות תעמולתיות, כפי שמלמד משלוח הציוד הרפואי לארה"ב בשבוע הבא. לעומת זאת, המשבר הפיננסי של 2008 ומשבר הפליטים של 2015 חשפו את חילוקי הדעות באיחוד, וכיום הן אינן מצליחות להגיע להסכמה על הטיפול בצידו הכלכלי של המשבר ואפילו על שיתוף פעולה במאבק במחלה.

נכון לעכשיו, מסכם ניוזוויק, ארה"ב היא עודנה המועמדת הטובה ביותר להוביל את התגובה העולמית למשבר כמו הקורונה. ייתכן שכאשר ארה"ב תתחיל לשטח את העקומה, יוכל הבית הלבן להסתכל החוצה, ואם יהיה די הצורך ציוד רפואי – לספק אותו למדינות העניות; אבל זה רחוק מלהיות בטוח. אם ארה"ב לא תפעל בנחישות, הקורונה עלולה להיות האירוע שימוטט את הסדר העולמי השורר מאז 1945 ושבמרכזו המנהיגות האמריקנית; אחרים ייכנסו במקומה, כולל סין.