טרמפיסט - כך הגדיר העיתונאי יאיר קוטלר את יוסי שריד בספרו 'הנחש'. אני קונה את הביטוי בשתי ידיים למרות שקשה להאמין שאדם שפוי (במקרה שלנו - מדינה שלמה) ייתן טרמפ לנחש. הטרמפים המפורסמים ביותר של 'הנחש' התרחשו ב-84 באוטובוס אגד קו 300 וב-82 על טנק ללבנון. שריד חגג שלוש שנים על האוטובוס שהסיע אותו כעבור שנים לממשלתו של יצחק רבין.

חגי מרום, ח"כ לשעבר, כתב על שריד בינואר 2003: "שריד, שהחל את הקריירה הפוליטית שלו כעוזר לשר האוצר פנחס ספיר... היה מאז ומעולם עוף מוזר ומיוחד בפוליטיקה. הוא טיפוס אשר נאמן לדרכו במאה אחוזים ואשר הולך אחר מצפונו ותפיסותיו הערכיות עד הסוף...". 'עוף מוזר' זה נחש מתעופף? לעוף או נחש אין בחירה חופשית, הם מתהלכים עם מצפונם ב-100%. במקרה של יוסי יש למצפון שלו מצפן - אס"י(א).

ממשיך מרום: "... יוסי שריד היה משך שנים עיתונאי ופובליציסט אבל יותר מכך הוא הפך למעצמה תקשורתית פרלמנטרית ולא הייתה כמעט תוכנית ראיונות בטלוויזיה שהוא לא זומן אליה באינטנסיביות גדולה. שם, בתוכניות הראיונות, צבר לעצמו שריד מאות מעריצים (מצפניסטים) אך גם אלפי מתנגדים ושונאים (ציונים ומסורתיים), ולא אחת הוא נזקק לאבטחה ביטחונית...". כדי לצאת למסעותיו כתרמיל הגב של התקשורת, שריד קנה כרטיס במחיר מלא, ולדעתי שילם ביוקר. הוא נעשה לכלכן, משמיצן, מציצן, רכלן, שקרן ומדליפן כפייתי. כתב עליו אמנון לורד, איש מסדרונות שמאל מובהק לשעבר: "...כלפי שמעון פרס הוא ביטא בוז, זלזול: 'פרס הוא סמרטוט שניתן לכיפוף', אמר פעם לעיתונאי יאיר קוטלר, שפרסם עליו את הספר הנעלם 'הנחש'.

כלפי יצחק רבין זה היה טפטוף מתמשך של גשם חומצי; שריד ניסה לעשות לרבין רצח אופי באמצעים של שמועות ואמירות לעמיתים ועיתונאים. הוא זה שהתחיל לרמוז שיצחק רבין אלכוהוליסט או שלעתים כינה אותו 'השיכור'. החוקר הפרטי מאיר פלבסקי שעשה הרבה עבודות עבור מפלגת העבודה העיד, כפי שמביא קוטלר ב'הנחש', שפגש פעם את יוסי שריד ברחוב ליד ביתו של רבין בנווה אביבים. כשאמר לשריד שהוא עולה לרבין, שריד אמר לו שיש בדירת משפחת רבין הרבה רכוש גנוב. הוא כינה את רבין בעקבות האינתיפאדה הראשונה "שובר העצמות".

תקשורת שטופת זימה

כתב מתי דוד ב'דבר (30.1.79): "לגבי ח"כ יוסי שריד יש למפלגת העבודה כללי תגובה והתנהגות מוזרים ומיוחדים: נזהרים מאיומיו, מתאפקים ממעשיו... הוא אינו זוכה לגינויים... הוא אחד ויחיד מעל ומחוץ במפלגתו בכל נושא, בכל זמן שהוא מחליט עליו. ח"כ יוסי שריד מכהן כחבר 'עמדה' - ביטאונה של של"י (אורי אבנרי) - וזה מותר; הוא נסע למוסקבה במשלחת מוסווית של רק"ח (היום, חד"ש), ודווח משם על ניסים ונפלאות במגעיו עם היהודים והנציגים הסובייטים, וזה בסדר... יוסי שריד חותם על כל עצומה ומופיע בכל אירוע פוליטי של חוגים, מפלגות ותנועות המתנגדות למפלגת העבודה".

שריד, בגיבוי מלא של התקשורת, מינה עצמו לסלקטור של מפא"י ב'מערך'. כעבור שנים הפך לסלקטור של 'המערך' במדינה. "להיות שטוף פוליטיקה", קבע שריד, "זה כמעט כמו להיות שטוף זימה, וזה יכול לשבש את השכל. לכן, תמיד עשיתי דבר נוסף... והשתדלתי לכתוב כל הזמן, בין היתר שירה, וידעתי שיום אחד אפרוש מרצוני לפני שיזרקו אותי מכל המדרגות". שריד, אגו-מנייאק מוצהר, מודה בעקיפין שהוא שטוף-זימה אבל טוען ששכלו לא השתבש כי הוא כותב שירה... האם הוא בעיניו כמעט-שייקספיר המאלף את התקשורת, הופך את הסוררת לבת-זוגו המסורה או למצער - בת ערובה? האמת הפוכה. הוא הפך לצרחן נכפה - מזריק לאגו אותיות, הברות, מילים, משפטים, שורות שלמות. להלן דוגמית מביטויים שעלו על בדל שפתיו, הזינו את התקשורת לדורותיה:

- "הציונות היא עניין להגדרה עצמית של יחידים ולעתים גם של ציבורים, תנועתנו תשגה אם תגדיר את עצמה כ'תנועה ציונית" - עיתון "בקיבוץ".

- "הרב עובדיה - פרא אדם" - חדשות ערוץ 2, 24 בינואר 2001.

- "מתי לאחרונה ראית ימני הולך לתיאטרון"?

- "ייתכן ש'המערך' יצטרך לשקול מחדש עמדתו כלפי אש"ף אם ארגון זה יגלה נכונות להכיר בקיומה של ישראל בגבולות ביטחון, יכיר בהחלטה 242 ויבטל כמה מסעיפי האמנה הפלשתינית" (אוגוסט 1977).

ברגע שאוטובוס קו 300 נעצר, הכריז שריד דין-רודף ממשלה, שריה, באי-כוחה, נציגיה ומחסליה בפראות חסרת תקדים. זה הצליח לו בגדול כשדהר על טנק 'שלום' לסברה ושתילה, אמיל בן-זולא תוצרת הארץ, הפך את שרון ובגין לרוצחים מול עיניו המשתאות של העולם. ככל שהקצין במרדפו כשליחם של הנרצעים: הצדק, האמת, ההיגיון והמוסר, הגבירה התקשוררת את חשיפתו בחברתם של גיבוריה המובהקים סופרמן, בטמן, פלאש-גורדון, זורו, צבי-הנינג'ה. מאז יוסי שלנו, שריד לאומי, דיסק-קשיח, מנהיג את חבורת שומרי הסף המיתולוגיים. גיבורנו נכנס להילוך תזזית כשנחשף ל'עוולה' שצה"ל עולל לאל"ם יהודה מאיר.

פרשה זו ידועה בשמה הפתולוגי: 'לשבור להם את הידיים והרגלים' והיא שתרמה את חבל-הטבור ל'אוסלו'. הפעולה שיזם רבין לשבור - הוכשלה. רבין, כהרגלו בכתביו של ד"ר מילשטיין, התחמק מאחריות. הצבא, כהרגלו בקודש - הסתיר, הסווה, שיקר, סילף ורימה את עצמו, את מפקדיו, את מנהיגיו ואת הציבור. אל"ם יהודה מאיר נעקד לדין ונמצא אשם בכל רמ"ח ודגמ"ח. ביקשו ממנו לשאת בשתיקה 'אֶת-עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה' במעלה ההר. "בתחילת 1989", כותב מאיר בספרו, "החלו להופיע כתבות על ביתא וחווארה שקושרות את שמי לאירועים". הוא מחליט להיפגש עם מותג הצדק וסרגל היושר יוסי שריד כדי לעצור את הסחף. "הלכתי היישר אל לוע הארי", הוא כותב.

אל"ם יהודה סיפר לשריד את כל האמת. למחרת הקיא יוסי את הרפש הממלכתי למהדורת נייר של 'הארץ' - טרמפ סנסציוני לכל הדעות והרוחות. בספרו של יהודה מאיר 'העקידה', נכתב ב-2007, שריד מגלה לו אמפטיה, מלטף אותו ומבטיח ישועה. מאיר מספר ליוסי שהולכים לתפור לו פרישה מצה"ל וקריירה שנייה בשב"כ או בסוכנות. שריד מתנדב לדבר עם 'דן שומרון, חבר שלי', ומבטיח: "אל תדאג יהודה, אני אסגור לך את כל הפינות". כשהם נפרדים, ממש על סף הדלת, מבקש שריד שישאיר אצלו את תיק הנתונים לצורך שיחה עם הרמטכ"ל וראש השב"כ. אחרי יומיים מוצא מאיר את סיפורו בהארץ תחת הכותרת: "ליל האלות השבורות". באותה עת טרם נודע ליהודה ששריד הוגדר שקרן בבית המשפט ונדרש לפצות את העיתונאי יאיר קוטלר. בינואר 2008 ב'מעריב' אומר יהודה מאיר: "ראיתי את הבגידה הגדולה, את הנטישה מוחלטת, ובכיתי. בפעם היחידה לאורך הפרשה הזאת...".

קליפת אגוז

פגשתי את יוסי כמדי שנה במסיבת המחזור אצל דן בן-אמוץ. נכון, עכשיו הוא שוב 'תהילים זוגער' על ענן בשמיים. לא מפריע ליוסי שלנו שדן חזר ליידיש - הוא מוכן תמיד לעוף על עצמו מיליון פעם. שאלתי אותו מה שקלמן ליבסקינד שאל את בני החבורה הפריווילגית שהקיפה את דן, חבורה שאורי אבנרי אמר עליה: "אנשים היו נותנים חצי מהחיים שלהם כדי להיות מוזמנים למסיבה הזו" ורינו צרור תיאר את המחזור כ'אירוע קוסמי' והסביר ש"התרבות הישראלית לא הכירה התכנסות כזו". שאלתי, מה ראית לחבר אליך את הפדופיל בעבותות אהבה עבות? ביקשת בהשראתו זימה פוליטית עם ילדות? איך פיתחת, ללא בושה, מוסר-כפול, מכופל ומקופל כסמרטוט של פרס? שריד שתק ממושכות ולבסוף ענה - עמוס עוז, המוכתר, היה שם בדרכו לפרס-נובל...

חלומו של שריד להיות ראש-ממשלה היה ידוע מאז ביקש לנהל את משרדה של 'אמו המאומצת גולדה', זו שהדיחה אותו בלי לשטוף את ידיה ולכן הפכה לאומצה... החלילן המיתולוגי מהמלין היה פדופיל אירופי שהעלים אלפי ילדים והערים על הוריהם. יוסי הצליח להדיח מדינה שלמה שהציגה לפניו תעודת בגרות מזויפת, ושלח אותנו לאוסלו עם ארונות מתים של קורבנות השלום. גם אהוד ברק, ראש-ממשלה לשעבר שמבקש לחזור ללא הרף למרכז הבמה, התחבר לסוד קסמיו של פדופיל וזכה לתמלוגים מקרן וקסנר שבשליטתו.

הקשיתי על יוסי: בעקבות רצח הספורטאים שלנו במינכן גולדה הוציאה הוראה לחסל את הטרוריסטים שהשתתפו בהתנקשות. זו מעשה נקמנות גרידא, לא מוסרי בעליל. אתה שתקת, לא הזדעקת להתריע, לרסס נתזי צדק על החוטאים. לא שמענו ממך ביקורת על גולדה, ממשלתה וצוות המחסלים. נשאלת שאלה אישית מרה: מה בעצם מבדיל בעולמך בין 'טוב' ל'רע' - פרסום תמונה שמראה מחסלים אוזקים מחבלים ליד האוטובוס? תמונה מערערת את עולמך הערכי?

שאלה נוספת ליוסי וחבריו עדין מבקשת מענה: הבולשביזם הסטליניסטי הוקע סוף-סוף ברחבי העולם היהודי. חלפו 64 שנה מאז חבט היו"ר חרושצ'וב על שולחן וגילה מיהו באמת סטלין. אבל רק כשהסובייטיקה התפוררה ב-1990 החלה הכרת אמת לחלחל לתודעת השמאלנים שלנו. השלמה עם המציאות עדין מתייסרת בחבלי לידה מתמשכים. טעות נוראה שהשמאל טרם התנצל עליה.

מסיבת סוף-השנים שערך דן בן-אמוץ, כמעט-צבר, מעוררת שאלה מטרידה נוספת. אחרי בן-אמוץ המתריס השתרכה עילית השמאל הישראלי אשר, כדברי הביוגרף דנקנר, "ידעו על דברים איומים ומפלצתיים ולא הוציאו הגה". רק שנתיים לפני מסיבת ההצדעה המפוארת, הורשע בן-אמוץ בבית משפט בביצוע מעשה מגונה בילדה בת 12 שהתגוררה ליד אליל האליטה. טעות נוראה. אלא שאליטת השמאל לא מתנצלת עליה. בתו של האדמו"ר עמוס עוז הודיעה כי אביה לא היה חבר או חסיד של בן-אמוץ, בקושי הכיר אותו, למרות נאומו הנלהב במסיבה שצולם והוקלט. האם השמאל הזה בכלל בנוי להתנצל על טעיות? ומה עם אוסלו שהטריף אותנו? אולי, בעוד 40 שנה, נשמע מהשמאל הסתייגות כחושה בסגנונה של הבת הנבוכה פניה עוז זלצברגר.

שואלים אותי: מדוע אתה 'נטפל' לשריד בר-מינן? תשובתי היא בנוסח המקובל: אין לי שום דבר אישי נגדו - הכל ביזנס. שריד, איש אשכולות, התנכל כל חייו הציבוריים לעסק שלנו - מדינת ישראל. אתאר זאת בפארפרזה: אם נדמה את ישראל לנושאת מטוסים משוכללת - מי לדעתכם כיוון אותה, ולאן, ב-40 השנים האחרונות? מסתבר שקליפת-אגוז שצפה בנמל מבטחים - השיטה אותה. שמה של הקליפה - יוסי שריד. המשך יבוא.

מונחי יסוד לשימוש חוזר:

א . אס"י - (ר"ת: ארגון סוציאליסטי ישראלי) ארגון שמאל רדיקלי ('מצפן') השולל את אופיה הציוני של מדינת ישראל.