מי שמכיר את הליכי העבודה בממשלת ישראל, שבה תאריך אינו תאריך, לא יתפלא לקרוא את הסיפור הבא: הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בתל אביב, נאלצה (לא נמסר מתי נערכה הישיבה) להסיר את מגבלת הזמן מתוכנית לבניית 400 דירות ברמת השרון. הסיבה: הסחבת הממשלתית הרגילה.

המתחם נמצא בסמוך למפעלי תע"ש, הגורמים למטרדים שונים. תוכנית הבנייה אושרה בסוף 2009. נקבע, כי התנאי לאישור הוא, שמשרד הביטחון או תע"ש יפתרו בתוך שלוש שנים את הבעיות הנובעות מהסמיכות לתע"ש. שלוש השנים עוברות, וכמקובל במדינת ישראל, הבעיות לא נפתרו.

מינהל מקרקעי ישראל הודיע לוועדה, כי הפתרון לבעיה "נמצא בטיפול על-ידי המינהל". יו"ר הוועדה, גילה אורון, יודעת היטב מה פירושה של הודעה סתמית זו: לא ידוע מתי תיפתר הבעיה. לכן החליטה לא לתת ארכה של שנה או שנתיים, אלא לבטל לגמרי את מגבלת הזמן, ולהתחיל (או לחדש) את הליך ההפקדה להתנגדויות. חברי הוועדה הסכימו עמה, וכך אכן הוחלט.