משרד התרבות והספורט אינו רשאי להגדיל את התמיכות למופעי תיאטרון, מוזיקה ומחול המתקיימים ביהודה ושומרון - הגדלה עליה החליטה השרה מירי רגב בשנת 2016. עם זאת, הבונוסים לא יינתנו מכאן ולהבא, ומי שקיבלו אותם - לא יחויבו להחזירם. כך קובע (יום ד', 13.5.20) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר.

מלצר קיבל את עתירת האגודה לזכויות האזרח נגד מתן הבונוסים, בקובעו שמדובר בפגיעה בעקרון השוויון לו מחויבת המדינה ובפגיעה בחופש הביטוי האמנותי. הוא דחה את העתירה נגד התקנות המאפשרות להפחית את התמיכה ממי שמסרב להופיע ביהודה ושומרון, שכן ההפחתה לא בוצעה בפועל ולכן אין די נתונים עובדתיים כדי להכריע בעתירה. הנשיאה אסתר חיות הסכימה עם מלצר, בעוד השופט דוד מינץ סבר בדעת מיעוט שיש לדחות את העתירה.

על-פי התקנות שיזמה רגב, מוסד נתמך שיוזמן ליו"ש ויסרב להופיע, יאבד שליש מן הניקוד במרכיב מקום ההופעות בחישוב הסיוע של משרדה; מי שמופיע ביו"ש, מקבל תוספת של 10% בניקוד זה. משתנה זה מהווה 10% ממבחני התמיכה במוזיקה, 17.5% בתיאטרון ו-5% במחול, כך שהמשמעות המעשית של הבונוס היא שולית למדי. בשנים 2019-2018 הוענק הבונוס ל-18-16 תיאטראות מתוך 27-24; לחמש להקות מחול מתוך 13-11; ולחמש-שש תזמורות מתוך 23-21. כאמור, אף גוף לא ספג הפחתה בשל סירוב להופיע ביו"ש.

מלצר מזכיר, כי לאיש אין זכות קנויה לקבל תמיכה ממשלתית וכי חובתה של הממשלה לקבוע קני מידה להענקת תמיכותיה - אך הללו חייבים להיות שוויוניים. במקרה של הבונוס, קיימת פגיעה בעקרון השוויון משום שהוא אינו ניתן להופעות בנגב ובגליל, למרות שהם איזורי פריפריה ובוודאי שמרוחקים בהרבה מתל אביב מאשר יישובי יהודה ושומרון. אם מטרת הבונוס הוא לעודד הנגשת אירועי תרבות בפריפריה, הרי שלא ניתן להעניקו רק על הופעות ביו"ש, אומר מלצר.

עוד אומר מלצר, כי הבונוס גורם לפגיעה בחופש הביטוי האמנותי, שכן הוא מעניק סיוע מופחת לאמנים המעוניינים - מסיבות פוליטיות - שלא להופיע ביהודה ושומרון. חופש הביטוי אינו רק בדיבור, אלא גם במעשה או בהימנעות ממעשה, מדגיש מלצר. המדינה מחויבת שלא להפלות בין אנשים או מוסדות על-רקע עמדותיהם הפוליטיות, ועליה להישאר ניטראלית בתחום זה. בסוגיה זו מאמץ מלצר את דעת המיעוט של בית המשפט העליון בארה"ב משנת 1998, ולפיה הזכות לחופש אמנותי מוגנת גם בהקשר של סיוע ממשלתי.

מינץ סבר בדעת המיעוט, כי לאגודה כלל אין זכות עמידה, שכן גופים הנפגעים מן התקנות לא עתרו בעצמם. לדבריו, למדינה מותר להשתמש בכספי התמיכות כדי לקדם את מדיניותה, ולא כל חוסר שוויון מהווה אפליה פסולה. רגב הצביעה על מיעוט מופעים המתקיימים ביו"ש והדבר מצדיק מתן עידוד כספי לקיומם, סבור מינץ. הוא גם אומר כי היה על האגודה להוכיח את קיומה של האפליה - ולא על רגב להוכיח את העדרה, כפי שקבע מלצר. עוד אומר מינץ, כי החופש האמנותי לא נפגע שכן אין כל התערבות בתכניו.

המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל. את האגודה ייצגו עוה"ד דן יקיר ויונתן ברמן, ואת המדינה - עו"ד רן רוזנברג.