מתאם פעולות הממשלה בשטחים לרש"פ: תוגדל מכסת העובדים הפלשתינים בישראל

אוהבי הארץ הזו - ארץ ישראל - חייבים בכל נפשם לזעוק, שמידה רבה של אטימות לב צריכה להיות, כשיש מי שמחליט לסתום בורות מים של רועי צאן בהרי יהודה. אות קלון לנו כחברה, כשאיננו נזעקים ומונעים את פשע סתימת בורות המים. במסורת התרבותית המפוארת שלנו שרים שירי הלל לחוצבי בורות מים - "...וַיַּחֲצוֹב בּוֹרוֹת רַבִּים, כִּי מִקְנֶה רַב הָיָה לוֹ..." (דברי הימים ב', פר' כ"ו, פס' י').

הזדמן לידי בימים האחרונים מאמר של שאול מנשה: "צו השעה - לשר החוץ יאיר לפיד", News1, 22.7.2021; שמאפיין קבוצה שלימה של מאמרים שמתעלמים למעשה מהשינויים שהתחוללו ומתחוללים במזרח התיכון, מאז כוננו בו "הסכמי אוסלו" ובמיוחד מאז ימי אובמה בבית הלבן. במאמרו מנסה ש. מנשה למקד את מבטו המדיני ב"מצב הבעיה הישראלית-פלשתינית", מתוך הנחה-משתמעת שהקמת "ממשלת השינוי" היא הזדמנות לחזור לדרך המלך של "הסכמי אוסלו", וכי המוביל במהלך זה יהיה שר-החוץ, יאיר לפיד. בהצגת דברים זו הוא טועה, כעמיתיו לדעה, מספר טעויות-יסוד:

קונפדרציות לא מחזיקות מעמד. זאת כנראה הסיבה שמלך ירדן ושליטי פלשתין לא מאמצים את ההצעה להקים קונפדרציה ירדנית-פלשתינית. אפילו מדינה פלשתינית אחת לא מחזיקה מעמד ויש לנו כבר 4, כשעדיין לא הוקמה מדינה אחת של ממש - ירדן שבה 80% פלשתינים, רצועת עזה שבה שולט החמאס, הרשות שבה שולט הפתח (איזה פתח בדיוק?), וישראל שאחרי זכות השיבה כמצוות כל כוחות "הקידמה" - BDS, אבו מאזן מכחיש השואה, המצע של המשותפת, רבים מאושיות השמאל הנאור בישראל ובעולם - תהפוך לפלשתינית עם רוב ערבי.

יו"ר: תרשום. הגלידה זאת רק ההתחלה

עלילת הדם הערבית, כאילו היהודים זוממים לגזול מהערבים את מסגד אל-אקצה, לא החלה בימינו אלא כבר לפני 92 שנים, בשנת 1929. אז העלו הערבים לראשונה את העלילה הזו כתירוץ לטבח יהודים בחברון ובירושלים (מאורעות תרפ"ט), כשהם משתמשים באותה טענה של יאיר לפיד - הר-הבית הוא לא המקום הקדוש ביותר ליהודים. טענה זו חוזקה עכשיו על-ידי ראש הממשלה בנט, כאשר, לאחר שהצהיר, בצדק, שליהודים יש זכות להתפלל במקום הקדוש ביותר ליהדות מאז ומעולם, נבהל וחזר בו למחרת, הודיע שליהודים יש רק זכות לבקר במקום.