יבואן החשמל והאלקטרוניקה שמואל מנדזיצקי נושא באשם תורם יוצא דופן של 80% לאובדן עשרות מיליוני שקלים שהשקיע בחברת אלפא פלטינום של עמי סגל. כך קובע סופית (4.8.22) בית המשפט העליון, אשר דחה את ערעורו של מנדזיצקי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט
חאלד כבוב, כיום בעליון). פסק הדין בעליון ניתן בידי השופטים
ענת ברון,
יעל וילנר ו
אלכס שטיין, כאשר הצדדים קיבלו את המלצתם לאחר שמיעת הערעורים בנושא.
כבוב העניק לפני שלוש שנים למנדזיצקי פיצוי של 4 מיליון שקל בלבד, מתוך תביעה בסך 30 מיליון שקל שהגיש (על הפסדים של 26 מיליון שקל, בתוספת ריבית והצמדה). מנדזיצקי לא תבע את סגל, נגדו מתנהלים הליכים פליליים, כנראה מתוך הנחה שגם אם יזכה - לא יוכל לגבות את הפיצוי. הוא תבע את
בנק הפועלים והבנק הבינלאומי, שמחשבונותיו בהם ביצע את ההשקעה; את בית ההשקעות סופריור, שהיה גם הוא בשליטת סגל, שהיה מעורב גם הוא בהשקעות אלו; את חברת הביטוח הפניקס, שביטחה את סופריור; ואת רואה החשבון של סגל, יורי אביאל. כבוב דחה את התביעה נגד הבינלאומי וקיבל אותה לגבי יתר הנתבעים. בעליון הסכימו כל הצדדים לדחיית הערעורים ההדדיים, למעט הקטנת הפיצוי בו חויב אביאל.
לגבי הבינלאומי קבע כבוב, כי הוא לא העניק למנדזיצקי ייעוץ השקעות בנוגע לאלפא פלטינום ולכן אין בסיס לתביעה נגדו. לעומת זאת, בנק הפועלים נושא באחריות משום שהפר את החובות הקבועות בחוק הייעוץ בהשקעות ואת חובת הגילוי, שכן היועצת איילת יסעור העניקה למנדזיצקי ייעוץ בלי להבהיר לו שהיא עושה זאת ובלי לבחון האם ההשקעה מתאימה לרמת הסיכון שקבע. הבנק אומנם לא ידע על מצבו הכספי של סגל ולא היה חייב לגלותו למנדזיצקי, אך כבוב מצא שאם הבנק היה פועל בהתאם לחובותיו בתחום הייעוץ - היה נמנע לפחות חלק מן הנזק.
לגבי סופריור אמר כבוב, כי רשלנותו המרכזית הייתה בכך שאנשיו לא קראו את מסמך היסוד של הקרנות שהקים סגל ובהן השקיע מנדזיצקי. מאחר שבית ההשקעות היה בבעלותו של סגל, הוטלה עליו חובה מוגברת לבחון את הקרנות שגם הן בבעלות סגל, בשל עננת ניגוד העניינים המרחפת מעל ההשקעה בהן, ולהקפיד במיוחד על חובות הבדיקה והבחינה המוטלות על מנהלי תיקי השקעות. כבוב גם הטיל אחריות אישית על מנכ"ל סופריור, ערן נוטע, על סמנכ"ל ההשקעות, רן שחר, ועל מנהל חדר המסחר, שי פיימן.
בעניין אביאל אמר כבוב, כי הוא הפר את חובותיו המקצועיות כאשר אפשר לסגל לרשום כנכסים, במאזני הקרנות, הלוואות שהעניקו לחברות שבבעלות סגל. אביאל עשה זאת למרות שלא היה אפילו מסמך אחד המלמד על היותן הלוואות אמיתיות שייפרעו במועד כלשהו. כבוב מותח ביקורת על הסבריו של אביאל, לפיהם הסתמך על המוניטין של סגל; הדעת אינה סובלת התנהגות שכזאת מצידו של רואה חשבון, הוא מדגיש. לכן, הדוחות שביקר אביאל היו כוזבים ומטעים, והיה עליו להביא בחשבון שמשקיעים יסתמכו עליהם. כבוב קבע שאביאל יפצה את מנדזיצקי ב-1.5 מיליון שקל, אך בערעור הסכימו הצדדים שהפיצוי יופחת ל-500,000 שקל.
את האשם התורם הגבוה במיוחד של מנדזיצקי, קבע כבוב בשל שורה של גורמים: הוא הסתמך על סגל, עימו הייתה לו היכרות ארוכה, ולא ביצע אפילו בדיקה בסיסית של מסמכי הקרנות; הוא לא גילה מידע מהותי לסופריור, שהיה עשוי להוביל לכך שהיקף ההשקעה באמצעותו היה מצטמצם; הוא השקיע מיליוני שקלים נוספים למרות שהיועצת בבנק הפועלים המליצה להימנע מכך; בנו, רונן מנדזיצקי, הועסק לבקשתו בקרנות והיה מעורב בפעילות ההשקעות של אביו. כבוב הביא בחשבון גם את הימנעותו של מנדזיצקי מלתבוע את סגל, אולי בשל קשריו עימו ואולי משום שחיפש "כיסים עמוקים" יותר.
כבוב חייב את בנק הפועלים ואת אביאל, כל אחד, לפצות את מנדזיצקי ב-1.5 מיליון שקל; סופריור ושלושת בכיריו חויבו לשלם 250,000 שקל כל אחד, אך הפניקס תכסה 600,000 שקל מתוך הסכום הכולל. כאמור, למעט בעניינו של אביאל - פסק הדין נותר על-כנו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
