פרטים אישיים
בצעירותה נישאה לדוד אדרעי, עובד נמל חיפה. נישואי השניים הסתיימו בגירושים. אם לשלוש בנות. תושבת חיפה.
מידע אישי כללי
נולדה בעיר חיפה בשם – גילה שלמה. בת למשפחת עובדי נמל וסבה היא מראשוני ראשי ועד העובדים בנמל חיפה. גדלה והתחנכה בחיפה. שירתה בצה"ל כמורה חיילת.
פרטי השכלה
בוגרת לימודי טכנאות תעשייה וניהול במכללת אפק. החלה בלימודי תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת חיפה, אך לא השלימה את חובותיה האקדמיים.
ניסיון בעבודה
לאחר שחרורה מצה"ל עבדה כגננת, לאחר מכן החלה לעבוד בנמל חיפה. לאחר נישואיה לעובד נמל חיפה פרשה מעבודתה בנמל ועברה לעבוד ברכבת ישראל (באותה עת היו נמלי ישראל והרכבת מאוגדים תחת רשות אחת – רשות הנמלים והרכבות). את דרכה ברכבת החלה כעובדת במחלקת שכר וכעבור מספר שנים עברה לעסוק ברכש במחלקת הדלק והשמנים. במהלך שנות עבודתה ברכבת השלימה לימודי טכנאות תעשייה וניהול במכללת אפק.
באמצע שנות ה-90 נפצעה קשה בתאונת דרכים ונאלצה לעבור מספר רב של ניתוחים וכן תקופת שיקום שארכה מספר חודשים. לאחר ששבה לאיתנה שבה לעבודתה ברכבת.
ב-2009 התמודדה וניצחה בבחירות לראשות ועד הפקידים ברכבת ישראל. ב-2010 נבחרה לתפקיד יושבת-ראש ועד עובדי הרכבת. תחת הנהגתה ניהלו עובדי הרכבת סכסוך עבודה מתמשך מול הנהלת הרכבת לגבי שורה של נושאים לגבי תנאי העסקתם ולגבי שינויים מתוכננים בעבודת הרכבת ובראשם - הוצאת משימות עבודה לגורמים חיצוניים בהליך מיקור חוץ.
במהלך המאבק בהנהלת הרכבת ומשרד התחבורה נקטה בצעדים אגרסיביים אשר כללו עיצומים, השבתה חלקית והשבתה מלאה של פעולת הרכבת. המאבק בין הצדדים התגלגל לא פעם לעימות משפטי בבית הדין לעבודה. בפברואר 2012 הורה בית הדין לענייני עבודה בתל אביב לעובדי הרכבת להפסיק את העיצומים בהם נקטו וכאשר פעלה אדרעי לעיכוב מימוש ההחלטה העניש אותה בית הדין בקנס כספי בגין ביזוי בית הדין.
העימות המתמשך והסיקור התקשורתי שליווה אותו הפכו את אדרעי לדמות מוכרת בציבוריות הישראלית המזוהה עם ועדי העובדים החזקים במשק. בעיני מבקריה הפכה סמל לאופן בו ועדי עובדים בגופים ציבוריים מנצלים לרעה לכאורה את כוחם. הפיכתה לסמל הובילה את הנהלת הרכבת (בגיבוי שר התחבורה ישראל כץ) לפתוח במאבק אישי נגדה אשר כלל את זימונה לשימוע לפני פיטורים, עיכוב העלאתה בדרגה, הפצת מידע נגדה בין עובדי החברה וכדומה. החרפת המאבק ובפרט הנקיטה בעיצומים ובשביתות, לעתים ללא תיאום עם הסתדרות העובדים, יצרו מתח בינה ובין הנהגת ההסתדרות.
ביולי 2012 החליט אבי ניסנקורן, אז יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, על הדחתה מתפקידה כראשת ועד עובדי הרכבת. לאחר ביצוע ההדחה ניסתה להוביל מהלך בו יעברו רוב מעובדי הרכבת מההסתדרות העובדים לארגון יציג אחר – כוח לעובדים. מימוש המהלך נעצר על ידי בית הדין לענייני עבודה ובהמשך על ידי בג"ץ.
במרץ 2013 הושעתה מעבודתה ברכבת למשך 4 חודשים בטענה כי איימה על אחד העובדים. ביולי 2012 בעקבות פנייתה לערכאות, הורה בית המשפט להנהלת הרכבת להחזירה לעבודה סדירה.
בראשית 2017 פנתה בראש קבוצת עובדים לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בדרישה לחייב את ההסתדרות לערוך בחירות לוועד עובדי הרכבת. בית הדין קיבל את הפנייה והורה על עריכת בחירות בהקדם. בספטמבר 2017 התמודדה בבחירות לראשות ועד העובדים, ניצחה ושבה לתפקידה כיושבת-ראש וועד עובדי הרכבת.
גם בכהונתה השנייה כיושבת-ראש הובילה את עובדי הרכבת לעימות עם הנהלת החברה, בנוגע לשורה של סוגיות, בהן: משך ההפסקה הניתן לנהגי רכבות, המשך תהליך מיקור חוץ שהובילה ההנהלה, החלפת קטרי הרכבות בקטרים חשמליים ועוד. במסגרת המאבק נקטו העובדים בצעדי מחאה אגרסיביים בהם: הודעה מתואמת על יציאה לחופשת מחלה, שיבוש פתאומי של פעולת הרכבת ואף השבתה מוחלטת של תנועת הרכבות.
