היהודים החילוניים מזדעזעים כשמנהיגים דתיים מטיפים לקהל המאזינים להם דברי מוסר והדרכות להתנהגות נכונה. הנה הסביר הרב
עובדיה יוסף שטבע הדברים בעולם הוא כזה שלא נועדו הגויים אלא לשרת את היהודים, בעוד שרב העיר צפת קרא לציבור היהודים בעירו לא להשכיר דירות לסטודנטים ערבים בעיר ועשרות רבנים פרסמו מכתב הקורא להחרים ערבים בתל אביב.
"הרי זו גזענות!" קראו היהודים החילוניים, ואף אמרו שצריך לעתור לבג"ץ ולתבוע שאמירות גזעניות כאלה לא יישמעו ברבים. אבל הרבנים האלה לא חידשו מאומה משל עצמם. תורת היהדות, שהם בקיאים בה יותר מאחרים, היא המקור לדרשותיהם ולהוראותיהם. תפקיד הרבנים הוא להשליט את אורח החיים היהודי לפי התורה, ואורח החיים שהיהודים מצווים עליו מיוסד על האזהרה החמורה, החוזרת ונשנית בכתבי הקודש ובתולדות העם היהודי - לא להתערב בגויים.
מי ימנה מספר האזהרות שהזהירו חכמי היהודים לדורותיהם על עניין זה. כבר האבות הקדומים של היהדות, אברהם ויצחק, ביקשו נשים לילדיהם ממרחקים, ובלבד שלא ישאו נשים "מבנות
הארץ"; נחמיה, המושל היהודי הממונה מטעם השלטון הפרסי הזר, פירק בלי היסוס משפחות שלמות כשהתברר שאם המשפחה אינה מזרע הקהל הקדוש, אלא היא בת לעם הארץ, ומשפחה יהודית לאורך הדורות, אם אחד מבניה עבר ויצא אל בין הגויים - קורעים עליו קריעה כאילו מת ועבר מן העולם.
הרבנים כלל לא חטאו בבטאם את עיקרי האמונה כשהזהירו את קהל שומעיהם לא להתערב בגויים. לכן הכעס של החילוניים אינו צריך להיות מופנה כלפי הרבנים על מה שהם אומרים. הרבנים בסך הכול מוסרים בנאמנות את ההשקפה היהודית הקלאסית הקיימת מאז קם העם היהודי. מקור הגזענות והתביעה מן היהודים "לחיות לחוד" - על כול תוצאותיה - היא ביהדות עצמה, ולא ברבנים המטיפים ליהדות.
אבל החילונים יכולים לזכור גם את "אבי האומה", אברהם בן תרח. כאשר נראו בעיניו מעשי תרח אביו, דודיו, סבו ואחיו הגדולים מעשים לא נכונים, לא היסס לנתץ את הפסילים שהם האמינו בהם, פסילים המסמלים את העולם הישן. אברהם לא פיקפק ובחר בדרך חדשה נגד המסורת של משפחתו ועמו, דרך של כפירה במוסכמות שבעיניו הייתה הדרך הנכונה.
מעשי אבות סימן לבנים, ומה בדורנו? - השורשים הנפשיים והרוחניים של האדם החילוני קיימים בתפיסה האנושית הדמוקרטית של שוויון בני המין האנושי. השקפה זו רווחת בעולם מאז ביטאוה בבהירות הוגי הדעות הגדולים, בייחוד בצרפת שלפני המהפכה. זוהי התפיסה שהביאה את הדמוקרטיה לארצות העולם, כשהניסוח האחרון המרשים שלה היה בהכרזות האו"ם מאז מלחמת העולם השנייה. אלה הם "השורשים" האמיתיים שלנו, ולא האמונה הנושנה של סבינו וסבתותינו. את השורשים האלה יש להנחיל לנוער ולציבור המבוגרים. ואת מי לתקוף? את השלטון ההולך בעקבות הדתיים והחרדים.
הקביעה שזהו הכיוון החילוני הנכון בישראל אין בה שום חידוש. היא גם לא מצריכה שום מהפכה. מדינתנו נתייסדה על-פי עקרונות השוויון של האו"ם, ופשוט אין בה מקום לגילויים יהודיים גזעניים. המסקנה היא כי למדינת ישראל ולישראלים הנאמנים לה לא יכול להיות חלק בהשקפות היהודיות המסורתיות. ישראלי נאמן הוא זה המקיים ותובע לקיים את עקרונות השוויון, האנטי גזעניים והאנטי מתבדלים, אלה אשר נחקקו לדורות במגילת העצמאות.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
