שיר שחלמתי על ליגניצה

זה היה לפני שנתיים, ב-24 בפברואר 2012: יצאנו משלחת סופרים לביקור בפולין.

ביקרנו במרכזים ללימוד עברית, נפגשנו עם סופרים באגודת הסופרים הפולנית וגם ביקרנו במחנות ההשמדה. אך עבורי הביקור היה קודם כל סגירת חשבון עם ילדותי שנשארה בליגניצה.

נולדתי בוורוצלב, אך גדלתי והתחנכתי עד גיל 10 בליגניצה. גרנו ברחוב טטרסקה 4, ולא רחוק משם מֵעבר לַגן הירוק עמד בית הספר היסודי שבו למדתי.

ביקרתי בבית שבו גדלתי, ובַּפּתח עמד דלי הפחמים, כמו חיכה לי. הלכתי לבית הספר וביקשתי לשבת בכיתה ד' במקום שבו ישבתי בשנת 1957, ימים ספורים לפני העלייה ארצה. בארץ השתקעה משפחתי בקיבוץ גֶבע, ושם צריכה הייתי לשכוח את ליגניצה ולהיות כמו ה"צברים" של הקיבוץ... אך החלום לחזור לליגניציה נשאר בי.

לאחר שחזרתי משם, הקצוות הפרומים של הקשר עם ליגניצה נקשרו ונסגרו לתמיד.

יומן מסע של תפארת לפולין לפני שנתיים

שיר שחלמתי על ליגניצה / רבקה -תפארת חקק

לִיגְנִיצָה הָיְתָה אִתִּי מִיַּלְדוּת
שֵם מֵעוֹלָם אַחֵר, שֵׁם שֶׁבַּקִּבּוּץ לֹא קַיָּם
אַךְ לִוָה אוֹתִי גַּם בְּפִינַת הַחַי
וְגַם בְּתַרְגִּילֵי הַמָּחוֹל בָּאוּלָם.
כְּשֶׁיַּלְדֵּי הַקִּבּוּץ דִּבְּרוּ אִתִּי
לֹא דִּבַּרְתִּי עַל לִיגְנִיצָה
מֵעוֹלָם.

בַּקִּבּוּץ רָצִיתִי לִהְיוֹת צַבָּרִית חֲדָשָׁה
עִם מִכְנָסַיִם קְצָרִים בָּנוֹת וּבָנִים.
הִגַּעְתִּי לְשָׁם יַלְדָּה בַּת עֶשֶׂר
מִלִּיגְנִיצָה שָׁם חָיוּ יְהוּדִים יְשָׁנִים.
בַּלֵּילוֹת זָכַרְתִּי אֶת לִיגְנִיצָה
אֶת הַגַּנִּים שֶׁלְּיַד
וְרָצִיתִי תָּמִיד לְהַגִּיעַ שׁוּב לְשָׁם
כְּתַיֶּרֶת עִם תִּיק צַד.

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְלִיגְנִיצָה הֵבֵאתִי לְשָׁם
אֶת יַלְדּוּתִי כִּשְטָר שֶׁלֹּא נִפְרָע
הַבַּיִת חִכָּה לִי סָגוּר, גָּרָה שָׁם מִשְׁפָּחָה
לְיַד הַדֶּלֶת חִכָּה דְּלִי הַפֶּחָמִים
כְּאִלּוּ עָזַבְנוּ מַמָּשׁ לִפְנֵי יָמִים.
בֵּית הַסֵּפֶר חִכָּה לִי וְגַם הַכִּתָּה
וַאֲנִי לֹא שָׁכַחְתִּי אֶת קֶסֶת הַדְּיוֹ הַשְּׁפוּכָה.
הִיא שָׁפְכָה זֹאת הַיְּהוּדִיּה,
הִצְבִּיעָה לְעֶבְרִי הַיַּלְדָּה הַפּוֹלָנִיָּה.

רַעַד עָבַר בִּי כְשֶׁרָאִיתִי שָׁם
מִבַּעַד לַשְּלָטִים הַכְּחֻלִּים בְּפוֹלָנִית בְּרוּרָה
אֶת יַלְדּוּתִי שֶׁנִּשְׁאֲרָה
שָם
וְאוֹתִי בַּת עֶשֶׂר בַּחֲלִיפַת מַלָּחִים מוּזָרָה.

וְגַם לְאַחַר שֶׁחָזַרְתִּי מִשָּׁם
מְנַסָּה לִשְׁכֹּחַ אֶת פּוֹלִין בִּשְׁנָתִי
הַשִּׁיר שֶׁחָלַמְתִּי עַל לִיגְנִיצָה
נִמְצָא תָּמִיד אִתִּי.

אני מביאה כאן גם את חוויתה של שושנה ויג - הילדה הקטנה מרחוב טטרסקה 4