מיהו "רוב העם"?

אחת הסיסמאות השגורות, מזה שנים, בפי השמאל, היא שהם מייצגים את "רוב העם". סיסמא הזויה שמתנפצת בפניהם כל פעם שמעמידים אותה במבחן המציאות.

מעניינים התירוצים שנשמעים כשבועת השקר מתפוגגת ב"פופ" בפניהם. כאשר הפסיד שמעון פרס בבחירות טען להגנתו: "העם שגה", פשוט כך. הרי לא יתכן ש"חוזה המזרח התיכון החדש" לא יבחר, ואם זה קרה, אז כמובן ש"העם טעה".

כשהתחיל אריאל שרון את מסע האימים שלו בדרך לעקירת ישובים ויהודים מאדמתם, תוך "כיבוס" המעשה במילה מעודנת - "הינתקות" - מחו לו כפיים בשמאל הקיצוני בגיבוי תקשורת עוינת למפעל ההתיישבות ביש"ע, בטענה ש"רוב העם" הוא בעד תוכניתו ההרסנית.

במכבש אדיר של "ספין תקשורתי" שבא בגלים זה אחרי זה, פימפמו לציבור ש"הינתקות" תהיה טובה לעם ישראל, ותביא סוף סוף את התרופה לכל מכאוביו.

כשנכשל שרון במשאל הליכוד, טענו התקשורת והשמאל הקיצוני כי אחוז ההצבעה היה נמוך יחסית וכי עשרות האלפים שהצביעו "לא" אינם מיצגים את "רוב העם".

אבל "אבירי שלטון החוק והצדק" מילאו פיהם מים, כאשר שרון ביצע את מהלכיו הרודניים כדי להשיג לעצמו את הרוב. הם שתקו כאשר פיטר שרים שלא סרו למרותו. הם שתקו כאשר במניפולציות מוזרות ולא דמוקרטיות השיג רוב דחוק בכנסת לחוק דרקוני שכונה "פינוי-פיצוי", שהוא בעצם חוק "עקירה וביזוי". וכשזכו לרוב הדחוק שהושג בקולות שונאי יהודים ותומכי ארגוני טרור ערבים, יצאו בקולות תרועה וחיבוקים מול המצלמות, תוך טענה שהנה "רוב העם" תומך בהם.

זריית חול בעיני הציבור הפכה לתופעה שכיחה. כך הסתירו ממנו את הסכנות הצפויות לנו כפי שתוארו על-ידי ראש השב"כ אבי דיכטר והרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון. גורל המתריעים היה צפוי. שניהם הודחו/"הוחלפו". כי זה ברור: הכיצד אפשר לצאת נגד רצונו של "רוב העם" ועוד להישאר בתפקיד.

נושאים חשובים כמו: שחיתות משפחת שרון, תקציב גרוע, פשיעה גוברת, חינוך מתמוטט, מערכת בריאות קורסת, כל אלה נדחקו לקרן זווית כדי לא להפריע לשרון להמשיך בתכניתו ההרסנית. כי הרי הוא מבצע את רצון "רוב העם", כך זעקו שלטי החוצות והמודעות על מאות אוטובוסים: "שרון תמשיך", וחתמו על השלטים "מטה הרוב".

ברור של "רוב העם" צריך שיהיה גם מטה - "מטה הרוב". שטיפת המוח מלווה במסע שטני של הכפשה ודמוניזציה של מתיישבי יש"ע. הכול כשר: שקרים, פרובוקציות, עלילות שווא שמזכירות עלילות דם נוראות. כל אלה כדי להפוך את ציבור נאמני ארץ ישראל ל"אויבי העם", לגורם מאיים על שלוות "רוב העם" כפי מציג עצמו השמאל הקיצוני.

כדי להציג לעם שהם באמת "רוב העם" שתומכים בשליט עושה דברם, תכננו הפגנת תמיכה בשליט כמו במדינות שכנות עם שלטון רודני. "מטה הרוב" בסיוע מסיבי של התקשורת כולה יצא במסע פרסום כבד, ב"פרומו" בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, בשלטים ענקיים הקוראים "לרוב העם" להתכנס בכיכר ולהריע לשליט, ולקרוא לו: "תמשיך"!

הם כינו את ההפגנה: "הפגנת תמיכה" ו-"הפגנת בעד", אבל כל הסיסמאות היו סיסמאות נגד המתנחלים, נגד אלה "שמסיתים", נגד אלה על-פי דבריהם אינם "רוב העם".

ההכנות היו רבות, פורסמו סדרי תנועה, פרסמו את גודל "צבא המאבטחים", גירו את מפלגות השמאל להשתתף. וראה זה פלא: "רוב העם" לא באו לכיכר, אלא אלפים ספורים. רוב העם הצביע שוב ברגליו והבהיר לשמאל הקיצוני כי הוא אינו "רוב העם". הובהר להם ולשליט כי רוב העם אינו מעוניין בתוכנית ההרס, וכי לשליט ותומכי התכנית אין רוב!

כמה פתאטי ומגוחך היה לשמוע את התירוצים לכישלונם. ח"כ יולי תמיר: "להפגנת בעד באים תמיד פחות מאשר להפגנת נגד". היא כנראה לא קראה את הסיסמאות שהונפו מול הבמה. או שמא לא שמעה את ידידה יו"ר "שלום עכשיו", "אביר האחווה והרעות", "איש שוחר שלום ודוגל בסובלנות", שזעק מעל הבמה: "אנחנו נלחם בכם"! לא שמעתי שהוא נקרא לחקירה על הסתה לרצח, כמו שהזמינו לחקירה נואמים בהפגנות נאמני ארץ ישראל.

תרוץ אחר היה: "לא היה לנו תקציב", כאשר ידוע היה שאת הנוסח של המודעות והסיסמאות הגו במשרד ראש הממשלה, כאשר אלפי מודעות הודבקו, מאות שלטי חוצות בכל ערי ישראל, ועל גבי אוטובוסים, עלות פרסום של מיליוני שקלים. ושלא לדבר על כספי סיוע של שונאי ישראל באיחוד האירופי שזורמים באופן קבוע לארגוני השמאל הקיצוני ולמנהיגיהם.

במקום להודות בצורה כנה וגלויה שהשמאל הקיצוני מעולם לא היה "רוב העם" ולעולם לא יהיה, בחרו כרגיל, בסיפורי בדים ותירוצי שווא, מעוררי גיחוך.

רוב העם אינו תומך בשלטון רודני שלא מוכן לשאול את פי העם, בהליך דמוקרטי של משאל עם או בחירות. רוב העם יוכיח שהוא נגד עקירת יהודים, במאבק לגיטימי כנהוג בכל מדינה דמוקרטית שמכבדת את רוב העם, ולא את זיופיו.