יוצא מהכלל

הנציב

בימים אלה נפל דבר במערכת המיסוי. מנהל רשות המיסים, איתן רוב, אישר במסיבת עיתונאים שקיים (יום א', 20.3.05), כי רשות המיסים אכן המליצה להגיש כתב אישום נגד עו"ד יחזקאל בייניש בגין עבירות מס שעניינן אי העברת ניכויים מכספי עמותת התזמורת הסימפונית ירושלים, בראשה עמד בייניש בתפקידו כיושב-ראש; מסר - דבר שכבר ידוע, כי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הורה לגנוז תיק חקירה זה; ואף העיר כי החלטת מזוז - שקיבל את עמדת בייניש לפיה הוא עשה ככל יכולתו כדי להעביר את הניכויים, ואף הודיע למס הכנסה על הקשיים בפניהם הוא עומד - חורגת מהנורמה המקובלת בנושא זה. מנגד לזאת, נמנע היועמ"ש מלהורות על חקירה בעניינים אחרים/חדשים שנחשפו בטיוטת דוח על-ידי חוקר מיוחד שמינה רשם העמותות.

הממצאים המופיעים בטיוטת הדוח המפלילה נגד עו"ד בייניש, ראו מסמך

דבריו של איתן רוב מהדהדים גם עתה, שכן מה שעולה מהם כמעט מפורשות הוא זה: עו"ד בייניש, בעלה של שופטת בית המשפט העליון, דורית בייניש, הופלה לטובה. הוא לא הועמד לדין בגין פרשת הניכויים, למרות עבירות חמורות לכאורה שביצע, וזאת למרות שאחרים כן הועמדו לדין בגין אותם מעשים; הוא לא הועמד לדין, למרות שרעייתו, השופטת בייניש, הרשיעה מנהלים אחרים שביצעו עבירות דומות, ואף שלחה אותם למאסר ממושך. בכלא, כמובן. בזאת נרחיב בהמשך.

חומרה מיוחדת יש לייחס ליחס המועדף שקיבל בייניש, בשל זאת: מס הכנסה רואה בני זוג כנישום אחד. מאליו מובן, כי הטלת קנסות אישיים על נישום, הוא עו"ד בייניש, כמוהה כהטלת קנס על הקופה המשותפת לשני בני הזוג.

איתן רוב לא התנדב סתם כך להעלות נקודה זו: במס הכנסה נחרדו מהמסר שהתקבל מהחלטת היועמ"ש מזוז, לפיו בשל הקשיים הכספיים האובייקטיביים כביכול, ניתן להשתמט מהעברת הניכויים. איתן רוב חזר והדגיש כי הטיפול בבייניש - או יותר נכון ההימנעות מהעמדתו לדין, חורג מהנורמה, וכי מס הכנסה יגיש כתב אישום נגד כל גורם שלא יעביר ניכויים כחוק.

יחס מועדף

בחודשים האחרונים עסקנו בהרחבה נושא זה. חשפנו ממצאים חדשים המגלים כי בייניש חשוד בביצוע עבירות לכאורה חמורות בהרבה מאי העברת ניכויים. אולם למרות זאת - רשויות המס (ובכלל אלה איתן רוב עצמו), והמשטרה, נמנעות מביצוע חקירה; וכן כי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, נמנע ממתן הנחייה לפתוח בחקירה. ציינו, כי היועמ"ש סתם לכאורה את הגולל על העמדה לדין של בייניש בנושא אי העברת הניכויים, אולם השאיר חלקים אחרים בחזקת "תלויים ועומדים" - אותם חלקים העולים מדוח חקירה שעורך רו"ח רמי אלחנתי, שמונה על-ידי רשם העמותות לחקור את דבר הסתבכותה וקריסתה הכספית של העמותה (חובות בהיקף 15 מיליון ש"ח, שליש מזה למס הכנסה), וכן כדי לקבוע מי האחראים לכך ומה באמת עשו בכספי העמותה.

נדגיש כאן, כי העמותה הינה גוף ציבורי. המימון לפעילותה הוזרם בעיקרו מכספי רשות השידור והקרן לירושלים. ואכן, בטיוטת דוח החקירה שהגיש מצביע רו"ח אלחנתי על שורה ארוכה מאוד של מעשים בלתי כשרים שביצע בייניש, לרבות: רישומים כוזבים לכאורה במסמכי תאגיד, קבלת תקבולים ללא רישומים בספרי העמותה, מתן תשלומים במזומנים לספקים ולנגנים בלא לרשום זאת כדין בספרי העמותה, העברת תקבולים מכספי התזמורת הסימפונית לחשבון אישי-פרטי שהחזיק בנאמנות עבור התזמורת - ממנו העמיד הלוואה לטובת התזמורת הסימפונית, קבלת כספים, באופן אישי, במזומנים וללא רישומים כדין, ועוד ועוד. ניתנת האמת להאמר: רבים אחרים שהיו חשודים בעבירות אלה, היו מובאים בפני שופט למעצר ו/או שחרור בערבות. בייניש זוכה אפוא ליחס מועדף.

המדובר כאמור בטיוטת דוח, ומובן כי ייתכנו שינויים בדוח הסופי. החוקר המיוחד, אגב, מונה לחקור ביוני 2003. הוא התבקש להשלים את הדוח תוך שישה חודשים. למרות זאת, עד עתה הוא לא השלים את גיבוש הדוח ולא מסרו ליועמ"ש. ולא במקרה: ניתן להניח, ואין מדובר בהנחה פרועה, כי החוקר אלחנתי נתון בעצמו בלחצים. התוצאה: היועמ"ש מזוז שומר לעצמו את "זכות ההתחמקות", והוא נמנע ממתן הוראה לפתוח בחקירה פלילית בגין יתר העניינים החמורים שטרם נחקרו. את זאת הוא מנמק, גם עכשיו, בעובדה שהדוח המלא והגמור טרם הונח בפניו (מה שנכון). וזה נימוק קלוש ובלתי רלוונטי, שכן מזוז ממאן לעשות את המינימום המתחייב: להורות על חקירה בעניינים הפליליים לכאורה (מלבד הניכויים שכבר טופלו), שכבר הועלו בפניו. אחרי הכל, ברור כי בידי החוקר המיוחד אין סמכות חקירה במישור הפלילי. סמכויות אלה נתונות בידי המשטרה (בעבירות על חוק העונשין) ובידי רשויות המיסים (בעבירות המס החמורות יותר, כאמור מעבר לניכויים).

השופטת

האם אי העברת ניכויים בשל קשיים כלכליים הינה עבירה קלה עליה אפשר למחול כל כך בקלות? כיצד מתייחסת מערכת המשפט לנישומים שביצעו מעשה כזה?

ניסיון העבר מלמד כי המערכת המשפטית, ובכלל זה בית המשפט העליון, מחמירה עם נישומים, וזאת בשל האינטרס הציבורי: ההכרח למנוע מצב, שבו כל גורם שנקלע לקשיים - אמיתיים או מדומים, יימנע מתשלום מיסים ויוסיף לפעול כאילו כלום, ו"שמס הכנסה ייחכה" עד שיהיה כסף, אם יהיה. הדוגמא הטובה ביותר שאנו יכולים להעלות כאן הינה פסק דין שנתנה כבודה - שופטת בית המשפט העליון, דורית בייניש. פסק הדין ששלח את שני הנאשמים למאסר בפועל, ניתן בשנת 1998 בשתי בקשות רשות ערעור שהוגשו (רע"פ 26/97 שהגיש חיים לקס על הרשעתו; ו- רע"פ 608/97 שהגיש יורם קליין על הרשעתו). השופט יעקב קדמי ישב בראש ההרכב. לצידו ישבו השופטת טובה שטרסברג-כהן והשופטת בייניש.

השופטת בייניש כתבה בפסק הדין, כי בית המשפט התבקש להכריע: האם מדובר בעבירות שיש לסווגן כעבירות "אחריות קפידה" [המוטלות בעיקר על נושאי משרה בתאגיד/עמותה, י.י.] או כעבירות שעל התביעה להוכיח בהן יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות. לכאורה, נתהפכו היוצרות בסוגיה שלפנינו, כאשר התביעה מבקשת מאתנו לקבוע כי עבירות אלה הן עבירות של מחשבה פלילית או רשלנות, בעוד שהמערערים מבקשים כי נקבע שלפנינו עבירות של אחריות קפידה.

ההרכב קדמי-בייניש-שטרסברג התבקש על-ידי המערערים לקבוע כי מדובר רק ב"אחריות קפידה" בלבד - אחריות המוטלת על מנהלים מכוח תפקידם כנושאי משרה, ולכן, כביכול, יש להסתפק בהרשעה ולא להטיל עליהם עונש מאסר בפועל. השופטים יצאו מתוך הנחה, שלא היתה שנויה במחלוקת, כי שני המערערים הודו בערכאות הקודמות, כמו גם בחקירתם, בעובדות הבסיס: כי לא העבירו ניכויים, זאת בעוד שהם שילמו כספים לספקים. כן ציינו המערערים כי הם נקלעו לקשיים כספיים חמורים ועסקיהם התמוטטו. בשל זאת, בית המשפט פסק, כי העבירה בוצעה ללא "הצדק סביר", שכן התשלומים לספקים ולעובדים (כשכר) שולמו בפועל, ומהם נוכו הניכויים - ואלה לא הועברו למס הכנסה ולמע"מ כמתחייב.

השופטת בייניש פסקה, כי הגנה של "הצדק סביר" היתה קמה למערערים: "לו יכול היה המערער להצדיק את התנהגותו בתואנה כי לא ידע ולא היה עליו לדעת שלא קיים את החובה הקבועה בפקודת מס הכנסה, היה בכך כדי לקיים את ה"הצדק הסביר" שהנטל להוכחתו עליו". במצב זה בדיוק, אגב, מצוי עו"ד יחזקאל בייניש, שהעביר כסף לספקים ולעובדים, ניכה מהם "ניכויים", ולא העבירם למס הכנסה. בייניש הודה בחקירתו, כי הוא העדיף לשלם לספקים ולעובדים ולא לשלם ניכויים. בנוסף אישר בייניש כי מאות אלפי ש"ח הועברו לחשבונו הפרטי, באותה תקופה שבה הוא נמנע מהעברת הניכויים. בייניש אישר בחירתו בפני החוקר אלחנתי כי הוא ידע שאי העברת ניכויים הינה עבירה ולמרות זאת בחר בדרך זו.

"אחריות קפידה"

בפסק הדין החמירה בייניש עם המערערים אף יותר מהשופט קדמי. בעוד שהשופט קדמי קבע שיש להוכיח יסוד נפשי ומחשבה פלילית כתנאי בסיסי לעונש מאסר בפועל, הרי שהשופטת בייניש קבעה שאין בכך משום חובה ודי באחריות קפידה החלה על נושא משרה כדי להטיל עונש מאסר בפועל. היינו: די בכך שידע על החובה לשלם ניכויים וידע כי אלה אינם משולמים. לעמדה זו הצטרפה השופטת שטרסברג-כהן. בייניש פסקה, ועמדה זו היא שכאמור שלחה את שני המערערים לבית הסוהר, כי "בעבירות האחריות השילוחית של נושאי המשרה, היסוד העובדתי אינו כולל "מעשה" כלשהו של נושא המשרה, אלא את הרכיבים הנסיבתיים של ביצוע עבירה בידי אחר ואת היות הנאשם נושא משרה שנקבעה בהוראת החוק".

בייניש אף פסקה, כי יש להטיל אחריות פלילית על נושא משרה אף אם "רק" התרשל: "כל שנדרש להוכיח לעניין היסוד העובדתי הוא כי נתקיימו יסודות העבירה המיוחסת לעובד או לתאגיד, וכן את היותו של הנאשם נושא משרה כמפורט בהגדרת העבירה... בדרך כלל, ניתן גם לומר, כי עבירות אלה מנוסחות כך שהתביעה פטורה מלהוכיח את היסוד הנפשי, והנטל על נושא המשרה להוכיח כי לא נהג ברשלנות, או כי נקט באמצעים סבירים למנוע את העבירה שבוצעה בידי עובדו או שלוחו של התאגיד".

הנה כי כן: השופטת בייניש שלחה מנהלים לבית סוהר בגין אותם מעשים שעשה בעלה. לעומת זאת, במערכת המשפטית המפוארת שלנו "מחליק" היועמ"ש את בעלה, בלא עונש, תוך חריגה מהנורמה הנוהגת, כדבריו של מנהל רשות המיסים, איתן רוב.

מזוז מסר בתגובה: "ההחלטה בעניין זה ניתנה בקשר עם פניית מס הכנסה בעניין חקירה בתיק ספציפי שעניינו עבירות של ניכוי מס במקור. ההחלטה התקבלה על-בסיס חומר הראיות שנאסף בעניין זה. לא הועבר אלינו דוח סופי של רשם העמותות בעניין התנהלות התזמורת, וממילא אין בידנו להתייחס לתוכנו".

רו"ח אלחנתי סירב להשיב האם סיים את כתיבת הדוח ואם לא, מתי יעשה זאת. מרשות המיסים נמסר, כי החומר בעניין המצוי בידי רשויות המס נמצא בטיפול. חלקו הופנה למישור הפלילי (לעניין כתב האישום בנושא הניכויים) וחלקו טופל במישור האזרחי.