המשבר המִמשלי-פוליטי לאן

כמות הדיווחים, הניחושים, הדיבורים, הדיונים, ההשערות, הפעלולים ורעשי הרקע, נמצאת כבר מזמן בנקודת רתיחה ובשבוע האחרון העצימה מאוד.¹ אינני רואה או שומע שמהומת אלוהים חסרת-שחר זו, מקדמת אותנו כהוא-זה לפתרון טוב כלומר לממשלה שתכהן לפחות שלוש שנים, תפעל ביעילות לפחות בנושאי היסוד החשובים ותביא אותנו לבחירות הבאות עם תובנות משופרות לגבי מי מייצג באמת את העם היושב בציון ומי מתאים להוליכו בדרך שתענה על מירב ציפיותיו.

פתרונות רעים יש שלושה: א. ממשלת "ימין". ב. ממשלת אחדות לאומית. ג. בחירות חמישיות.

ממשלת "ימין"

בתאוריה ועל-רקע מאזן הכוחות האלקטוראלי הפורמלי, היא לכאורה הפתרון הטוב ביותר והנכון ביותר. אולם חסרונותיה הגדולים: נתניהו כראש ממשלה לקדנציה נוספת.המשך המשבר החברתי, קשיים חמורים בניהול המדינה אל מול אתגרי פנים וחוץ בגלל מצבו של ראש הממשלה ובגלל הפילוג בעם.

אפשרות ממשית שיווצר צורך לפעולה צבאית משמעותית בקדנציה הקרובה של הכנסת, היא ראלית ביותר כשיציאה למערכה בתנאים ובנסיבות הכי פחות מתאימים לכך מבחינת הסולידריות הלאומית, הינה מציאות מסוכנת.

"הימין" עצמו אינו מראה סימנים משמעותיים שהוא מבין את שעת הכושר ההיסטורית שהזדמנה לידיו ואינו מסוגל להתעלות ולגלות שאר רוח שיהפכו את ההזדמנות למציאות חדשה. "באין חזון יפרע עם", שנו חכמינו; משמעות הדבר הפעם היא שכוח רב שאין לו תכלית ברורה וחיובית, עלול להפוך לחרב פיפיות.

שאלת "כן" או "לא" נתניהו, הפכה באשמת הנפשות המרכזיות הפועלות בפוליטיקה הישראלית ובמערכות הבחירות האחרונות לחזות הכל - ולא היא. אם יזוז בסופו של דבר נתניהו ממקומו בכדי לאפשר את הקמת הממשלה, גם אם תהא זו תזוזה זמנית, האם די בכך לשינוי הכיוון הכללי הנדרש במדינה? - אני גורס שלא.

מכאן שגם אם יתחולל שינוי כזה ותקום ממשלת "ימין", בדרך המסתמנת עתה, התועלת הצפויה ממנה מפוקפקת ושולית.

ממשלת אחדות לאומית

שם יפה שאין בו ממש. ממשלת אחדות לאומית היא למעשה כסות עיניים למסגרת שתטפל במשבר הקורונה ובמשבר הכלכלי הנובע ממנו בצורה מעט יותר יעילה מבעבר. אולם אין בה מענה לכל שאר הבעיות, מהן לא פחות קריטיות, שמולן עומדת ותעמוד ישראל כבר בעתיד הקרוב.

ממשלת אחדות פריטטית, מוסכמת, מאוזנת מספרית, מצומצמת במספר שריה, מנוטרלת מ"הרוח הרעה של נתניהו" ו"מהרוח הרעה יותר שנגד נתניהו", קרועה באי-הסכמות אידאולוגיות, מוכה בסנוורים בגלל אי-הסכמות אישיות על מהותה, תפקידה וחלוקת הסמכויות בה ומשותקת בגלל אי-הסכמות אלה - איננה פתרון טוב לישראל בימים טרופים אלה עקב הסיבות דלעיל ומחלוקות הפנים האינהרנטיות.
ממשלת אחדות לאומית שאין בה חרדים ואין משתפים בה ערבים, איננה ממשלת אחדות לאומית. היא ממשלת אליטות, שכמותה היו לנו כל השנים ואין לנו צורך בעוד אחת דומה.

אחת הבעיות הקריטיות בישראל היא חוסר המשילות. זו נובעת במידה רבה מחילוקי דעות עקרוניים עמוקים בשאלות-יסוד כגון: מהי מדינה יהודית; מהי דמוקרטיה; מהן רשויות הממשל בדמוקרטיה; מה אמורות להיות מערכות היחסים ביניהן; מיהו הריבון; כיצד מפעיל הריבון את סמכויותיו כלפי ציבור האזרחים במדינה דמוקרטית. האם יש בדמוקרטיה חילונית מישהו (ומיהו) שעומד מעל לריבון ומנחה את פעולותיו. מהו תפקיד הממשלה ומה נחוץ לה בכדי שתוכל למלא תפקידה כהלכה לטובת כלל הציבור. מיהן ומהן האליטות ומה המעמד היאות להן בדמוקרטיה פרלמנטרית; עד כמה אליטיזם הוא תוצאה של יכולות ותרומה או של שאיפה לעליונות ושליטה על אחרים מצד אלו המתגדרים בה. האליטות - האם הן מקורות לעוצמה, או מחוללי חולשה. להערכתי, ממשלת אחדות מפולגת ומפוצלת מעצם הוויית הקמתה, איננה מסוגלת לענות על שאלות אלו ולכן אינה מסוגלת לפתור או להתמודד ברצינות עם אף אחת מבעיות היסוד של ישראל כיום. זו בפירוש ממשלה רעה. בהגדרה - ממשלת כשלון צפוי מראש.
ממשלת אחדות לאומית היא מעטפת חסרת תוכן וכל כולה מכוונת לטפל בשלוש בעיות משניות: הדחת נתניהו, מענה לגחמותיהם של פוליטיקאים המבקשים לרשת אותו, מבלי שהתמיכה שהשיגו בעם בזכות יכולותיהם ועוצמתם הפוליטית מצדיקה זאת. למנוע בחירות נוספות ובעצם להחליפן במענה גרוע יותר.

בחירות חמישיות

בחירות חמישיות הן הודאה במשבר שלטוני ופוליטי שאין בה שום דבר חדש אבל היא גם איננה אסון לאומי. מדינות במעבר חריף ממציאות אחת לאחרת חוות משברים מסוג זה. השאלה האמיתית היא אם הן יודעות לצאת ממנו מבלי להגיע לעברי פי-פחת; לצאת ולא להעמיד פנים כאילו הן יוצאות, דוגמת ממשלת האחדות הלאומית הנוכחית.

הפתרון הנכון הוא ממשלת "ימין", גם אם פירוש הדבר הוא שכמה פוליטיקאים ששגו או דיברו יתר-על-המידה, יצטרכו "לאכול כובע או שניים". באומרי ממשלת "ימין", אין כוונתי לכך שנתניהו חייב לעמוד בראשה. המבחן איננו רק שלו, אלא גם ובעיקר של הליכוד ושל כל גוש הימין לרבות סמוטריץ', בנט וסער. (אינני מונה כאן את ליברמן משום שאינני משוכנע שהוא "ימין". לטעמי הוא אופורטוניסט, מי שפוחד מידו הארוכה של נתניהו ומחפש לעצמו חסינות בשדה הפוליטיקה). הרעיון המרכזי בממשלה זו, הוא רוטציה בראשות הממשלה כאשר בשנתיים הראשונות יעמוד בראשה נפתלי בנט ובשנתיים אחריהן נתניהו.²

ראש הממשלה חזר לדבר בימים האחרונים על שתי אפשרויות בלבד: בחירות אישיות ישירות או "ממשלת שמאל". שתי האפשרויות רעות. אעל-פי שהממשלה המכונה ממשלת אחדות, איננה ממשלת שמאל כפי שמכנה זאת ראש הממשלה, היא גם אינה ממשלת אחדות אלא תרגיל פוליטי להדחת נתניהו. אם נתניהו אינו מוכן ללכת ל"ממשלת ימין" אפשר להקימה בכללי המשחק הקיימים גם ללא נתניהו ולהגיע לקץ האנדרלמוסיה. החלופה המעשית שאינה נטולת חסרונות, היא בחירות חמישיות.
אם אין הפוליטיקאים מסוגלים לשנס מותניים ולקבל את ההחלטות הנכונות, בין אם בשל: בעיות אגו, לחצי הרבנים, משבר הדימוי העצמי, התקשורת הדסטרוקטיבית שלנו או כל תירוץ אחר, אנו חייבים להניח לציבור להכריע עבורם "ברחל בתם הקטנה".