הסכם הגרעין עם אירן יהיה רק ההתחלה

ארה"ב להוטה לחזור להסכם הגרעין עם אירן גרסת 2015. למרות המו"מ הנוקשה שהאירנים מנהלים, ככל הנראה תחזור ארה"ב להסכם מ-2015 (בהנחה, שאינה מובנת מאליה, שהמנהיג העליון, עלי חמנאי, אכן רוצה בזה).

המחויבות המשותפת לארה"ב ולבעלות בריתה במערב, ובראשן צרפת, לנסות להשיג אחר כך הסכם טוב יותר ובעל תוקף לתקופה ארוכה יותר, תתרוקן בפועל מתוכנה בעקבות קבלת הדרישה האירנית הגורפת שכל מערך הסנקציות יבוטל. ויתור זה יותיר את ארה"ב ללא מנופים לממש את שאיפתה להסכם "טוב וארוך יותר" הכולל פיקוח הדוק יותר, הגבלות בנושא הטילים הבליסטיים ומיתון התנהגותה החתרנית של אירן באזור.

האירנים ינסו, ככל הנראה, לקבל התחייבות אמריקנית למנוע תקיפות ישראליות, בהמשך להתחייבות שניתנה ב-2015. גם אם פעולות ישראל קונות לארה"ב זמן ומשפרות את עמדת המיקוח שלה (בינתיים ארה"ב נמנעת מביקורת גלויה, להבדיל ממסע לחישות נגד "הפטפטת"), הרי שלאחר השגת הסכם תצטרך ישראל להחליט האם להמשיך בפעילות חשאית להאטת המיזם הגרעיני האירני בניגוד לרצון ממשל ביידן. אם אופציית הפעולות החשאיות מיצתה את עצמה, ישראל תצטרך להחליט האם לעבור לתקיפה גלויה, תוך הסתכנות בהתנגשות מדינית עם ארה"ב.

גם אם להסרת הסנקציות תהיה השפעה חיובית הדרגתית בלבד על הכלכלה האירנית, מעמדה במזה"ת יתחזק באופן משמעותי והיא תמשיך במדיניותה התוקפנית הקיימת. התנהגותה לאחר החתימה על ההסכם ב-2015 רק מחזקת ציפייה זאת.

חזרת ארה"ב להסכם 2015 תהווה התעלמות נוספת מבקשותיה של ישראל בנושא חיוני לה, ופגיעה במעמדה כבעלת ברית אמריקנית מרכזית במזה"ת. קשה להניח שהפיצוי שאולי יוצע לישראל על-ידי ארה"ב בגלל החזרה להסכם האומלל יכלול מרכיבים המשפרים משמעותית את יכולת התקיפה הישראלית של מתקני גרעין אירניים. בנסיבות אלה, ייתכן שתהיה התקרבות לישראל מצד איחוד האמירויות, בחריין וסעודיה כנגד האיום האירני, אבל קיימת גם אפשרות שהן דווקא יתקרבו לאירן כתוצאה מהתחזקותה והנסיגה האמריקנית מהאזור. כבר רואים ניצנים של דו-שיח אירני-סעודי בתיווך עירק. ממשל ביידן גם פחות מחויב ל"הסכמי אברהם" מאשר קודמו.

בתוך כך, יש סימן שאלה גם לגבי המשך וטיב היחסים בין ישראל לאזרביג'אן, נכס אסטרטגי, בגלל התקרבות באקו לאנקרה. ייתכן שאנקרה תאמץ גישה תוקפנית אף יותר כלפי ישראל בעקבות ההתעלמות האמריקנית מישראל. החלשת מעמדה של ישראל והגישה הנוחה של הממשל לפלשתינים עלולות במקביל להגביר את תיאבונם של הפלשתינים לוויתורים ישראלים. גישה פלשתינית כזאת תהיה אולי מלווה באלימות.

למול מרכיבים מעוררי דאגה אלה, חשוב להציג את עמדת ישראל, ולצייד את ידידינו במסרים חדים ברוח זאת, שלפיה החזרה להסכם מ-2015 אינה (רק) איום על ישראל; היא תשפר את היכולת של אירן לפרוץ אל הפצצה ותאיץ תהליכי גִרעון בטורקיה, בסעודיה ובמצרים, המסוכנים ליציבות במזה"ת ועבור העולם כולו.

הכרחי לשמר את חופש הפעולה של ישראל. עמדה ישראלית נחושה, מגובה במעשים, נגד המיזם הגרעיני האירני המאיים לגרום לגִרעון המזה"ת תסייע בין היתר לביצור "הסכמי אברהם" ולמניעת התקרבות סעודיה ומדינות המפרץ לאירן, ותשמר את התדמית הכוחנית של ישראל. השמעת ההתנגדות בקול רם למערכת הבינלאומית היא מרכיב בשמירת חופש הפעולה ויכולת ההרתעה.
לממד הזמן ביצירת התגובה הישראלית יש חשיבות גדולה מאוד. היא חייבת לשדר אי-השלמה עם הצעד האמריקני כדי לשמר את הברית האנטי-אירנית באזור.

ירושלים צריכה להתכונן למתח גבוה ביחסיה עם וושינגטון ולנסות להרפותו באמצעות מאמצים דיפלומטיים כלפי הקונגרס, דעת הקהל האמריקנית, הקהילה היהודית וקבוצות ידידותיות בארה"ב. העמדה הישראלית נגד הסכם הגרעין זכתה, ועדיין זוכה, לאהדה רבה בארה"ב. חשוב שמסרים אלה יועברו על-ידי הדרגים המקצועיים הבכירים, ויהיו נקיים מגוון פוליטי, ישראלי או אמריקני. גם אם יש מחלוקות עם ממשל ביידן, צריך להישמר מקרע.

ישראל צריכה להיות ערוכה לניסיונות אירניים לפגוע בה באמצעות שילוח טילים מלבנון, סוריה, עירק ותימן. ישראל צריכה להיות מודעת שירדן צפויה להוות מטרה לחתרנות אירנית, מכיוון שמבחינה אסטרטגית היא "הבטן הרכה" של ישראל. אירן רוצה להקיף את ישראל בבסיסים לשילוח טילים. לכן, ירושלים צריכה לפעול לשמירת יציבות הממלכה. נדרשת תבונה רבה כדי להתגבר על המצב הקשה שישראל נקלעה אליו.