|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
ש בהחלט מה להיות מודאגים [צילום: קתי ויליאמס, AP]
|
|
|
האיום האמיתי: לא הקורונה אלא הסייבר
|
|
דוחות שונים שפורסמו השבוע מראים שעל המדינה, כמו גם על הארגונים, להיערך למתקפות הסייבר, כמו שהם נערכים מפני איומים אחרים ● ברמת המדינה, השאלה היא האם יש בממשלה ובמערך הסייבר מי ששומע
|
|
הפורום הכלכלי העולמי פרסם בשבוע שעבר דוח מדאיג, שלפיו הסייבר הפך להיות אחד האיומים היותר משמעותיים על העולם, שהוא יצטרך להגביר את ההתמודדות שלו אתם בשנים הקרובות. לדעת מומחי הארגון, ורבים אחרים, איומי הסייבר מורכבים ומתוחכמים יותר מהניסיונות להתמודד אתם. זו לא הייתה התחזית הקודרת היחידה השבוע בתחום הסייבר: דוח של חברת פתרונות הסייבר אלוט הראה כי במחצית השנייה של 2021 חלה עלייה באיומים על ארגונים ובמימוש שלהם. מחקר אחר שפורסם השבוע - הפעם של צ'ק פוינט - מראה שישראל, למרבה הצער ושלא בטובתה, מובילה בדירוג המדינות שהותקפו בשנתיים האחרונות. לפי המחקר, היקף המתקפות על ארגונים בישראל היה בשנה האחרונה גדול פי שניים מאשר הממוצע העולמי.
התירוצים של המנכ"לים
דבר שצריך להדאיג לא פחות הוא פסקה בדוח של הפורום הכלכלי העולמי, שמצביעה על פער שקיים בין רמת סדר העדיפות שמנהלי מחשוב וסייבר מעניקים לאיומי הסייבר לזו שההנהלות נותנות לנושא. היטיב לתאר זאת רונן זרצקי במאמר שפרסם השבוע ובו פירט את הנימוקים - או, יותר נכון, התירוצים, שמנכ"לים מספרים לעצמם ולאחרים כאשר הם נשאלים מדוע הם לא משחררים יותר משאבים להגנה מפני מתקפות סייבר. הטיעונים ידועים ולא ממש חכמים: לי זה לא יקרה, או ההפך - זה ממילא קורה בכל הארגונים, וגם הם לא ממש מטפלים בזה. ויש גם את התשובה הרגילה של ההנהלות: סדרי עדיפות. יש כל כך הרבה פרויקטים שלא נשאר כסף לסייבר. זרצקי מסייג שיש מגזרים, כמו המגזר הפיננסי, ששם המודעות גדולה יותר, ובשנה האחרונה, בעקבות אירועי סייבר כמו המתקפה על בית החולים הלל יפה, גם מגזר הבריאות. הגיע הזמן שגם הגוף שמטפל באיומי הסייבר על ישראל יקבל יכולת ביצוע ואכיפה, ואת האחריות שאתה. להביא לכך שזה יקרה - זאת צריכה להיות המשימה הראשונה של ראש מערך הסייבר הבא. זה מוביל לדיון בהיבט רחב יותר של המוכנות לסייבר, שמאוד בולט בישראל: השאלה עד כמה הממשלה, כרגולטור, צריכה להיות מעורבת ולחייב ארגונים מהמגזר הפרטי להיערך נכון למתקפות, מבלי לפגוע בדמוקרטיה ובחופש העיסוק שלהם. מתקפה על מרכז לוגיסטי של רשת מרכולים גדולה או חדירה למחשבי יצרנית תרופות יכולה לגרום לנזקים משמעותיים, ועל אף שמדובר בגופים עסקיים פרטיים, ולמרות שהטענה השוללת התערבות ממשלתית וגורסת שזה אינטרס של הארגונים לשמור על המידע, הרי שהמציאות מוכיחה שהמנהלים שלהם לא ממש מודעים לסכנות ומרשים לעצמם לזלזל בהן.
|
|
|
|
|
גאל אונא, ראש מערך הסייבר הלאומי הפורש [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]
|
|
|
התירוצים של ראש מערך הסייבר
יש כאן רובד נוסף, ואולי אף משמעותי יותר: העדר רגולטור לאומי-ממשלתי, שתפקידו לא רק להתריע על איומי סייבר, אלא גם לנקוט באמצעים ממשיים כדי שזה לא יקרה, ואם זה קרה - לבוא חשבון עם אלה שאחראים לכך שההגנה לא הייתה מספיקה. נכון שיש את מערך הסייבר, שבראשו עמד עד כה יגאל אונא, אבל לגוף הזה אין כמעט סמכויות. זהו גוף מייעץ, שהרגולציה לא מחייבת איש להתייעץ אתו - אפילו לא גופי ממשלה. חוק הסייבר אמור לכלול סעיף שמתיר לו לנקוט פעולות אכיפה נגד מי שלא מגן על המידע שלו. אלא שהחוק הזה עדיין לא הושלם, והוא תקוע בכנסת בגלל סיבות שכלל לא קשורות לסייבר.
צריך לתמוה על כך שבראיון שנתן אונא לאחד העיתונים הוא מותח ביקורת על ארגונים כמו בית החולים הלל יפה או חברת הביטוח שירביט, שלא הקשיבו להתרעות שלו: מה הוא עשה כדי שההתרעות האלה לא יישארו בגדר התרעות בלבד? לא ראינו לאורך כל הקדנציה שלו הרמת דגל ולא שמענו אזהרה שהמצב נהיה מסוכן.
השורה התחתונה: איום הסייבר הוא איום משמעותי, שיכול להשפיע על כל הכלכלה הישראלית - על ארגונים גדולים כקטנים, עסקים ואנשים פרטיים. המידע ששמור בארגונים כולל את הפרטים הכי אינטימיים על כל אחד ואחת מאיתנו. שיבוש מערכות מחשב של חברות שנותנות שירותים חיוניים עלול להסתיים באסון. ועדת חקירה שתקום לא תקבל תירוצים כמו "התרענו" ו-"הזהרנו". הגנה על ארגונים מפני סייבר לא שונה מהגנה מפני מתקפות טילים ואיומים פיזיים אחרים, שהמדינה מבצעת מבלי לשאול אף אחד. הגיע הזמן שגם הגוף שמטפל באיומי הסייבר על ישראל יקבל יכולת ביצוע ואכיפה, ואת האחריות שאתה. להביא לכך שזה יקרה - זאת צריכה להיות המשימה הראשונה של ראש מערך הסייבר הבא.
|
|
| תאריך:
|
16/01/2022
|
|
|
עודכן:
|
16/01/2022
|
|
יהודה קונפורטס
|
|
האיום האמיתי: לא הקורונה אלא הסייבר
|
|
שבועיים לפני שמנדלבליט צולל לנבכי תהומות השיכחה, הוא עושה ניסיון מטורלל לחסל את הקריירה הפוליטית של נתניהו, כרגיל בגיבוי תקשורתי מסיבי, שהתחיל, איך לא, בהדלפה לבן כספית, מגדולי שונאי נתניהו.
|
|
|
|
|
במאמרה "תגדירו מדיניות" 1 קוראת פרופ' עקירב לממשלה ולכנסת לפתור את בעייתם של אזרחים להקים משפחה בישראל ("...לתת לזה מענה אחת ולתמיד", כלשונה) ובהמשך שוב כמעשה של קוצר-רוח ואולי גם קוצר ראות, היא נדרשת לשאלה "...אם יש דרך להעניק אזרחות ליותר אנשים ולפסול רק את מי שעלול להיות מוקד סיכון?" דומני שבכך מוחטאת המטרה העיקרית פעמיים. עם כל הכבוד להישגיה של ישראל ב-72 שנות עצמאותה, היא עדיין מדינה בהתהוות, חסרת חוקה, המתנהלת על-פי לקט חוקים וחוקי-יסוד שרמת הקוהרנטיות ביניהם אינה מספקת. דווקא בשנים האחרונות, עם התגברות מעורבותו של בית המשפט בניהול האופרטיבי של המדינה בחסות חוק כבוד האדם וחירותו, החמירה הבעיה מאוד ואצל רבים קיים ספק רב אם חוק כבוד האדם וחירותו אינו טעון תיקון וסיוּג משמעותיים. המשבר החוקתי-משילותי של ארבע השנים האחרונות, מדגים את הדברים על כל צעד ושעל וספק אם דווקא הנושאים בהם דנה הכותבת הם החשובים או הבוערים ביותר לרוב הציבור. לה להלן אציג עמדה אלטרנטיבית לזו שבה נוקטת הכותבת.
|
|
|
|
|
לאחרונה אימץ ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי) את המלצות המועצה להמשך מאבק בשוחד של פקידי ציבור זרים בעסקות עסקיות בינלאומיות 1. ההמלצות אלה כוללות גם הוראות חדשות בנושא שיפור תוכניות ציות למניעת שחיתות, נועדו כדי להבטיח את האפקטיביות של הבקרה הפנימית, האתיקה ותוכניות אכיפה פנימית ואמצעים אחרים למניעה ואיתור שוחד של פקידי ציבור זרים, בין היתר, באמצעות טרזאקציות עסקות בינלאומיות (להלן "שוחד זר") או לארגונים עסקיים ואיגודים מקצועיים הממלאים תפקיד חיוני בסיוע לחברות במאמצים אלו. במאמר זה נציג את עיקר ההמלצות בנושא הציות, המפורטות בנספח 2 להנחיה.
|
|
|
|
|
לצערי איני אופטימי אלא מציאותי מאוד, ואנסה לתאר איפה עומדים הדברים בכל הקשור למתיחות בין רוסיה לאוקראינה ולמערב, לאן הם עשויים להתגלגל ואיך זה יראה.
|
|
|
|
|
דבר המו"מ המתקיים בין היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לבין באי-כוחו של הנאשם בנימין נתניהו, עורכי הדין בועז בן-צור ועמית חדד, הקפיץ רבים, משני הצדדים, משל מדובר באירוע חריג. מקורביו של נתניהו, ובהם פוליטיקאים ועיתונאים שתמכו בו בגלוי, הופתעו לרעה מנכונותו להודות בעבירה כל-שהיא, ולו בהסדר טיעון, אחרי שבמשך שנים הכחיש את הטענות וההאשמות נגדו - "לא היה כלום ואין כלום"; פרקליטים בכירים שעסקו בתיקי נתניהו, וכן פוליטיקאים ועיתונאים שדחקו ביועמ"ש להעמיד את נתניהו לדין בגין עבירות חמורות, הופתעו מנכונותו של היועמ"ש לסגת מעבירות השוחד שייחס לנתניהו. עבירות השוחד שיוחסו לנתניהו ליבו את האש נגדו, והם ששימשו ככלי בידי יריביו הפוליטיים כדי לפגוע במעמדו וביוקרתו בארבע מערכות בחירות.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
