אם מדינות אירופאיות בעלות מסורת דמוקרטית רבת שנים מקיימות משאלי עם בנושאים החיוניים להן, אין כל סיבה שבעולם שלא נלמד מהן וננהג כמותן, דוגמת משאל העם שהתקיים לאחרונה בצרפת, בנושא החוקה החדשה לאיחוד אירופה.
הנושא הפוליטי המרבה ריב ומדון ומלבה שנאת חינם בינינו הוא נושא הגבולות העתידיים של מדינה ישראל. בכל מערכות הבחירות לכנסת הנושאים האזרחיים נדחקו לשוליים כשסוגיית הביטחון האפילה על כולן. לכן השירותים שמקבל האזרח ממשרדי הממשלה והמינהל הציבורי שלנו הידרדרו לשפל חסר תקדים שכזה.
נושא גבולותיה העתידיים של מדינת ישראל הוא הנושא המרכזי המתיש את כולנו.זהו נושא של חיים ומוות, הראוי לעמוד בפני עצמו במשאל עם ויש לסלקו ממערכת הבחירות לכנסת. בכך נאפשר לבוחר לקבוע את עמדתו בסוגיית הגבולות כשהוא חף מכל שיקולים זרים ומשוחרר מהנאמנות הכובלת למפלגתו. ואז, כשתתמודדנה המפלגות על קולו של הבוחר לכנסת, הן תאלצנה להתמקד סוף סוף בנושאים אזרחיים שהם בנפשנו כמו: כלכלה חינוך, בריאות, איכות חיים, בטיחות בדרכים ועוד.
אם אכן יונהג משאל עם בישראל, כשיצביע הבוחר לכנסת, כשהוא משוחרר מסוגיית הגבולות, הוא יהיה חופשי להצביע לאותה מפלגה שתציע את הפתרונות הנראים לו ביותר בנושאים האזרחיים. בכך ייווצר מכנה משותף רחב יותר בין הבוחרים. תתחולל כאן רעידת אדמה פוליטית שבעקבותיה תשתנה לחלוטין המפה המפלגתית של ישראל.
מפלגות קיצוניות כמו יחד והאיחוד הלאומי תעלמנה, ובמקומן יתגבשו שני גושים גדולים: מפלגת העבודה ומפלגה ליברלית, בנוסף להיווצרות גוש דתי וגוש של מיעוטים. כוח הסחיטה של המפלגות הקטנות יעלם, ושרי ישראל יתמסרו סוף סוף למשרדיהם ויפסיקו להתיש את עצמם ואותנו בסוגיית הגבולות. מבנה מפלגתי חדש שכזה יתרום גם לצמצום השחיתות, הבזבוז והקומבינה.
הסיכוי שכנסת ישראל תחוקק חוק משאל עם שואף לאפס משום שחברי הכנסת לא ינסרו את הענף עליו הם יושבים, ולא יתנתקו ביוזמתם מהפטמה הציבורית. כדי שלא יישאר הרעיון בבחינת חלום באספמיא, הסיכוי היחידי ליישומו הוא בלחץ חוץ פרלמנטרי באמצעות תנועת המונים שתקום אד-הוק, בסיועה של התקשורת, שיאנסו את חברי הכנסת להיכנע לדעת הקהל.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
