הרשת געשה השבוע בשל פרסום סרטון ותמונות מאחת ההפגנות האחרונות בנבי סאלח. בהפגנה זו נראה חייל צה"ל עוצר ילד פלשתיני שידו נתונה בגבס אחר שהלה יידה אבנים. בתגובה, נשים שהיו במקום החלו להרביץ ולהתעמת עם החייל, בטענה שהילד לא יידה אבנים. בסופו של דבר, מפקדו של החייל הגיע ודאג להרגיע את הרוחות. בצה"ל נמסר בתגובה, כי הנער שצולם זוהה על-ידי הכוח כזורק אבנים, ולכן הוחלט לעצור אותו. לאור הפרובוקציה האלימה שהחלה, החליט מפקד הכוח לוותר על המעצר.

בנוגע לתקרית זו יש להעיר על מספר נקודות. הראשונה: אביו של הנער טען שהילד שבר את זרועו יומיים לפני ההפגנה. לשמחתי אני לא יכול להעיד מניסיון אישי, אבל אני מניח שכאשר מישהו ששובר את זרועו, הוא לא ילך יומיים לאחר מכן להפגנה ויסכן את החלמתו. השנייה: תצלומים שונים הראו, כי הגבס של הילד עובר מזרוע ימין לזרוע שמאל. השלישית: בסרטון מופיעה ילדה בשם עהאד תמימי שנשכה את החייל. בני משפחת תמימי הם פרובוקטורים ידועים, שעושים שימוש בילדים כדי להתעמת עם חיילי צה"ל מול המצלמות. כאשר הסיפור פורסם בבריטניה, התקשורת החמיאה לנשים ולילדה שתקפו את החייל. לאחר שהתברר מיהן הנשים וכיצד הן קשורות לתרבות השקרים הפלשתינית, הידיעות הוסרו או שונו.

שתי נקודות נוספות נוגעות לתגובת האב ולתגובות מהעולם הערבי. האב טוען, כי מאז שנת 2009 נהרגו שני אנשים והיו כ-350 פצועים בתקריות מול צה"ל בכפר. כל הרוג ופצוע זה דבר קשה, אך יש לשים לב למספרים. שני הרוגים נחשב כבוקר חלש (אפילו מאוד חלש) בסוריה, עירק, ניגריה, לוב, סומליה ומוקדי עימות אחרים ברחבי העולם. הדבר מצביע בבירור על האיפוק הישראלי והחשיבות שניתנת לחיי אדם. ועוד: בעולם הערבי היו תגובות די שונות לאירוע. כמה גולשים אמרו, שאם הדבר היה קורה במדינתם, החייל היה פותח באש בלי היסוס. כנראה שמתחילה לאט-לאט לחדור הבנה על האמת שמאחורי הסכסוך הישראלי-פלשתיני ומיהו באמת הצד התוקפן.

תשומת לב העולם מתמקדת ביישום תוכנית הגרעין האירנית, בעוד שגורמי ממשל בארה"ב שמים את עינם על היעד הבא: מינוף התוכנית לשלום במזרח התיכון. לדברי פקיד בכיר במחלקת המדינה, ארה"ב מתכוונת ללחוץ על האירנים להפסיק את הסיוע שלהם לחיזבאללה ולחמאס, תוך כדי שארה"ב תחזק את שיתוף הפעולה שלה עם מדינות ערב המתונות באזור.

התוכנית מדברת על עשור שיידרש ליישומה המלא. ראשית יש להתמודד עם הטרור האזורי. בנוסף, יש צורך בשינוי מדיניות אצל ישראל והפלשתינים והתערבות משמעותית של ארה"ב כדי למנוע סכסוך אלים. כמו-כן, הדבר מצריך שינוי של דעת הקהל הישראלית והפלשתינית, לצורך הכרה בכך שאין מנוס מפתרון שתי מדינות לשני עמים.

קודם כל, התוכנית הזאת בעייתית מבחינת פרק הזמן שלה. במזרח התיכון חודש יכול להיות כמה שנים, אז עשור צריך להיות כמו מילניום. אי-אפשר לדעת מה יקרה ואיך הדברים יתפתחו. אם ישראל הייתה חותמת לפני כעשור על הסכם שלום עם סוריה, אז לוחמי דאעש היו משכשכים היום את רגליהם בכנרת. דבר שני, פתרון שתי המדינות לשני העמים אינו ריאלי. בישראל מבינים שאי-אפשר לוותר על שטחים מסוימים, ובצד הפלשתיני לא מוכנים לחתום על הסכם אם הם לא מקבלים את הכל.

מעל הכל: הממשל האמריקני ממשיך להאמין ולסמוך על אירן. בממשל מאמינים שאירן תפסיק את התמיכה שלה בחיזבאללה ובחמאס רק כי ביקשו ממנה יפה או בגלל הסכם הגרעין. אלא שבפועל, ברגע שאירן קיבלה את ההסכם, היא זכתה בכל הקופה. ביטול הסנקציות יביא לכך שאי-אפשר להגיד או לעשות שום דבר לאירן חוץ מפעולה צבאית. לכן ישראל צריכה לסמוך רק על עצמה ולחכות לממשל האמריקני הבא.

מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, נאם באסיפת מומחים על פעילות כוח קודס. לדבריו, כוחה של ארה"ב באזור קרס בשל פעילותה של אירן. עוד אמר סולימאני שארה"ב לא פועלת מספיק נגד דאעש, מתוך כוונה לשמור על כוחו של הארגון כדי לגרום לכך שהמוסלמים יצטרכו את ארה"ב.

בעוד שאת האמירה השנייה קצת יותר קשה להוכיח, האמירה הראשונה די מדויקת. עירק סומכת כעת על ארה"ב ואירן, אך אירן היא זו שפועלת קרקעית ומסייעת בשטח. שלטון אסד בסוריה נעזר באירן כדי לשמור על כוחו, בשעה שארה"ב תוקפת את יריביו. מדינות ערב הסוניות המתונות פחות סומכות על ארה"ב, לאחר שהלה חתמה על הסכם הגרעין מול אירן. כל הקלפים הם נגד ארה"ב ואירן היא בצד המנצח.

ארה"ב חייבת להתאפס על עצמה ולהבין את המצב לאשורו. אם לא תצליח לעשות זאת, כוחה של אירן יגבר ויאיים על שלום האזור כולו.

משרד החוץ הישראלי קיבל בסוף שבוע שעבר פנייה ממשפחה ישראלית, שחששה שבנה יגיע לסוריה ויצטרף לדאעש. האזרח אותר בעיר הטורקית איסקנדריון שעל גבול סוריה והוחזר לישראל. ככל הידוע, זהו המקרה הראשון שבו ישראלי מנסה להצטרף לדאעש. לא ידוע מה היו מניעיו של אותו בחור, אך יש לשים עין על התופעה ולמנוע מישראלים אחרים להצטרף לדאעש.

משהו רע עובר על לבנון בתקופה האחרונה. במדינה החלו מהומות והפגנות נגד השלטונות בדרישה משרים שונים להתפטר. יש לציין, שדבר דומה אירע בחודש האחרון בעירק, כאשר לצד הלחימה בדאעש, אזרחים החלו הפגנות נגד השלטון המושחת. ראש-ממשלת עירק, חיידר אל-עבאדי, החל בביצוע רפורמות להקטנת השחיתות במדינה, אך ההפגנות עדיין נמשכות. כעת נראה שהפגנות אלו עוברות ללבנון, ומדובר בהזדמנות פז עבור אירן וחיזבאללה.

חיזבאללה אינו ארגון טרור רגיל. הוא תוקף אזרחים, אבל יש לו כוחות גרילה ומוסדות מסודרים. דרך מוסדות אלו מחזק חיזבאללה את מעמדו באוכלוסייה. כעת הארגון יכול למשוך אליו אזרחים אחרים שמאסו בשלטון המושחת, ולספק להם אלטרנטיבה שלטונית אמיתית.