בסיכום הביקורת טוענת המבקרת, כי על הבכירים להחזיר לחברה הוצאות בעבור נסיעות שבוצעו שלא לצורכי עבודתם "נוכח החובה שכספי הקופה הציבורית ישמשו מטרות ציבוריות בלבד".

מנכ"ל החברה, יחיאל לביא, ענה למבקרת העיריה, שלומית רובין: "ראוי לציין, כי כל הנסיעות - ללא יוצא מן הכלל - בוצעו באישור ולמטרות עבודה בלבד, ואשר על כן אין בהן משום מתן טובת הנאה. ניתן לראות כי מספר ימי הנסיעות שבוצעו מחולק במספר השנים הינו נמוך לפי כל קנה מידה".

עו"ד שלומית רובין מסרה בתגובה: "מפליא הדבר, שמעבר לאמירות כלליות לא מצאתם לנכון לתת הסברים לליקויים ואף לא המצאתם שום מסמך כפי שהתבקשתם על-ידי הביקורת כדי לבסס את אמירותיכם הכלליות".

ב-26 במרס 2006 ענה אורי לופוליאנסקי למבקרת, כי החברה מגבשת נהלים חדשים, ואף העבירה אליה את תגובות החברה, המכחישות כמעט את כל ממצאי המבקר.

לא נמסרה תגובה מחברת מוריה ומעירית ירושלים וכן לא נמסרה תגובתו של יעקב אדרי.

הביקורת מצאה כי בחלק גדול של המקרים הוגשו קבלות בעבור הוצאות אש"ל והוצאות אחרות, "בצורה לא נאותה ובלתי מספקת". כך למשל נמצא שצורפה גם קבלה על-סך 80 דולרים בעבור נסיעה מיוחדת של יושב-ראש הדירקטוריון וראש העיריה דאז, אהוד אולמרט.

הגופים המנהלים של החברה, הדירקטוריון, ההנהלה המצומצמת והוועדות השונות - שעליהם חלה האחריות הכוללת לענייני החברה ולמדיניותה על-פי חוק, לא היו שותפים להחלטות בנוגע לנסיעות ולהוצאות ששולמו בעבורן, ואף לא קיבלו דיווח על קיומן ותועלתן. כמו כן קובעת הביקורת כי נוצר מצב שבו "במרבית המקרים, המאשרים את הנסיעות, הנוסעים עצמם, והחותמים על ביצוע התשלומים כמורשי חתימה הראשיים של החברה הם מקבלי התשלומים עצמם". הביקורת מצאה כי הנסיעות לחוץ לארץ של עובדי החברה על כל הקשור בהן, לא עלו כלל לדיון בגופים המנהלים של החברה, דבר המצביע על "סדרי מנהל בלתי תקינים הקיימים בחברה בנושא זה".

כגוף עירוני, הניזון מתקציבים ציבוריים, היה על החברה לגבש "נוהל נסיעות לחו"ל שיעלה בקנה אחד עם הנהלים של הגופים השלטוניים בכלל ושל רשות החברות הממשלתיות בפרט ולפעול בדייקנות ובשקיפות על-פי הוראותיו".

חלק מהנסיעות מומנו על-ידי גופים שהזמינו עבודות אצל חברת מוריה, דבר ש"עלול להוות ניגוד עניינים, ולו למראית עין בלבד". ולכן, כך טוענת המבקרת, הסדרת האישורים הכרוכים בנסיעות כאלו, חייבת הייתה להיעשות בשקיפות מלאה. אבל בפועל הנסיעות בוצעו ללא כל אסמכתאות כתובות ללא רישום ברור ומפורט של ההוצאות, ולעיתים אף מבלי שהגופים החיצוניים חויבו בהוצאות.

"מוריה" הינה חברה עירונית העוסקת בביצוע עבודות תשתית עבור העיריה, משרדי ממשלה וגופים ציבוריים אחרים. "מוריה" גם מבצעת עבודות תשתית מסוימות הקשורות לשוק הפרטי. המבקרת קובעת, כי מקובל כי בחברה מעין זו יש צורך בנסיעות לחו"ל, אולם מהביקורת עולה תמונה, כי "כמות הנסיעות לצורך עבודה בלבד, הייתה קטנה ביחס לכמות הנסיעות הכוללת, כ-6% מההוצאות הכספיות וכ-10% בלבד מכלל כמות הנסיעות. לדעת המבקר, שיעור הנסיעות לכנסים ולוועידות הוא "גבוה ובלתי סביר", ומאחר שבחלק גדול מהמקרים לא הוצגו טופסי הרשמה המעידים על מהות הכנסים – אי אפשר היה לבחון את ההצדקה לנסיעות ולמימונן מכספי הציבור.

בשנים 2004-1995 מימנה החברה 32 נסיעות לחוץ לארץ, שבהן השתתפו יותר מ-42 נוסעים בעלות ישירה של 524,000 שקלים, עלות שאינה כוללת ימי עבודה והוצאות אחרות. עובדי החברה הבכירים שנסיעותיהם מומנו הם, מלבד אדרי: הסמנכ"לים לשעבר לענייני כספים, גבי יפרח, ויחיאל לביא, המהנדס הראשי דאז וכיום מנכ"ל החברה.

המבקרת טוענת כי "הנסיעות עצמן והתשלומים בגין חלק גדול מהן היו בבחינת מתן טובת הנאה לעובדי החברה הבכירים". עוד טוענת המבקרת: "הנהלת החברה גילתה פזרנות כספית ישירה ועקיפה כלפי בכיריה בכל הקשור לנסיעותיהם אף שמדובר בתאגיד עירוני הניזון ממקורות כספיים ציבוריים".

המבקרת חושפת, כי סך-כל ההוצאות של המנהלים הכלליים של מוריה לנסיעות לחו"ל היה 346,898 שקלים, 76% מסכום זה הוצאו על-ידי אדרי. אלה נעדרו מעבודתם לצורך נסיעות במשך 170 יום, מהם 136 ימי היעדרות היו של אדרי. המבקרת מציינת שמדובר בשישה חודשי עבודה שאותם אדרי בילה בחו"ל ולא בעבודה. "מובן מאליו, כי להוצאות העקיפות של היעדרות מהעבודה יש גם משמעות כספית נכבדה", מציינת המבקר.

במהלך עבודתו בחברת מוריה נסע אדרי לחו"ל 16 פעמים. רוב הנסיעות היו כדי להשתתף בכנסים, אבל הביקורת מצאה כי הוא שהה בחו"ל זמן כמעט כפול מזמן הכנסים, וזקף את ההוצאות על החברה.

המקרה הכי בוטה הוא נסיעתו האחרונה של אדרי להונג-קונג. בסוף חודש נובמבר 2003 הודיע אדרי להנהלת החברה על פרישתו מהחברה, ובעקבות זאת מונתה ועדה פנימית לטפל בתנאי הפרישה שלו. חודש אחר-כך הוא יצא לנסיעה של 12 יום להונג-קונג, למרות שכנסים נמשכים בדרך כלל שלושה-ארבעה ימים, וכשחזר, קיבל את כל ההוצאות בעבור כל ימי השהייה בחו"ל והגיש רשימת הוצאות, שכללו בין השאר מתנה למשרד ומונית צמודה לפגישות. לא נמצאו טופסי הרשמה לכנס, לנושא הכנס, הימים בהם התקיים וכיו"ב.

בשנת 2000, נסע אדרי עם רעייתו למשך 12 יום בתאילנד ובאוסטרליה, כשהמטרה המוצהרת הייתה כנס של חמישה ימים בלבד שהתקיים באוסטרליה. "מוריה" נשאה במלוא ההוצאות בעבור הנסיעה מבלי שבדקה אם מגיע לה החזר הוצאות שהוצאו על הרעייה.

ב-2001 נסע אדרי עם רעייתו לעשרה ימים לכנס באנגליה, אף שהכנס נמשך ארבעה ימים בלבד, החברה שילמה בעבור כל ימי השהות באנגליה, ושוב לא בדקה אם מגיע לה מאדרי החזר הוצאות בעבור רעייתו.

נסיעותיו של אדרי חבקו עולם. מלבד אוסטרליה, הונג-קונג ותאילנד, הוא נסע לכנסים על-חשבון החברה ביפן, לסיור בצרפת וביוון, לכנסים בפורטוגל, בדנמרק, בשוודיה, בקנדה, בקובה, בסינגפור, בספרד, בהולנד ועוד, כאשר ברוב מכריע של הנסיעות הוא בילה בחו"ל זמן ארוך בהרבה ממשך הזמן בו נמשכו הכנסים.