כידוע, השבוע הותר לפרסום דבר גילויה של מנהרה התקפית של החמאס, שנחפרה מרצועת עזה לתוך שטח ישראל. פיר המנהרה התגלה בשטח ישראל, במרחק של עשרות מטרים מגדר המערכת וללא קרבה ממשית לאחד מיישובי האזור. ההערכה היא שמדובר במנהרה לשימוש עתידי, מאחר שלא נמצא בתוכה נשק.

חשיפת המנהרה מלמדת על המשך ההתעצמות של החמאס. אם בסבבים קודמים דווח על עלייה במספר הרקטות של הארגון, כעת המוקד עובר לעולם התת-קרקעי, שם הארגון מנסה להשיג יתרון יחסי. מכיוון שהצורך הוא אבי ההמצאה, צה"ל קיבל את כיפת ברזל נגד הרקטות, וכעת מפתחים טכנולוגיות נגד המנהרות של החמאס.

חמאס נמצא כעת בבעיה. כאשר הארגון שם דגש על יכולת רקטית, הוא יכול היה לבצע מספר שיגורים וישראל הייתה מבליגה או תוקפת בצורה חד-פעמית. עם המנהרות המצב שונה. פעולה אחת של החמאס באמצעות מנהרה התקפית תביא לתקיפה משמעותית של צה"ל, ואולי גם לסבב הסלמה נוסף.

לפי הערכות צה"ל, תוך שנתיים יימצא פתרון טכנולוגי לבעיית המנהרות. בינתיים, מערכת הביטחון ממשיכה להציב מכשולים טכנולוגיים מתקדמים. יעילותם של אותם מכשולים באה לידי ביטוי בגילוי המנהרה השבוע, אולם גורמי ביטחון מעריכים, שישנן מנהרות נוספות בשטח ישראל.

ישראל וחמאס נמצאים כעת במרוץ נגד הזמן: האם החמאס ישתמש באחת מהמנהרות ההתקפיות שלו, או שישראל תגלה אותן קודם. אם הארגון יישב בשקט, ישראל תמשיך בחשיפת המנהרות ותפגע ביכולות של החמאס. אם החמאס ישתמש באחת המנהרות ויבצע פיגוע, התגובה של צה"ל תהיה כאמור משמעותית עד לכדי סבב הסלמה נוסף ברצועה. לכן הפתרון של הארגון יהיה כנראה דרך שלישית: התפתחות. החמאס מתמקד בשיגור רקטות, ישראל פיתחה את כיפת ברזל. החמאס מתמקד בחפירת מנהרות, ישראל מפתחת טכנולוגיות למציאת המנהרות. כמו שישראל מתפתחת טכנולוגית, כך כדי להישאר רלוונטי - החמאס יתפתח ויציב אתגרים חדשים לצה"ל.

אירוע משמעותי אחר שהיה השבוע, הוא הפיגוע באוטובוס בירושלים. נכון לעכשיו, לא ידוע מי עומד מאחורי הפיגוע. נטילת האחריות של החמאס באה בעקיפין - דרך אל-ג'זירה - ואחרי שלושה ימים, מה שמטיל ספק בדבר אמיתותה.

מה שכן ברור הוא תגובות החמאס. בתקופה שלפני הפיגוע, הארגון ביצע הסתה ברשתות החברתיות, שעודדו פיגוע באוטובוס בירושלים. יצא גם קליפ של הארגון, מבית היוצר של הלהקה שהביאה את "תקוף תעשה פיגועים", שדיבר על פיגועים באוטובוסים, והועלו פרסומים לאזכורו של יחיא עייש, המהנדס שחוסל בשנת 1996. לאחר הפיגוע, החמאס אמר שמדובר בתחילתו של גל פיגועי התאבדות.

קיימת אפשרות שגם כאן מדובר במפגע בודד שהושפע מהחמאס. אדם שמצא באינטרנט כיצד להכין מטען, קנה את החומרים הדרושים ויצא לבצע פיגוע. מדובר בתכנון ארוך ומשמעותי יותר מאשר לקחת סכין ולצאת לדקור יהודי, אולם הדבר עדיין אפשרי. כמו-כן, יכול להיות שמדובר במפגע בודד שהושפע מדאעש.

בראיון שנתן לאתר חדשות גרמני, אמר אבו מאזן שהוא אינו מעוניין להתמודד שוב לתפקיד נשיא הרשות הפלשתינית. לדבריו, ההתנגדות לקיום בחירות באה מצד החמאס והתקווה היא שממשלת אחדות פלשתינית תביא לקיום הבחירות.

אבו מאזן היה אמור לסיים את תפקידו לפני מספר שנים, אך הוא ממשיך להחזיק בו מאחר שלא היו בחירות. אם אבו מאזן באמת לא היה מעוניין להמשיך בתפקיד, הוא יכול היה כבר מזמן להתפטר ואז היה נוצר כאוס, עם סבירות גבוהה שישראל הייתה חייבת להתערב. מבחינה זו, ישראל צריכה להגיד תודה שאבו מאזן עדיין בשלטון. ועדיין, אבו מאזן לא יישאר בתפקיד לנצח. החשש המתלווה לכך, הוא האינתיפאדה השקטה שתכנן מרואן ברגותי. ישראל צריכה להתחיל להכין את הקרקע לאינתיפאדה כזו, לפני שיהיה מאוחר מדי.

לפני מספר חודשים דווח על התקדמות במגעים בין ישראל לירדן בדבר הצבת מצלמות בהר-הבית. מהלך כזה היה מעביר למעשה את הריבונות בהר-הבית לידיים ירדניות. לפני מספר ימים, ירדן הודיעה שהיא נסוגה ולא תציב מצלמות בהר-הבית. לפי הדיווחים, ההחלטה נובעת מלחץ מצד גורמים פלשתינים.

למה הפלשתינים אינם מעוניינים בהצבת מצלמות בהר-הבית? בשביל הקהל הישראלי זאת יכולה להיות שאלת תם, אבל בשביל הקהל האירופי זו צריכה להיות שאלה אמיתית. ברור שהצבת מצלמות תראה קבל עם ועולם את ההתנהלות המבזה והפוגענית של הפלשתינים בהר. בין אם זה משחקי כדורגל ברחבה, ובין אם זה החבאת אבנים וחפצים אחרים לשם פגיעה בכוחות הביטחון. לאור אותה התנהלות של הפלשתינים בהר-הבית, קשה להאמין שירדן הייתה רוצה את האחריות למה שקורה שם. הדבר אינו מוריד מהחשיבות של קיום מצלמות בהר-הבית. כנראה הדרך הטובה ביותר למתג את זה, תהיה האמירה שהמצלמות נועדו לעקוב אחרי היהודים שעולים להר ולוודא שהם חס וחלילה אינם מתפללים.