ח"כ שולי מועלם וחזקת הגיל הרך

בראיון לערוץ הכנסת הסבירה ח"כ מועלם שלטעמה נקודת המוצא ביחס לתהליך גירושים צריכה להיות אחריות הורית משותפת ושלאב יש זכות לנהל חיים תקינים עם ילדו. למרות זאת טענה ח"כ מועלם שאסור לבטל את חזקת הגיל הרך שכן, לעמדתה, יש להסתכל על כל מכלול האחריות ההורית הכולל גם את נושא מזונות הילדים, זמני שהות ומי מההורים גידל קודם לפרידה את הילדים. עוד טענה ח"כ מועלם שביטול חזקת הגיל הרך משמעה שכבר בחדר הלידה יפרידו את הילד מאמו והיא מציעה להוריד את גיל החזקה לגיל 4, מאחר שביטולה לא מיטיב עם הילדים. בנוסף היא מצדדת בהקמת ועדה נוספת לקיום דיון מהותי.

בדבריה ח"כ מועלם מוכיחה שהיא אינה בקיאה בהמלצות ועדת שניט וועדת שיפמן.

ראשית הרמיזה שוועדות אלו לא עשו את עבודתן נאמנה והדיון בהן לא היה מהותי - מקוממת, בלשון המעטה. כל אחת מהוועדות ישבה שנים ארוכות כדי לדון בנושא שאותו הן היו אמורות לבחון. ועדת שניט דנה כ-7 שנים במכלול האחריות ההורית, תוך העמדת טובת הילד כ"שיקול ראשון במעלה". חברי הוועדה יצגו את כל התחומים הקשורים להליך הגירושין. המלצות הוועדה מתבססות על אמנת האו"ם לזכויות הילד ועל מחקרים עדכניים בהתפתחות הילד, ומתייחסות לטובת הילד במגוון נרחב של הקשרים: עידוד שיתוף פעולה בין ההורים באמצעות גישור או טיפול, הגשת תוכנית הורות על-ידי כל אחד מההורים, צמצום התדיינויות בבתי המשפט בכך שלא ידרש תסקיר מהרווחה לכל ההורים, ותוכנית לאכיפת זמני השהות של ההורים. המסקנה המרכזית של הוועדה היא ביטול חזקת הגיל הרך, אי-קביעת כל חזקה חלופית על הילד כדי למנוע הגדרות הוריות מפלות בין ההורים, והחלפתה בחלוקת האחריות על הילד בין ההורים.

חסרת משמעות

ראוי לציין את הברור מאליו, לאיש אין כוונה לקחת ילד מאימו, לא משנה גילו. גם באמירה מעין זו יש זלזול במקצועיות של חברי הוועדה, שלא לומר דמגוגיה ריקה. חלוקת זמני השהות אינה חלוקה גורפת כזו או אחרת הנכפית על כל הילדים באשר הם ואין כל כוונה לקבוע חלוקת זמני שהות שווה לכולם, שכן טובת הילד דורשת בחינה פרטנית של תנאיו וצרכיו כדי לקבוע את אופן חלוקת הלינות, כמו את שאר ההחלטות הנוגעות לו.

באשר לעמדתה שיש להוריד את גיל החזקה ל 4 (או לכל גיל אחר), יודגש כי העובדה שחזקת הגיל הרך מתייחסת כיום לילדים עד גיל 6 היא חסרת משמעות, שכן בפועל, חזקת הגיל הרך, מרגע שנקבעה, יהיה הגיל הקבוע בה אשר יהיה, תקפה לכלל הילדים (ללא קשר לגילם), ונמשכת עד גיל 18. אחים בוגרים יהיו אוטומטית בחזקת האם כאשר אחד הילדים נמצא מתחת לגיל 6 (על סמך העיקרון השיפוטי שאין להפריד בין אחים), ומעשית, החזקה לא משתנה גם בהגיע צעיר הילדים לגיל 6 (על סמך העיקרון השיפוטי של שמירת הרצף והקביעות בחיי הילדים).

בעקבות ההתנגדות שעוררו המלצות ועדת שניט בקרב ארגוני הנשים הזמינה חברת הכנסת זהבה גלאון ממחלקת המחקר של הכנסת סקירה בנושא "חזקת הגיל הרך בישראל ובעולם".

כבר בפתיח נכתב: "מאז אמצע המאה ה- 20 ירדה קרנה של חזקת הגיל הרך בעולם. השינוי התרחש על-רקע התפתחות מגמות אידיאולוגיות של שוויון בין המינים ושל שלילת האפליה ביניהם, ומגמות פרקטיות של יציאה מוגברת של נשים לעבודה, בניגוד לפרדיגמה של אימהות המקדישות את כל זמנן לבית ולילדיהן. לפיכך, במדינות שונות הוחלפה דוקטרינת הגיל הרך בדוקטרינות ניטרליות של בחינת טובת הילד בכל מקרה לגופו (Best interest of the child)". באשר לטענה שיש לבחון את ביטול חזקת הגיל הרך יחד עם מזונות הילדים, נציין שוועדת שיפמן הגישה זה מכבר את המלצותיה למשרד המשפטים ובראשן המלצה על נוסחה שקופה וברורה לקביעת הסכום הנדרש לכלכלת הילדים, כאשר החובה לכלכל את ילדיהם מוטלת על שני ההורים - על-פי יכולתם הכלכלית וביחס לזמן בו שוהים הילדים אצל כל אחד מהם. המלצות שתי הוועדות משלימות זו את זו, ואין צורך בוועדה נוספת.