בית המשפט הפדרלי לערעורים בסן פרנסיסקו ב-9 בפברואר אישר פה אחד פסילת החלטתו של הנשיא
דונלד טראמפ להגביל כניסת המוסלמים ממדינות מהן יש סכנה ליבוא הטרור.
בישראל מיד התחילו לחגוג את ניצחון הליברלים הנאורים על הנשיא החשוך. ראשון החוגגים היה המנחה של רשת ב'
אריה גולן אשר כבר ב-10 בפברואר התחיל את השידור ב-7 בבוקר בפתיח החגיגי תוך אזכור של חטאיו של טראמפ ('מיליארדר שלא שילם מס' ועוד).
למרות היותי ליברל שרוף, אני לא ממהר לפתוח שמפניה, מאחר שזה ניצחון פירוס. עוד ניצחון כזה - ואבדנו.
למה הניצחון הוא מפוקפק. שופטי הערעור נימקו את החלטתם בכך שלא קיבלו ראיה אחת שהמוסלמים הם אלה שמבצעים פיגועים בארצות הברית.
לצערי הטבע לא חנן אותי ביכולת לצייר, אחרת הייתי מאייר את רשימתי בקריקטורה הבאה: שלושה אנשים בלבוש של שופטים מסתכלים מבעד משקפיים עם זכוכית עבה על המחבל בלבוש מוסלמי שמתכונן להתפוצץ בתוך המון עם הכרזה 'אללה הוא עכבר!' - וכיתוב לקריקטורה: 'לא משוכנעים שהטרור הוא מוסלמי'.
השופטים חשבו שבתיק זה הם מתמודדים עם הנשיא המוחלש בגלל ההתקפות הבלתי פוסקות עליו מצד התקשורת; הם לא הבינו שהפעם מולם עומד העם המפוחד מהפיגועים שכבר התרחשו וללא ספק יתרחשו בעתיד. הרי הצו שנפסל הוא לא הגחמה של טראמפ. יש בעיה ממשית עם הטרור האסלמי.
להמון שהיווה פיצוצים, דריסות, יריות ודקירות אין רזולוציה גבוהה כמו אצל השופטים, ההמון לא מבדיל בין מדינה מוסלמית אחת לשנייה, בין הזרמים והפלגים בתוך הדת המוסלמית, לא רואה הבדלים בין האסלם הרצחני לאסלם 'המתון'. מה גם: בעבר כבר הצליחו לבלבל אותו; עשרות שנים פרשנים למיניהם תכנו להם שהאסלם כעקרון נסבל, ורק השיעים (שנמצאים באירן ובלבנון) הם הקיצוניים; ובין לילה, אחרי הופעתה האיומה של דאעש התחילו להטיף שהשיעים הם מתונים ודווקא הסונים הם הקיצונים.
מי אם לא השופטים יודיעם שבסופו של דבר המילה האחרונה שם שייכת לא לבית המשפט ואפילו לא לחוקה, אלא לעם, לריבון האמיתי, אשר יממש את סמכותו וריבונותו בזמן הבחירות. בעוד זמן קצר ההמון הזה שוב יבואו לקלפי. ובפעם ההוא מול 'השמאל הנאור' יתייצב המועמד הפחות שנוי במחלוקת, עם העבר הפחות מפוקפק, ללא מיליארדים ומקלטי מס, אפילו לא חרמן (תתפלאו, החרמנות היא לא נחלתם של רק נציגי הימין - תזכרו בביל קלינטון). לא קשה לנחש מה ארה"ב תקבל - לא בסקרים אלא אחרי ספירת קולות הימיים. החכמים שבין השמאל כבר אמרו במרירות שמדיניות אובמה שסירב להודות בקיום הטרור המוסלמי הביא לניצחונו של טראמפ.
בבחירות הבאות מועמד הימין יקבל רוב כה משמעותי שיעז להרים את ידו גם על החוקה. השופטים בהחלטתם נתלו באילן הגבוה של החוקה האמריקנית האוסרת על האפליה על-רקע דתי. חבר'ה, שמישהו יסביר להם, שכאשר עם נדרש לבחור בין העקרונות של שוויון הדתות לבין זכותו לחיים בטוחים - הוא יבחר במציאות ולא בדברים מופשטים, האבסטרקטיים. כי כך מכתיב השכל הישר, ההיגיון הבריא.
אחרי ההשוואה שעשתה השבוע הח"כית
מרב מיכאלי בין ההתיישבות היהודית לבעילת הקטינים - ארשה לעצמי להביא השוואה נועזת משלי. לטעון לאפליה על-רקע דתי כדי להפריע להילחם בטרור ממשי - זה כמו להסתמך על אפליה על-רקע גיל ולדרוש להרשות גם לבני 50 לשכב עם בחורות בת 16 - כי הרי החוק לא אוסר זאת לבני 18.
יש לי תחושה בלתי מבוטלת שלא זכויות או מניעת אפליה היו נר לרגלי השופטים בתיק זה. אלא רצון 'להראות לטיפוס הזה'. אחרת היו מתייחסים לסוגיה במלוא הרצינות והיו, למשל, דורשים מהממשל לכונן איזה וועדת חריגים שתבחן ערעורים של המהגרים שיש להם נסיבות הומניטריות ואחרות להגיע לארה"ב. יש ללא ספק דרכים נוספות לקבל החלטה מאוזנת, לא לשפוך תינוק עם המים, להגיע לפשרה הגיונית.
טועים אלה שבשמחה לאיד הלא מוסתרת כותבים שהחלטת השופטים הזאת היא מהווה מכה לטראמפ; צחוק הגורל הוא בכך שהנשיא טראמפ יצא נשכר מהעימות. הוא יצא ידי חובה: כפי שהבטיח - ניסה לבלום הגעת המחבלים ונושאי הדעות הקיצוניות לארצו. עכשיו השופטים העניקו לו אליבי: ברגע שיתרחש פיגוע מחריד הבא, טראמפ יציע לעם המפוחד לבוא בטענות לשופטים.
מי שחייב לפעול למיגור הטרור המוסלמי לסוגיו - הם מנהיגי העמים המוסלמים. אם הם רוצים שמדינתם ועמם יישארו בקרב העמים הנאורים, ייהנה מהקדמה. על כן הצו הנשיאותי של טראמפ היה צעד בכיוון הנכון: גם עם בית המשפט הקצר ראיה פסל את הצו - המנהיגים הפנימו את המסר, הם ראו, שיש צעדים כואבים שארצות המערב עלולים לנקוט. אין להם ביטחון שבית המשפט בארה"ב גם בעתיד יגן על הטרוריסטים שיוצאים ממדינתם, ומהצו הבאה יפגעו גם האזרחים החפים מפשע במדינות המוסלמיות. והם יזנחו את מדיניות השלווה ולא אכפתיות מהפיגועים שמבצעים אחיהם ובני דתם באירופה ובארצות הברית, יפשילו את השרוולים, ישקיעו מאמץ ליירת את המחבלים, לפחות יתחילו לחשוב, מה לעשות בנדון.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
