לעתים קרובות מתייחסים לעצמאות שיפוטית כעצמאותו של השופט הבודד לקבל החלטות במנותק מהשפעות חיצוניות, ללא מורא ובהתאם לצו מצפונו ולכללי המשפט. זהו מובן אחד של "עצמאות שיפוטית", שלא ניתן להפריז בחשיבותו.
ואולם, עצמאותה של מערכת המשפט הישראלית היא יותר מעצמאותו של השופט הבודד. עצמאותה של מערכת המשפט הישראלית היא עניין לאומי ראשון במעלה. זהו פרויקט שרבים החלו לפעול לטובתו כבר מראשית ימיה של הציונות, בשעה שהקמת המדינה הייתה עוד בגדר חלום רחוק.
כבר אז, אי-שם בתחילת המאה העשרים, סמוך לתחילת פעילותם של מבשרי הציונות, החלו יהודים-ציוניים ברחבי העולם לעסוק בשאלה - כיצד תיראה מערכת המשפט הישראלית. כך, למשל, בשלהי שנת 1917 הקימו יהודים ציוניים במוסקבה את "חברת המשפט העברי", בהשפעת רעיונותיו של אחד העם.
חזונם היה להתאים את המשפט שיונהג בארץ ישראל ליצירה הלאומית של העם היהודי. לא משפט הלקוח מאחרים, אלא יצירה עצמאית ילידת בית. ואכן, חזונם ופועלם המשיכו גם בארץ, והניבו, בין היתר, את הקמתו של בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בשנת 1934.
תחילת פועלה של "חברת המשפט העברי" התבצעה על-רקע השלכותיה העקובות מדם של מלחמת העולם הראשונה. ועדיין מניחי יסודות הציונות ראו לנכון להקדיש את זמנם גם לבניית יסודות של מערכת המשפט.
הפולמוס סביב מקומה של מערכת המשפט במדינה היהודית המשיך ביתר שאת עשור לפני הקמת המדינה.
בשנת 1938 שיחת היום בקרב המשפטנים ביישוב הייתה סדרת מאמריו של משפטן צעיר אירופי שעלה לא מכבר לארץ, משה זילברג.
במאמריו, שקיבלו את הכותרת "המשפט במדינה העברית", טען זילברג כי המשפט הישראלי במדינה היהודית צריך להיות מושתת על אדני המשפט העברי שמותאם לזמן ולמקום. משפטני היישוב עוד לא נחו מהפולמוס שעורר זילברג וכעבור שנים אחרות משפטן מבריק נוסף בשם
חיים כהן, עורר שוב את הפולמוס סביב מאמרו שזכה בשם "דאגה ליום המחר".
שאלת אופיו של המשפט הישראלי אומנם הייתה נתונה במחלוקת, אך הייתה הסכמה מלאה שהמשפט הישראלי צריך להיות שונה בתכלית מן המשפט של תקופת המנדט.
היה קונצנזוס שעל המשפט הארצישראלי להמשיך את המסורת העתיקה של העם. על כך הסכימו בלב שלם גם זילברג וכהן, שלימים כיהנו יחדיו בבית המשפט העליון, ותרומתם לגיבושו ועיצובו של המשפט הישראלי העצמאי היא עצומה.
הימים היו ימי מלחמה קיומית על גורלה של מדינת ישראל. האתגרים אשר עמדו בפני הנהגת היישוב היו אדירים והרי גורל: איחוד המחתרות והקמתו של צבא אחד, הקמת מערכת חינוך ממלכתית, קליטתם של גלי העלייה הגדולים, מצוקת דיור קשה, תקופה הצנע, טיפול בשרידי השואה ומעל הכל - מלחמת קיום קשה ביותר.
כל אחד מהאתגרים האלה היה יכול להשבית את כל גופי הממשל, המנהל וההנהגה של אותם ימים.
אף על-פי כן, חלק נכבד של מאמצי ההנהגה הוקדשו באותם ימים ליצירת חקיקה עברית חדשה ומערכת משפט עברית ישראלית. מערכת משפט שמנותקת מכבלי השלטונות הזרים.
אי-אפשר שלא לתהות - מהי החשיבות הרבה והדחיפות הקריטית ליצירתו של תוכן משפטי ישראלי עצמאי? מדוע מיהרו האבות המייסדים של המדינה להחליף את המשפט האנגלי? מדוע בחרו להקדיש את משאביהם הדלים גם לטובת פרויקט שניתן היה לדחות אותו עד אשר תשקוט הארץ? מה יש בהם - בתוכנו של המשפט ובמערכת המשפט אשר עצמאותם כה חשובה?
נדמה כי תשובה לשאלה זו מצויה בדבריו של בן-גוריון עוד בשנת 1944: "פישרה של המהפכה הציונית הוא במילה אחת - עצמאות; עצמאות לעם היהודי במולדתו. וכשם שתלות אינה רק עצמאות מדינית או כלכלית אלא מוסרית, תרבותית ואינטלקטואלית... כך עצמאות אינה רק עצמאות מדינית וכלכלית בלבד, אלא גם רוחנית, מוסרית, שכלית... זהו דבר המהפכה היהודית".
בן גוריון כמובן צדק. עצמאות מדינית אינה תלויה לא רק בריבונות טריטוריאלית, אלא גם בשחרור מכבלים תרבותיים זרים. כינונה של מערכת משפט עצמאית בישראל הוא סמל לעצמאות תרבותית ולאומית.
החקיקה הישראלית החדשה, שהחליפה באופן הדרגתי את החקיקה המנדטורית, נועדה לבטא את התרבות הלאומית הישראלית ואת ערכיה. היא נושאת מטען היסטורי-תרבותי העומד לצד מטרותיה הפונקציונאליות.
לצד הקמתו של צבא עברי, השגת ריבונות טריטוריאלית, חיבורם של המנון וסמלים לאומיים וחידוש השפה העברית - ישנה חשיבות רבה לעצמאות משפטית. לכן האבות המייסדים פעלו ללא לאות וללא השתהות להקמתה של מערכת משפט עצמאית בישראל.
אורי ידין, אחד מחברי המועצה המשפטית ולימים מנהלה הראשון של מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, מתאר בזכרונותיו את מלאכת הכתיבה והניסוח של חוקי מדינת ישראל העתידית. הוא מספר שאת עבודתו ביצע בין שמירות בשייח' מוניס כשהוא שוכב בעמדה קטנה עם "טומי" ביד. גם בזה התקדמנו מעט מאז 48'...
אפילו ידין, הייקה, לא הצליח להסתיר את התרגשותו מכתיבת החוק הישראלי הראשון, וביום שבעה במאי 1948, מספר ימים לפני הכרזת העצמאות, כתב ביומנו:
"עוד שמונה ימים נשארו. מתקרב היום הגדול בו אנו עתידים להיות למדינה. האם נהיה מוכנים? אנו, כולנו, בליבותינו, מחשבותינו, ואנו, העמלים, על הכנת החוק הראשון, אכן רק חוק מעבר לסדרים זמניים, אך עם זאת חוק ראשון של מדינת יהודים זה קרוב לאלפיים שנה".
היה זה החוק הישראלי הראשון ובמהלך השנים הושלם הפרויקט העצום של יצירת חקיקה ישראלית עצמאית. בדגש על העצמאית.
הרוח הלאומית והיהודית נושבת בין כרכי החקיקה. את הרוח השורשית ניתן למצוא אפילו בשמות של חוקים כמו "עשיית עושר ולא במשפט", "חוק השבת אבידה", "חוק צער בעלי חיים" שכולם פרי יצירה ישראלית עצמאית.
בשנת 1980 נחקק חוק יסודות המשפט, אשר ניתק פורמלית את הקשר בין המשפט הישראלי לבין המשפט האנגלי. החוק מורה לשופטים שאינם מוצאים פתרון לשאלה משפטית הבאה לפניהם, להכריע בה לפי "עקרונות החרות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".
ואכן, בית המשפט יצר גוף פסיקה מפואר המבוסס על אותם עקרונות במקום המשפט האנגלי שהיה עד אז המקור העיקרי להשלמה במקרה של לאקונה.
בשנת 48' הוכרזה עצמאותה המדינית של מדינת ישראל; בשנת 80' הוכרזה עצמאותה המשפטית של המדינה.
לאחרונה, עצמאותנו המשפטית אף קיבלה חיזוק דרמטי כאשר הכנסת תיקנה את חוק יסודות המשפט והוסיפה את "המשפט העברי" כנדבך נוסף לעקרונות לפיהם יש להכריע במקרה של לאקונה בחוק. גם כאן, לבתי המשפט תפקיד חשוב ביציקת העקרונות של המשפט העברי לתוך החוסרים שבחקיקה, והמשפט הישראלי העצמאי יעמיק שורשיו.
עצמאותה של מדינת ישראל עם מערכת משפט עצמאית אינה מובנת מאליה. כל יום אני מתרגשת מחדש על עצם תפקידי כשרת המשפטים של מדינת ישראל. תמיד אני דואגת להזכיר לעצמי כמה אין הדבר מובן מאליו. באיזו ערגה ציפה לכך העם היהודי משך 2000 שנות גלות.
כמובן לפנינו מוטלת עוד עבודה רבה. החתירה לעצמאות מדינית-לאומית-תרבותית היא מאמץ מתמשך שמלווה אותנו לאורך ההיסטוריה ונמשך אף לאורך שנות קיומה ועצמאותה של מדינת ישראל.
כנסת ישראל ממשיכה לעמול על ניסוחה של חקיקה ישראלית עצמאית חדשה. לעתים אף בהתלהבות יתר, שאני נאלצת לשים לה בלמים בוועדת השרים לחקיקה.
אנו ממנים שופטים ישראלים עצמאיים. אנו מחזקים את הקשר של המשפט הישראלי למקורותינו התרבותיים וההיסטוריים העשירים.
בכך, אנו ממשיכים את מורשתם של פעילי חברת המשפט העברי ושל הנהגת היישוב היהודי שהשכילו להעמיד את היסודות למערכת משפט ישראלית עצמאית.
לפני שנה מערכת המשפט נפרדה מהנשיאה בדימוס
מרים נאור. זכיתי לעבור לצד מרים, שהפכה לחברתי הטובה למרות פער הגילאים בינינו, במשך שנתיים וחצי. באותה תקופה בחרנו למעלה מ - 200 שופטים מצוינים לכלל הערכאות, רובם שופטות, ומהם ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. אגב, בשנה החולפת, יחד עם נשיאת בית המשפט העליון הנוכחית,
אסתר חיות, מינינו 100 שופטים נוספים.
לקראת האירוע היום עלעלתי בנאום שנשאתי עם פרישתך ואני מבקשת לחזור לסיפור שבעיניי מאפיין אותך יותר מכל:
לאחר השבעתך כשופטת שלום, פנית למאמנך הראשון, הנשיא בדימוס לנדאו, על-מנת לקבל את ברכת הדרך ועצתו. הוא אמר לך כי השופט עוסק מדי יום בתיקים רבים, אך עליו לזכור כי לגבי המתדיין כל תיק הוא המשפט האחד שיש לו, ועל השופט לראות כל תיק כעולם ומלואו.
עצתו של לנדאו שימשה עבורך ככוכב הצפון במשך כך שלושים ושבע שנות כהונתך על כס השיפוט. כל תיק בו עסקת קיבל את מלא תשומת הלב וההשקעה משל היה זה יומך הראשון בבית המשפט.
דיברתי קודם לכן על הקו המחבר בין העשייה הציונית לבין זו המשפטית. כור מחצבתך הוא דוגמה לשילוב החשוב בין השניים: נולדת למשפחה הלוחמת, אמא כחברה באצ"ל ואבא בהגנה.
אותו כר ציוני שנצרב בך הותיר את חותמו גם על פסיקותייך. בעתירה לפסילת חוק האזרחות והכניסה לישראל, שמנע כניסת תושבי הרשות הפלשתינית ומדינות ערב מכח איחוד משפחות, הבהרת בין השורות, שאינך מהאו"ם.
אף שהמדינה לא טענה בדבר השיקול הדמוגרפי, את הנחת אותו על השולחן. תהית, "כיצד יוכל שר הפנים להיות שומר סף אם "מפתחות הבית" מצויים בידי כל אזרח ואזרחית?". תהית וצדקת.
הבעת את כאבך בהביאך את הנתונים על-אודות פיגועים שבוצעו בדרך הזו, והדגשת כי לקדושת החיים של אזרחי ישראל יש לתת את המקום הראוי.
שאלת את המובן מאליו למדינה חפצת חיים - "האם בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה בריטניה מתירה כניסתם של עשרות אלפי גרמנים לצורך נישואים עם אזרחי בריטניה?"
פסקת, כי בין צמצום ההרג לבין מניעת הנזק הפוטנציאלי הנגרם מהחוק - את בוחרת בחיים, ודחית את העתירה.
פסיקתך זו היא אמירה ערכית חדה וברורה על כך שהיותה של מדינת ישראלית יהודית ודמוקרטית אינה עומדת בסתירה, אלא שני הערכים משלימים זה את זה.
בשנה החולפת המשכנו לעמוד בקשר. נוכחתי לראות כיצד את פורחת בחיק משפחתך ובליוויו של אריה. כעת, עם תום שנה מאז פרישתך, אנחנו יכולים לומר בוודאות שאומנם תם, אך לחלוטין לא נשלם, ופסיקותייך ימשיכו ללוות את מדינת ישראל עוד שנים רבות.
אני מאחלת לנו ולעם ישראל עוד שנים ארוכות של עצמאות. עצמאות של מערכת משפט ישראלית-יהודית בארצו של העם היהודי.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
