מצערת בורותם של חברי כנסת המצהירים בלהט רב ולעתים בנאומים חוצבי להבות, "שמעולם לא היה יו"ר כנסת, שלא ייצג את מפלגת השלטון". מצער, שחברי כנסת מפמפמים את השקר הזה, אליו מצטרפים כתבים פרלמנטריים.
ד"ר נחום יעקב ניר מראשי מפלגת "פועלי ציון שמאל", שנשא בכנסת פעמים רבות נאומים חוצבי להבות וייחל לראות את חזונו הסוציאליסטי קורם עור וגידים, נבחר בכנסת שלישית ב-2.3.1959 ליו"ר הכנסת ברוב 52 תומכים, בעוד שבעד ברל לוקר מועמד, מפא"י, מועמד מפלגת השלטון, הצביעו רק 41 חברי כנסת.
נוסף ל-2 המפלגות "אחדות העבודה" ו"מפ"ם", שכללו 19 מנדטים, הצביעו בעד בחירת ד"ר נחום יעקב ניר ליו"ר הכנסת גם מפלגות אופוזיציה כמו "חרות" (15 מנדטים), "ציונים כלליים" (13 מנדטים), מק"י (6 מנדטים) וגם מפלגות קואליציוניות, כמו המפד"ל (איחוד של "הפועל המזרחי" ו"הפועל המזרחי) עם 11 מנדטים והחזית התורנית ("אגודת ישראל" ו"פועלי אגודת ישראל") עם 7 מנדטים. בעד ברל לוקר הצביעו רק חברי מפא"י ו-5 חברי כנסת ערבים ממפלגות לווין של מפא"י. מפלגה קואליציונית משמעותית, כמו המפלגה הפרוגרסיבית נמנעה.
ד"ר נחום יעקב ניר כיהן נבחר ליושב-ראש הכנסת במהלך כהונת הכנסת השלישית לאחר פטירת היו"ר
יוסף שפרינצק. הוא כיהן בתפקידו כמעט שנה שלמה מ-2.3.1959 לאחר מותו של שפרינצק ועד יום פיזורה של הכנסת השלישית. הוא פתח את ישיבת הכנסת הרביעית וב-30.11.1959 הוא פינה מקומו ליושב-ראש חדש קדיש לוז.
לכל הקורעים את מסכי הטלוויזיה באמירה שקרית - "לא היה מעולם בכנסת ישראל דבר כזה, שיושב-ראש לא היה חבר במפלגת השלטון" - אנא הפנו מבט לשנת 1959 וקראו על פועלו של ד"ר נחום יעקב ניר.