אנחנו בצומת דרכים היסטורי בכל הקשור למערכת החינוך. יש לזה השלכות לאומיות כלכליות מרחיקות לכת. אני מאמין שאנחנו יכולים לעלות, אנחנו יכולים להמריא. אפשר לעשות את ההמראה בחינוך כפי שעשינו בכלכלה".
כך אמר (א', 9.12.07) יו"ר האופוזיציה, ח"כ בנימין נתניהו, בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס". נתניהו הוסיף: "כל רפורמה תלויה בשלושה דברים. קודם, כל במנהיגות שמביאה חזון, היא תלויה בכוח פוליטי והיא תלויה גם באומץ מודעה
פוליטי. גם אם תשלם מחיר ואנחנו שילמנו מחיר לא קטן - יש עוד הרבה שינויים לעשות. החלק הקשה היה בהתחלה והיום הקופה מלאה וזה מאפשר לנו לטפל בבעיות החינוך שלנו ובפערים החברתיים. אנו מסוגלים לבצע רפורמה בחינוך ואנחנו חייבים לעשות את זה".
נתניהו הראה לבאי הוועידה מצגת שכותרתה "הטובים לחינוך". הוא אמר: "החינוך הוא האמצעי הטוב ביותר לסגירת הפער בין ילדי ישראל. ככל שיש לך יותר שנות לימוד אתה מוצא עבודה. אם יש לך 16 שנות לימוד, אין כמעט אבטלה. אנחנו חייבים לתת לילדים מורים טובים בכיתות. הבעיה המרכזית איננה אי הגדלת התקציב. אני יודע שמקובל לחשוב שזו הבעיה, אבל לא זו הבעיה היסודית. ניתן לראות שההוצעות שלנו גדלו פר תלמיד.
"השאלה היא מהי הבעיה המרכזית. הבעיה איננה הגדלת התקציב. גם אני בעד העלאת שכר המורים, אך זו לא הבעיה שלנו. שיעור התלמידים שעברו ברמה סבירה את את מבחני הקריאה של צה"ל עמד על 32% בלבד ב-2002 לעומת 80% בשנת 1985. ב-1992 היתה הזרמה מאסיבית של 7 מיליארד שקל לתקציב החינוך, אבל התוצאות רק הידרדרו.
"מדינות רבות הגדילו את התקציב. ניו-זילנד פי שלושה, אנגליה פי שניים הגדלה מאסיבית בהוצאה לתלמידים. זה לא עשה שום דבר, אפילו דרדר. הבעיה היא לא התקציב. כרגע השיח הוא על שכר המורים כאילו זו הבעיה, אבל זה רכיב אחד. זה לא לב הבעיה! חמש המדינות המצטיינות הן לא עם שכר גבוה למורים. הגורם המשפיע זה לא התקציב, אלא איכות המורה. ברור שזה קשור לשכר, אבל אם השכר ברמות סבירות זה לא מה שקובע. איכות המורה היא הקובעת.
"לכן, השאלה היא איך מגייסים מורים טובים ? משלמים? לא במיוחד. אלו שמגייסים מורים טובים עושים דבר אחד יסודי: לוקחים אלומה צרה וממוקדת של מצטיינים, מסננים ואת המסוננים כמועמדים הם מכשירים עד שהם יהיו מורים. אחרי שהם נהיו מורים הם לא מפסיקים ומלמדים אותם כל הזמן.
"אנו נוטים לחשוב שכסף יעשה את העבודה אבל יש הרבה מקומות - ברפואה, פסיכולוגיה, צבא - בהם המצוינות היא לא פונקציה של כסף. בצבא, היחידות המצטיינות - אין להן שכר גבוה יותר. מה שקובע זה הסלקטיביות של המקצוע. אתה נותן סטטוס וגאווה למקצוע. ככה זה אצל רופאים ופסיכולוגים.
"נניח שרופא נכנס לבית חולים הוא כשיר? כל בוקר הוא עובר הכשרה מחדש. במדינות המתקדמות, אחרי שמורים נכנסים ממשיכים להשקיע בהם. אני מאמין במיון קפדני, השקעה בהכשרה והתמקצעות מתמדת. אני רוצה שתלמידי ישראל יחזרו לעשירייה הראשונה במבחנים בינלאומיים ואנחנו יכולים להגיע לשם תוך שנים ספורות".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
