יהונתן אבוחצירה, צלם חתונות, תבע את נמרוד וצ'ארלי ועקנין בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שלא שילמו את מלוא העלות עבור צילום חתונתם בחודש מרס אשתקד. לטענתו, הזוג נותר חייב סך של 2,500 שקל וסירובם לשלם את הסכום אינו מוצדק. התובע הדגיש שהחתונה צולמה מתחילת ועד סופה ונמסרו לנתבעים מאות תמונות, באיכות טובה, לבחירה.
בכתב ההגנה השיבו הנתבעים שמספר התמונות שצילם התובע לא היה מספיק והאפשרות לבחור מתוכן הצטמצמה. "לא צולמנו עם בני המשפחה ואורחים קרובים והתמונות יצאו חתוכות ומעוותות". הנתבעים הוסיפו שהתובע הפר את החוזה עמם כשלא צילם בעצמו את האירוע, כפי שהבטיח, ושלח צלם מטעמו. הנתבעים צרפו תקליטור עם 377 תמונות בהן נראו בעת כניסתם לאולם, בזמן החופה ועל רחבת הריקודים ועוד. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה.
בדיון בפני השופט אביטל חן, שאל הנתבע את התובע: "מדוע לא אמרת לי מההתחלה שאתה לא מצלם את האירוע?". התובע השיב: "אני לא צריך להגיד לך. אתה סגרת עם סטודיו 55 וקיבלת את סטודיו 55".
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, חייב השופט את הנתבעים לשלם לתובע 2,500 שקל בתוספת 500 שקל הוצאות משפט בתוך 30 יום לאחר שקבע שהתובע קיים את חלקו בחוזה. "איני מקבל את טענת הנתבעים שלא צולמו עם קרובי משפחתם. בתמונות נראו בני הזוג עם אורחים שונים ובני משפחה וניכר שהצלם עבד במשך כל האירוע. התרשמתי שהצלם לא קימץ בתמונות ולא חסך במאמץ על-מנת לתעד את האירוע מתחילתו ועד סופו. התמונות באיכות טובה וניתן בסינון ראוי לקבל אלבום נישואין מכובד ומזכרת יפה. אם ביקשו הנתבעים להצטלם עם אדם פלוני, בני משפחה או חברים מסוימים, יכולים היו להפנות תשומת לב הצלם ולבקש ממנו זאת. הנתבעים לא טענו וממילא לא הוכיחו שביקשו להצטלם עם פלוני ובקשתם סורבה על-ידי הצלם - משכך אין להם אלא להלין על עצמם".
לדברי השופט, אין מחלוקת שהתובע בעל סטודיו המעסיק מספר צלמים. "הנתבעים פנו לבעל הסטודיו ובהעדר סיכום מפורש על זהות הצלם, היה רשאי התובע לשלוח מי מעובדיו לצלם את האירוע".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
