היועץ המשפטי לממשלה וכל מערכת האכיפה שמתחתיו סופגים לאחרונה ביקורת מרוכזת וחריפה מכל עבר, על שהגישו נגד חיים רמון כתב אישום בגין אותה נשיקה מפורסמת.
אכן, נסיבות ניהול החקירה נגד חיים רמון מעוררות הרהורים נוגים באשר למניעים של רשויות האכיפה כלפי חיים רמון דווקא, ובאשר לסולם העדיפויות של הרשויות הללו בחלוקת משאביהן המצומצמים.
אבל השאלה עתה היא אם צודקים אלה - ופרופ' אמנון רובינשטיין בראשם - הדורשים לבטל את המשפט נגד חיים רמון. השאלה אם חומרת כתב האישום - שבא לעולם בנסיבות שבא - מאפשרת לבטל המשפט.
טוענים הטוענים, ובהם גם נשים, שמדובר בסך-הכל בנשיקה בת שתיים שלוש שניות, שלכל היותר נוספה אליה גם החדרת לשון - מעשה המעיד על התנהגות מגושמת, אולי קצת בהמית, של חיים רמון, אך מכאן ועד כתב אישום רב המרחק.
האמנם?
הנה הסעיף הרלוונטי בכתב האישום:
"המתלוננת שיחררה אחיזתה בנאשם ופנתה לצאת מהחדר. הנאשם המשיך לחבק את גופה בידו האחת וקרב אותה אליו. באצבעות ידו האחרת אחז בלחייה, קרב את פניו אליה והצמיד את שפתיו לשפתיה, תוך שהוא מחדיר את לשונו לתוך פיה, והכל ללא הסכמתה".
עינינו הרואות: אכן, ישנה נשיקה וישנה גם החדרת לשון. אבל יש בכתב האישום פריט נוסף, שמשום מה אינו מוצא את דרכו אל הויכוח הציבורי: הכוונה לטענה ש"באצבעות ידו האחרת אחז בלחייה".
אלמלא האצבעות הללו של חיים רמון, היינו אולי מצטרפים לקולות הדורשים לבטל את כתב האישום, וזאת במיוחד לאור הנסיבות התמוהות שבהן התנהלו רשויות האכיפה במקרה המסויים הזה.
אלא שהאצבעות הארורות הללו של חיים רמון מגלות, לכאורה, דבר מה שנעשה בכפייה, מתוך כוונה "לקבע" את פניה של המתלוננת אל מול פניו, ובכך לסכל ניסיון התחמקות מצידה, או התנגדות אפשרית לנשיקה.
אבל יותר מכך: מתגנב ללב חשד מטריד, שהאצבעות הללו של חיים רמון נועדו לא רק לקבע את פניה של המתלוננת אל מול פניו, אלא גם - כמה אכזרי ומשפיל - ללחוץ על לחייה, וכך לגרום לפיה להיפער - כדרך שפוערים את פרח לוע הארי - וזאת כדי שיוכל להחדיר את לשונו ביתר קלות אל תוך פיה ובלא שתוכל להתנגד לכך.
הנה כי כן, האופי הפלילי שבמעשיו של חיים רמון - אם חלילה יש דברים בגו - טמון לאו דווקא בשפתותיו ובלשונו, אלא גם - אולי בעיקר - באצבעותיו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
