"אל אל ישראל"

א חמוד שלי,

גם אבא לא יודע להסביר כל דבר שמתרחש במדינה או בחיים הפרטיים שלנו.

אבל היום רציתי להסביר לך דבר אחד חשוב.

אתה עדיין קטן , רק בן שנתיים וחודשיים, ולמרות שאתה חכם מאוד - יש דברים שתבין רק שתגדל.

למרות שאנו רוצים לחשוב שאנו חיים במדינה נאורה, בה אין אפליה בין אדם לאדם ובין גבר לאישה, המציאות מראה לנו אחרת.

אנו מתייחסים לאנשים שנקראים "עובדים זרים" בצורה משפילה, כאילו היו חיות ולא בני אדם.

גם בעולם הקטן שלנו לצערי גבר לא שווה לאישה. מדברים ומסבירים לנו על שוויון זכויות, אבל לפתע, ברגע מסוים בחיים, אתה מבין באכזבה שלא מספיק להיות צודק במדינה ובחיים בכלל.

אמך ואני החלטנו בהחלטה משותפת לא לחיות יותר יחד.("כשתגדל תבין..." ואני יודע שזה משפט מרגיז, כי גם אני התרגזתי כאשר סבתא שלך אמרה לי אותו בילדותי).

שנינו אוהבים אותך בעוצמה כזו שמילים אינן מספיקות כדי לתאר את אהבתנו.

שנינו רוצים לאהוב אותך,לדאוג לך, לטפל בך ובעיקר רוצים ליהנות מהיותך כה חמוד ומתוק.

אמך ואני מנסים להגיע להסכם של אנשים גדולים, אבל לצערי כרגע לא מצליחים. ו"פתאום מה קרה לעולם" ("פאול קור יופי של עולם" זה ספר שעכשיו אתה מאוד אוהב ורוצה כל הזמן לקרוא ולראות בראי שבספר את אבא ואיתי...) מתברר לאבא שהוא יכול לבקש להיות הורה שווה זכויות וחובות אולם מדינתנו הנאורה, שיחד קראנו לה "אל אל ישראל" במשחק הניצחון על קפריסין, מתייחסת לגבר, לאבא, כמו אל עובד זר!!

אבא יכול לנסות, לבקש,להסביר - אבל לאמא יש לצדה את חוק המדינה שנותן לה כוח לאיומים ומאפשר לה לגרור את אבא לבית המשפט ו"לנצח" אותי כך - שאני מפסיד אותך!

במדינת ה"אל אל ישראל" שלנו, המדינה הנאורה בסוף שנת 2004, החוק קובע כי טובת הילד היא רק עם אמו ומפלה ללא בושה את זכויות האב.

לא משנה שאני אוהב אותך בדיוק כמו אמא.

לא משנה שאני גידלתי אותך 9 חודשים כשהיית תינוק ואמא חזרה לעבוד לאחר חופשת לידה. אני, לשמחתי הרבה, הייתי מובטל וזכיתי לבלות הרבה זמן בחברתך ולראות אותך גדל מיום ליום.

לא משנה שאני נשאר איתך בבית שאתה חולה.

לא משנה שאני קורא לך סיפורים, עושה לך מקלחת, מלמד אותך לבעוט בכדור, משכיב אותך לישון, מלמד אותך לצעוק "מכבי מכבי".

לא משנה שאני יושב איתך 30 דקות ליד השירותים, כי הילד החמוד שלי התחיל את תהליך הגמילה מחיתולים ורוצה לחכות עד שהפיפי והקקי יצאו בשירותים.

לא משנה שאנחנו כל יום מתחבקים, מתנשקים ושמחים.

לא משנה שהפסיכולוגית שלקחנו כדי שתסביר איך וכיצד להקל עליך את הפרידה, אמרה שאני אב נהדר וטובת הילד היא שתהיה אתי חצי מהזמן!

אמא, במדינת ה - "אל אל ישראל" יכולה תמיד להשתמש בחוקי המדינה ולאיים על האב, על-מנת שיתפשר על זכויותיו כהורה.

כולי תקווה שבמדינה נאורה יבוא מישהו ויצעק חזק חזק "גם לגבר שנפרד מאשתו מותר ואף חובתו להמשיך להיות אב במשרה מלאה", עם כל החובות והזכויות הכרוכות בלהיות אב לילד מקסים כמוך.

היום אנחנו עומדים במצב שבו אבא כנראה יצטרך לוותר על להיות צודק ולעמוד על עיקרון השוויון בין המינים. אבא יהיה חייב להתפשר עם אמך שכן יש באוויר איום להגיע לבית המשפט, שלצערי ייתן לי לראות אותך הרבה הרבה פחות מהצרכים שלך ושלי.

בני היקר, אמא לא אשמה במצב. מי שנתן לה יותר זכויות - בעצם גרם לה להשתמש בהן. גם אבא אולי היה עושה זאת בשביל להיות איתך יותר.

בני חמודי-

אני מקווה שכאשר תגדל טבעי יהיה בשבילך, ממש כמו הידיעה שהאינטרנט והטלוויזיה הצבעונית היו כאן מאז ומתמיד (והם לא - רק שתדע..) כך טבעי ומובן באותה מידה יהיה בשבילך גם קיומו של שוויון מלא לגידול הילד בין אישה לגבר (והיום זה לא כך, רק שתדע..).

באהבה גדולה,

אבא גיא.

נ.ב - אני כותב לך מכתב זה בחצות הלילה, כאשר אתה במיטה ומשהו מציק לך, כי כל 10 דקות אתה בוכה ואני בא ומרגיע אותך.