שבעה שקרים על ג'נין <br>

בסרט "ג'נין ג'נין" של מוחמד בכרי צפיתי בפורום מצומצם, עם מנהלת סינמטק ירושלים, ליה ון ליר, וכמה עיתונאים. בסוף ההקרנה הפרטית הגבתי והצבעתי אחד לאחד על השקרים וחוסר האמיתות. אחת מהנוכחות בהקרנה הגיבה בזעם, "אם אתה לאמקבל את העובדות בסרט, אתה כנראה לא מבין שום דבר, ואיך אתה בכלל יכול להיותרופא?".

לרגע שכחתי שאני הייתי בג'נין באפריל האחרון, אז שירתתי כרופא החטיבה המרחבית, ואותה צופה מכובדת ניזונה לכל היותר משמועות. בכרי אורג יחד שקרים וחצאי אמיתות ביד מיומנת כל כך, עד שקשה מאוד שלא להתפתות לתמונה המעוותת שהוא יוצר. לא הצלחתי לשכנע את הנהלת הסינמטק לבטל את ההקרנה. נאמר לי שתמונות הבתים ההרוסים אותנטיות ולכן יש אמת בסרט, וממילא, הסרט יוקרן ברחבי העולם. הוזמנתי בכל זאת להקרנת הבכורה הירושלמית, והגעתי כדי שאוכל להסביר לקהל אתעמדתי.

להלן כמה מן הנקודות שרציתי להעלות בפני הקהל.

1. מנהל בית החולים של ג'נין, דוקטור אבו ראלי, טוען בסרט כי האגף המערבי שלבית החולים הופגז ונהרס וכי צה"ל פגע במתכוון באספקת המים והחשמל של ביתהחולים. ובכן, אין ולא היה אגף כזה, וממילא שום חלק של בית החולים לא הופגזולא הופצץ. חיילי צה"ל הקפידו אף שלא להיכנס למתחם, אף שידענו שהוא משמש מקלט לכמה מבוקשים. שמרנו על אספקת מים, חשמל וחמצן לבית החולים לכל אורךהלחימה, וסייענו בהקמת גנרטור חירום לאחר שמערכת החשמל בעיר נפגעה.

בכרי עצמונראה בסרט משוטט במסדרונות השמורים והנקיים של בית החולים, אך לא באגףהמופצץ. פגשתי אותו מחוץ לאולם ושאלתי אם ביקר באגף המערבי. תחילה אמר לא,ומיד תיקן, "רגע אתה זוכר זכוכית שנשברה בסרט - זה משם". חשוב לציין שאבו ראלי זה משמש אחד ה"מקורות המוסמכים" לביסוס טענת ה"טבח". בתחילת המבצע התראיין בתחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה ודיבר על "אלפי חללים".

2. עוד קטע מרשים בסרט הוא ראיון עם תושב ג'נין בן 75, הממרר בבכי ומספר כי הוצא ממיטתו באישון לילה, נורה בידו, ולאחר שלא הצליח לציית לפקודת החיילים לקום, נורה שוב ברגלו. את אותו זקן פגשתי כשהובא אליי לאחר מבצע לטיהור אחד הבתים של חוליות החמאס במחנה הפליטים. הוא אכן נפגע קלות בידו, וסבל משריטה קלה ברגל (בוודאי לא פגיעת כדור). חיילי צה"ל העבירו אותו לתחנה מאובטחת לטיפול בפצועים ושם טופל, בין השאר, על-ידי. אחד הרופאים הצבאיים זיהה אצלו אי ספיקת לב. הצענו מיד להעביר אותו לטיפול בבית חולים העמק בעפולה.

הוא ביקש להיות מטופל בבית החולים בג'נין, מאחר שאינו שולט בעברית. לאחר שבית החולים סירב לקבל אותו, העברנו אותו לעפולה והוא שהה שלושה ימים במחלקה פנימית לטיפול בבעיית הלב ובאנמיה שממנה סבל כתוצאה ממחלה כרונית אחרת.

3. מרואיין אחר מספר על תינוק שכדור רובה פגע בחזהו, עבר דרך גופו ופער חורבגבו. על-פי הסרט התינוק נפטר לאחר שחיילים מנעו את פינויו לבית החולים.גופתו של תינוק כזה לא נמצאה מעולם. יתר על כן, אם באמת היתה פציעה כזאת,ודאי שהיתה קטלנית ופינוי לבית החולים לא היה מציל את חייו. מה שמו שלהתינוק הזה? לאן נעלמה גופתו?

4. אותו מרואיין מספר גם שבעזרת אצבעו "פתח" לילד דרך נשימה בצוואר לאחר שנפגע. שוב, בדיה מוחלטת. לא ניתן לבצע פעולה כזאת בעזרת אצבע. עוד מספרה"עד" הזה שטנקים דרסו אנשים חיים שוב ושוב עד למעיכתם המוחלטת - לא היה ולא נברא.

5. הסרט מזכיר קברי אחים שכרה צה"ל להרוגים הפלשתינים. כל הארגונים הבין-לאומיים שחקרו בעניין מסכימים שבג'נין היו 52 הרוגים פלשתינים וכל הגופות נמסרו לפלשתינים לקבורה. בכרי לא טורח אף להציג את מיקומם של אותםקברים לכאורה.

6.בסרט מוזכרים מטוסים ישראליים שהפציצו כביכול את העיר. לא היו כאלה. כדילמנוע נפגעים אזרחיים נעשה שימוש רק באש ממוקדת ממסוקים.7. עוד יצוין שבכרי לא נוכח בג'נין בעת המבצע והגיע אליה רק שבועיים לאחר סיומו. בתמונות שצילם מוצג מתחם מרכז העיר ההרוס באופן כזה שהוא נדמה גדולבהרבה ממה שהוא באמת, ומקירות הבתים נעלמו תמונות השאהידים וססמאות הג'יהאד שמילאו אותם בעת המבצע.

הסרט עושה שוב ושוב שימוש מניפולטיבי בתמונות טנקים שצולמו במקומות אחרים ומצמיד אותן באופן מלאכותי לתמונות ילדים פלשתינים. ככלל, מדובר במניפולציה גסה, גם אם עשויה היטב. בסוף ההקרנה מאות הצופים חלקו לבכרי ולעורך הסרט מחיאות כפיים רמות. בכרי פנה לקהל ושאל אם יש שאלות. הצגתי את עצמי, עליתי לבמה והחלתי למנות באופן ססטמטי את השקרים ואי הדיוקים שבסרט. תחילה היה רחש בקהל ובהמשך הופיעו קריאות בוז וכוניתי "רוצח", "פושע מלחמה" ועוד.

טרם הצלחתי לסיים את הנקודה השנייה ואדם מהקהל עלה באגרסיביות על הבמה וניסה לחטוף לי את המיקרופון מהיד. החלטתי שלא להיגרר לאלימות. הנחתי לו לקחת את המיקרופון וירדתי מהבמה. הופתעתי שרק מעטים בקהל קמו להגנת חופש הדיבור וחופש הבעת הדעה. נדהמתי לראות שהקהל לא היה מוכן לשמוע את העובדות ממי שהיה פיזית במקום. קשה היה לי כאדם, כאב וכרופא לשמוע קריאות של "רוצח" מצד בני עמי. אמרתי שלא רצחתי אף אחד, אך הקריאות התלהטו, שנאה עצומה כוונה לעברי.

ליוותה אותי תחושה קשה שלא מרפה ממני. אני לא מצטער שבאתי באותו ערב לסינמטק. אני בטוח שהיו כמה אנשים שבכל זאת שמעו את תמיהותיי והדבר שינה מעט את הרגשתם כלפי ה"עובדות" שבהן צפו. אני בטוח שהיו אנשים אחרים שנדהמו מחוסר הסובלנותשהפגין הקהל, ובכל זאת, קשה לי שאלה היו במיעוט דומם. הרשו לי אם כן לומר את מה שלא הצלחתי לומר לאחוזי השנאה באותו ערב. אני גאהשהייתי חלק מהכוחות המעולים והמוסריים שפעלו בג'נין, חיילי סדיר ומילואים עם מוטיבציה ורוח לחימה שיצאו להרוס את תשתית הטרור בבירתו. מג'נין הגיעו רביםמ המתאבדים שרצחו ברחובות ערינו זקנים, נשים וילדים. אני גאה שהיינו שםונלחמנו וגאה גם במוסר הלחימה.

המחנה לא הופצץ מהאוויר כדי למנוע פגיעות באזרחים חפים מפשע, ולא נעשה שימוש בארטילריה אף שידענו על אזורים ממוקדיםבמחנה שבהם מתבצרים המחבלים. החיילים נלחמו במחבלים ובהם בלבד. לפני הריסתבית שממנו נורתה אש תופת לעבר חיילינו, ניתנו כמהאזהרות וניתנה כל אפשרותלצאת ללא פגע. הצוות הרפואי נתן סיוע רפואי לכל פצוע, גם אם היו לו קעקועים של החמאס על-ידיו. בשום שלב לא נמנע מאיש סיוע רפואי. לחימה זו ההירואית מחד והמוסרית מאידך, גבתה מאיתנו מחיר יקר מאד של טובי לוחמינו! לא מגיע לנו שהיו שם, לחללים שנפלו שם, למשפחותיהם ולצה"ל, שמוחמד בכרי יסית את העולם לרצח ושנאה על גבינו.