מגדלי הזכוכית של המפלגות הגדולות

על המדוכה ניצבת פרשת השוחד או אי הסדרים בבחירות
המקדימות במפלגות הגדולות. קולות נסערים נשמעים בתקשורת
ומשפטים בוטים נאמרים על הרס הדמוקרטיה ועל כניסתם של
בעלי ממון לרשויות הקובעות במדינה.

הדבר מזכיר לי את ההשתלחות התקופתית לפני מספר חודשים
בפרשת החשמל חינם של עובדי חברת החשמל.

בשני המקרים, חלק ניכר מהדוברים אינו יודע מה הוא שח,
במקרה הנאיבי, או יודע ומעדיף להעביר את המלחמה לחצר
ביתו של היריב.

אמנם אני יהודי, אולם, אעדיף לצטט (לפי הזיכרון) מאחד
האירועים שהאגדה מספרת על חייו של ישו הנוצרי. נודע כי אישה מסוימת חייה בחטא עם גבר. עמד ההמון לסקול אותה באבנים. אמר ישו להמון: מי בכם נקי מעוון ישליך נא עליה את האבן ראשון. על-פי אותה אגדה איש לא השליך. סיפור יפה. עם מוסר השכל לרוב.

וכעת לנמשל. בבחירות המקדימות של הליכוד, חלשה דעתם של
חברי המרכז. המומים מגאווה על העוצמה שניתנה להם (בטעות
לחלוטין ובקרוב גם תוסר באופן קבוע), לא הסתפקו ברקיחת
ה"דילים", אלא החלו להתפאר בהם. הגדילו לעשות חסרי המחשבה לידה של ענבל גבריאלי ורצו לספר לחברה: "כמה חכמים היינו". אחרים פנו בגלוי למועמדים ודרשו מהם דרישות עלובות ומגוחכות שמעידות על הרמה הנמוכה של הדורשים. הם לא הבינו כי ככל שהצעתם גלויה ובוטה יותר, וככל שהיא מגוחכת יותר - כך יתקשה אדם בר-דעת להיענות להם, מבלי להביא בחשבון את אותם מקרים בהם מועמדים שהוצע להם לקנות קולות ונכשלו במרוץ, מתוסכלים כאלה יהיו חייבים לומר משהו במר ליבם לפני כתב מזדמן או מול מיקרופון פתוח. התוצאה: נאלצו (ואני מתכוון למילה נאלצו) לפתוח בחקירה.

והמינימום שיקרה בחקירה הוא שהחוק ישתנה. וסביר להניח
שחברי המרכז יאבדו את כוחם. החוק יקבע כי במפלגה מעל X
חברים חובה לערוך פריימריס בהם משתתפים כל המתפקדים. והמקסימום, אם הנושא לא ישכח במהרה בכוחם של אירועים דרמטיים יותר, אזי יש להניח שחלק מהמועמדים שזכו למקומות ריאליים יהיו במקרה הטוב תחת זכוכית מגדלת ויתקשו לגמול למיטיביהם. ובמקרה הרע, יאלצו להיפרד מהמקום הריאלי ולפרוש.

אני משוכנע שחלק מהפטפטנים המתפארים ניצבים כעת מול
הקיר ומטיחים בו את ראשם ו/או מורטים את שארית השערות
שנותרה על ראשם. זאת מרוב תסכול על השטות שעשו. תאמרו, מה אתה מדבר?! לפי דבריך, השחיתות היא תקינה ורק אסור לומר אותה באופן גלוי? בדיוק רבותי. הבינותם אותי נכון. מדובר כאן במשחק עם כללים. מי שיודע להשתמש בכללים, ייהנה ממנעמי השלטון. מי שמוכרח להתפאר ולספר על גדולתו, ומי שתאוותו מעבירה אותו על דעתו, יאלץ להיפרד מהחבל בו הוא אוחז ולראות בכאב לב כיצד חלון ההזדמנויות שנפתח לפניו - נסגר.

מה פירושו של משחק זה? אסביר לכם: זהו משחק ההשפעה. השפעה פירושה שכל חבר כנסת או חבר ממשלה מנסה לאמץ לעצמו שתי קבוצות אוכלוסייה על מנת לשרוד. קבוצת אוכלוסייה ראשונה היא האידיאולוגית: חיילים, מחוסרי עבודה, נכים, נוטלי משכנתאות, אמהות חד הוריות, נשים מוכות, מעמד בינוני וכו'. זוהי אוכלוסייה שהמועמד, ואח"כ חבר הכנסת או השר, מזוהה עמהם. משתתף בעצרות שלהם. נואם בזכותם ומעביר הצעות חוק בעניינם. ככל שהאוכלוסייה האידיאולוגית גדולה יותר, כן גדלה חשיבותו של חבר הכנסת. זהו מצב אידיאלי להעברת חוקים ותקנות ל"טובת עם ישראל".

האוכלוסייה האידיאולוגית מניבה קולות ונותנת לחבר הכנסת
תהודה, אולם, המינוס הגדול שלה הוא שהיא מחוסרת ממון
והשפעה. ח"כ צריך אוכלוסייה שנייה.

האוכלוסייה השנייה כוללת בעלי השפעה וממון בשוק הישראלי: קבלנים, בעלי רשתות תקשורת, בעלי הון זר, בנקאים, תעשיינים וכו'. קבוצה זו תממן את חבר הכנסת שלנו ותסייע לו באלף ואחת דרכים. הסיוע יכול להתבטא בהאדרת שמו, בשיתופו במסיבות וארוחות, בצירופו לנסיעות בהענקת מתנות או הנחות. וגם בהספקת מידע חיוני לעבודתו.

לא מדובר במתן כסף. חלילה. אבל מדובר בהספקת הרבה הטבות
שערכן שווה כסף רב. אשר לתמורה, אין דיבורים גלויים בין
חבר הכנסת ובין הספונסר שלו. אולם, קיימת ביניהם הבנה.
הבנה שחבר הכנסת ישתדל להעביר תקנות וחוקים הרצויים להם
או יפעיל את השפעתו על-מנת להקהות ולעצור תקנות וחוקים
המפריעים להם.

חבר הכנסת אינו עושה זאת בהכרח בעצמו. לעיתים ישנה הבנה
בינו לבין ח"כ אחר על-מנת לטשטש את העקבות. הם עובדים
במשולב. ח"כ א' מעביר תקנות עבור ח"כ ב' ולהיפך. האם זוהי שחיתות? האם זהו שוחד? האם ניתן להוכיח העברת טובות הנאה? קשה מאד. שני הצדדים מדברים מעט, וגם כאשר מוצב מולם מיקרופון פתוח - תתקשו לדלות מהם מידע אמיתי.

אני משוכנע כי הסכומים וההטבות המצויים במעגלים אלה גבוהים עשרת מונים מאותן פרוטות שביקשו, או אולי גם קיבלו, מקצת מאנשי המרכז, ומנצלי ההזדמנויות שסובבים אותם. אתם חושבים שהתופעה שאני מספר עליה קיימת רק בליכוד?

טעות חברים. היא קיימת גם במפלגת העבודה. גם שם ישנן
הידברויות בקרב הגוף הבוחר להדיח מועמדים שאינם "שייכים" לברנז'ה. גם שם תמצאו (על-פי הפרסום בעיתונות) אנשים שאומרים/פוקדים על בוחרים להצביע ועבור מי, כולל מתן רשימת שמות.

ישנן קלפיות שתוצאות ההצבעה בהן מעקמות לחלוטין כל תורה סטטיסטית. התשובה פשוטה: אין מדובר בסטטיסטיקה. גם לא בדימוקרטיה.

ישנם גם מקרים שהבוחר מצביע ואינו יודע בכלל שהצביע כי
מישהו עשה זאת עבורו. הצביע במקומו. זה קרה בשנתיים
האחרונות פעמיים במגזרי מצביעים שונים, שתוארו בפרוטרוט בעיתונות של השבועות האחרונים. ואני מאמין שלא רק שם.
ומה דינו של הרב עובדיה יוסף, שקובע ל-17 חברי כנסת כיצד להצביע. האם זו הייתה כוונת המחוקק במילה דמוקרטיה? האם לכך התכוון כשכונן את הרשות המחוקקת (הכנסת) בה יכהנו 120 חברי כנסת שכל אחד מהם יצביע לפי צו מצפונו? האם זהו המצב בש"ס, או שמדובר בפה אחד שקובע? האם ידוע לכם כיצד שוכנעו חלק מבוחרי ש"ס להצביע בבחירות הקודמות? השמעתם על הקמעות וברכות הרב שכל מי שחפץ בבריאות ושפע מקבל אותם ומצביע כרצון הרב, או עושי דברו. כיצד עלי לכנות פעולה שכזו? האם זהו שוחד או
שלמונים, הבטחה של טובת הנאה? אולי איום או פחד? מה זה
חשוב! העובדה היא שציבור גדול בישראל מצביע לבחירות לא
מבחירה חופשית שלו.

וכעת, אתם הולכים לסקול את אנשי המרכז חסרי המחשבה בליכוד על שדיברו בקול רם? מי בכם שאין בו עוול, הוא שיזרוק את האבן הראשונה! הוא שאמרתי בכותרת. מי שיושב במגדל של זכוכית, מוטב
שיתבונן בעצמו במקום לזרוק אבנים על אחרים.

יתכן שמגדל הזכוכית של הליכוד גבוה יותר מזה של מפלגת העבודה. אולם, שתי המפלגות יושבות במבנה של זכוכית שבירה לחלוטין, וקרב האבנים ביניהן יניב פירות באושים.