ביניש מצפצפת על כ-ו-ל-ם

אלישבע ברק פרשה לפני כחודשיים מכהונת סגנית נשיא בית דין הארצי לעבודה. ניתן היה לצפות, כפי שגם נהוג, למינוי השופט עמירם רבינוביץ לכהונת סגן נשיא, ואם לא הוא, השני ברשימה ובוותק הוא השופט יגאל פליטמן.

לא כן. ביניש, כמו ביניש, מבקשת למנות לתפקיד את חברתה, נילי ארד. לשם כך היא אף מוכנה לשבור את המדיניות הנהוגה – שיטת הסניוריטי, ובלבד שחברתה תקודם; גם אם מדובר בקידום על-חשבון שופטים אחרים; וגם אם מדובר בשבירת עיקרון (סניוריטי) עליון עמדה ביניש עצמה, כשהיתה בחזקת מועמדת להחליף את אהרן ברק, עם פרישתו.

מדוע ביניש נוהגת כך? התשובה לכך טמונה בעברן של השתיים. נילי ארד כיהנה כמנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות, בתקופה שביניש כיהנה כפרקליטת המדינה. היא היתה יד ימינה, וסוככה עליה פעמים רבות. ארד אף נאבקה עבורה בשנים 1995-1993 כדי שביניש תמונה לכהונת שופטת בבית המשפט העליון. השתיים חולקות עד היום סודות רבים על פרשות שנויות במחלוקת, וגם מידע רגיש שהובא פעמים רבות בדבר אופן התנהלותה של ביניש. נילי ארד היתה ועודה בחזקת אשת-סודה. וכדי שתוכל לשלוט היטב גם במה שמתרחש בבית הדין הארצי לעבודה, עד הפרט האחרון, היא זקוקה לאשת-סוד.

במצב זה, השיקולים הבלתי ענייניים ואף ניגודי העניינים הם שהועדפו, במקום טובת המערכת וחוסר תלותה המקצועי והשיפוטי. יש לזכור, כי אחרי הכל, בית הדין הארצי לעבודה נחשב כסמכות מקבילה למערכת בתי המשפט. הכפיפות הינה למשרד משפטים; בית המשפט העליון הוא ערכאת הערעור. לכן חשוב כל-כך שבתפקיד זה יכהן אדם עצמאי, בעל כישורים מתאימים לתפקיד.

השרה ציפי לבני מונתה לפני כשבועיים לכהונת מ"מ שרת המשפטים, ומייד עם מינויה נאלצה להתמודד עם הצעה מגונה: הצעת/בקשת ביניש למנות את השופטים עוזי פוגלמן וצבי זילברטל לכהונת שופט זמני. לבני, שידעה היטב להעריך כי מדובר במניפולציה נוספת של ביניש, דחתה את ההצעה. לא אהיה חותמת גומי, הלינה בפני מקורביה.

למרות זאת, לבני ספגה אש. כמה כלי תקשורת מתחו עליה ביקורת, כאילו הנה-הנה, לבני שוב יוצאת נגד בית המשפט העליון, כפי שנהגה בעת שכיהנה כשרת משפטים (בתקופת הנשיא אהרן ברק). אותם פרשנים/כתבים נמנעו מלכתוב את הטעם המובא להלן: ביניש פעלה שוב באופן הנוגד את החוק ואת הכללים. פשוט – היא ניסתה לקדם מקורב שלה, הוא עוזי פוגלמן, במקום שתקפיד לעשות את מלאכתה ולהציע למשרה הרמה את המועמד הטוב ביותר.

פוגלמן החל בשנת 1982 את עבודתו בפרקליטות המדינה. תחילה במחלקה הפלילית ובהמשך במחלקת הבג"צים. גם הוא, כמו נילי ארד, החזיק בעמדות מפתח ונחשב כבר אז איש-סודה ומקורבה של ביניש. לא בכדי הוא מונה בשנת 1995 למנהל מחלקת הבג"צים במקום נילי ארד, שנבעטה על-ידי השר דאז יוסי ביילין, לכהונת שופטת, לאחר קרב לא פשוט שנכפה על ביילין.

עוזי פוגלמן לא היה ואינו נחשב כיום למועמד הראוי ביותר לכהונת שופט בית המשפט העליון, ולו במינוי זמני. עובדה היא שגם בעבודתו כשופט הוא לא הצטיין. למרות זאת, מנסה ביניש לקדמו, ואף לעשותו כמינוי של קבע, כדי שיעמוד שוב לצידה ויהא עושה רצונה. חמור מכך: ביניש עושה זאת על-חשבון שופטים אחרים בבתי המשפט המחוזיים, שחלקם חשים מקופחים. בשיחות סגורות טוענים שופטים כי מדובר בשערוריה ובמנהל בלתי תקין. יחד עם זאת, חוששים אותם שופטים מלהביע בגלוי את ביקורתם. הם הרי מבינים: ביניש תמרר את חייהם אם רק תדע מה הם באמת חושבים על אופן התנהלותה.