בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כמדי שבוע, מתקוטטים שני כתבי Nfc על הנושאים הבוערים שעל סדר היום ומה יכול לבעור יותר השבוע מאשר הרשעתו של חיים רמון? ניר חושף פרטים מיומנו האישי של רמון ועידן תוהה על קנקנה של הלשון. ראש בראש
|
ראש בראש
|
|
|
|
הטור של ניר מיומנה של ה' (12.7.06) ...ואז הוא תפס לי את הפנים ודחף לי את הלשון שלו לפה שלי. פי, איזה מסריח. מישהו פה לא צחצח שיניים בבוקר. מיומנו של חיים (12.7.06) בבוקר פתאום צלצל הטלפון ועל הקו היה אהוד. "בוקר טוב, חיימון", הוא אמר. ככה החבר'ה קוראים לי. חיימון. זה כי אני כזה שובב וססגוני ופרחחצ'יק. "בוקר טוב, אהוד. מה העניינים איתך? למה אתה מתקשר כל כך מוקדם?, שאלתי אותו. "מה מוקדם? שמונה בבוקר עכשיו", הוא ענה. הבטתי בשעון ושפשפתי את עיניי. "אתה יודע, אהוד, יש כאלה שמבלים בלילות, אם אתה מבין למה אני מתכוון...", אמרתי וצחקתי. "מבין, מבין", אהוד צחק. "אתה כזה שובב וססגוני ופרחחצ'יק, חיימון. מה יהיה הסוף איתך?", שאל. צחקתי. "באמת מה יהיה הסוף איתי?" תהיתי ביני לבין עצמי. "אחח, אני כזה שובב וססגוני ופרחחצ'יק", אמרתי לעצמי. צחקתי. "נו, אז למה אתה מתקשר אלי כל כך מוקדם? מה קרה?! מלחמה?!", שאלתי. "האמת שכן. מלחמה", ענה. "יש בלגאן בצפון. חטיפות, קטיושות. בקיצור, תגיע דחוף לישיבת ממשלה", אמר. רטנתי. התלבשתי בשיא השיאים, זרקתי לפח את הבירות והוויסקי שנשארו מהלילה (כאמור, שובב וססגוני ופרחחצ'יק) ומרוב מהירות אפילו לא הספקתי לצחצח שיניים. כזה מבולבל אני. מיומנו של חיים 31.1.07 מאז הצהריים מתקשרים אליי כל מיני אנשים. אומרים לי שהמערכת דפקה אותי בגלל שהייתי כזה שובב וססגוני ופרחחצ'יק. אומרים לי שהמערכת לא בנויה לאנשים כמוני, כלומר ססגוניים ושובבים ופרחחצ'יקים. בינתיים אני יושב בבית ועונה לטלפונים. כל מיני אנשים מציעים לי כל מיני עבודות. הציעו לי להיות ברמן (שובב), להיות מנחה בטלוויזיה (ססגוני), להיות רקדן ב"נולד לרקוד" (פרחחצ'יק). אמרו לי בטלוויזיה שיש לי את זה. שאני שובב וססגוני ושאני יכול להתאים להם. אפילו אבשלום קור התקשר אליי. הוא אומר לי שאני מתאים להנחות במקומו את "הגיע זמן לשון", אבל נראה לי שהוא סתם צחק עליי. אני לא יודע מה לעשות עכשיו. מצד אחד, אני חייב למצוא כבר עבודה, ומצד שני, אני ממש מתגעגע לחברים בכנסת. בעיקר לחברים מהמפלגה שלי. בעיקר לאהוד. וגם קצת לאברהם, ולרוחמה, ואפילו לצחי. אני מקווה שבקרוב הם יצטרפו אליי ואז אולי נפתח איזה משרד יחד. אני, אהוד וצחי נהיה עורכי הדין, ורוחמה תהיה המזכירה. ונהיה ממש מצליחים. ראש ממשלה לשעבר, שרי משפטים לשעבר. איזה כבוד. ונטפל בהכל: צווארון לבן, שחיתות, עבירות מין. כלומר, בכל מה שאנחנו מבינים בו. לחברי הכנסת ניתן הנחה. עלינו, חמישים אחוז הנחה לזכר הימים הטובים בפוליטיקה כשכולנו היינו יחד: ססגוניים, פרחחצ'יקים ושובבים.
|
בתחילת השבוע, בין מקצה גשם אחד למשנהו, מצאתי פסק זמן לכסח את הדשא בחצר ביתי. במשך שעה ארוכה עברתי עם מכסחת הדשא הישנה על הדשא הגבוה שהספיק לנצל את עצלנותי ולהכות שורשים. הדחיות החוזרות ונשנות שלי כנראה לא מרשימות אותו יותר מדי, וכהתרסה הוא ממשיך לגדול כאילו מפציר בי: "כסח אותי!". בכל זאת, אמרתי, לכבוד חג האילן, צריך קצת יחס לגינה. התנהלתי בכבדות אל הדשא ומרוב עצלות, אפילו לא טרחתי להחליף לנעלי עבודה. הדשא זכה לנחת מכסחתי, אבל מאחר שלא שיערתי את עוצמת האויב, מלבד משך העבודה הארוך והמתיש, יש לומר, גם על נעליי נותרה ירוקת דוחה, שאי אפשר להיכנס איתה לבית. כבכל בית יפני, חלצתי את הנעלים בכניסה ונכנסתי פנימה. אבל מה לעשות, שיש מי שאינו יודע להעריך עבודה טובה ויכול במחי יד, או ליתר דיוק, במחי לשון להרוס את פרי עמלי. רקסי, הכלב-פרא של השכן, שכבר הספיק לקפד את חייהן של כמה חתולות שלנו, החליט להתלבש בהיעדרי על אחת הנעלים במפתן הבית. מאמצי החיפוש בכל האזור היו לא קלים, אך לבסוף נמצאה האבידה כשהיא נוטפת ריר. בקושי אחזתי בה מרוב הגועל שהרעיף עליה רקסי באהבתו. הוא פשוט ליחך אותה מכל צדדיה ובבפנוכו בלשונו. כן, הלשון. זו אותה לשון ארוכה שאורכה והיותה כלואה בפה, בחושך, גורם לה לא פעם לרצות להשתרבב החוצה למקומות לא לה, וללכלך. שני מחסומים שם לה הטבע - מחסום השיניים ומחסום השפתיים, אבל זה לא מונע בעדה לרצות להציץ מדי פעם למחוזות אקס-טריטוריאליים של אחרים. יש לקבוע לה אחת ולתמיד גבולות ברורים. ריתוק לפה ולא ל-ה' (הילה, הדסה, הלנה, או השד יודע מה שמה). מלתעות מלאכותיות שימנעו ממנה לבצבץ וללסטם ברגע הלא נכון. לחוקק נגדה חוקים בכל מקום ובכל מצב, החל מגיל גן (הגננת חנה, הוא הוציא לי לשון), המשך בשירות הצבאי (אין לעבור את קו האש במטווחים, אפילו לא עם הלשון) וכלה בגיל גבורות כאשר הלשון כבר בחוץ מחוסר כוח להחזיק אותה בפנים. אפילו את מקצוע הלשון בבתי הספר צריך לבטל ולהפוך לדקדוק. אם את החשבון אפשר היה להפוך למתמטיקה - גם זה אפשרי. את הבדיחה הלעוסה הזו שהמורה אומרת להוציא לשון, וכולם מוציאים לשון במקום ספרים ומחברות, צריך להוציא אל מחוץ לחוק. כבר אמרו חז"לינו שחיים (רמון) ומוות ביד הלשון. והשבוע, יותר מאשר הפריע חוסר נצירת הלשון, הפריעה הלשון חלקלקות שנועדה לכסות על גודל הפשע. סייג לחוכמה שתיקה, ולשון ערומים מלאת חנופה שעוזרת לכלים ריקים מתוכן לעלות מעלה-מעלה בסולם השררה - סופה להיגדע. תופעת הליקוק והחנופה לאחרים לצורכי קידום היא מעשה מגונה, ומי שמסתובב כל הזמן עם הלשון בחוץ הוא לא יותר מאשר כלבלב.
|
|
תאריך:
|
02/02/2007
|
|
|
עודכן:
|
02/02/2007
|
|
ניר יהב, עידן יוסף
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מכסחת הלשונות
|
2/02/07 11:25
|
|
2
|
|
ברוריה מקרית חיים
|
2/02/07 14:18
|
|
3
|
|
קלר שמעון
|
2/02/07 15:00
|
|
4
|
|
קלר שמעון
|
2/02/07 15:18
|
|
|
|
קוראת בקפה, בכף היד ובקלפים
|
2/02/07 15:50
|
|
5
|
|
תמר הר-פז
|
2/02/07 15:33
|
|
6
|
|
א.ק
|
2/02/07 18:39
|
|
7
|
|
אחד שמכיר אותך היטב
|
2/02/07 19:09
|
|
פורום: ראש בראש
|
כתוב הודעה
|
|
בעקבות תוצאות משפטו של חיים רמון, נדמה שלנגד עינינו מתרחשת לה טרגדיה יוונית העונה לכל כללי הטקס. כמה כללים בסיסיים האופייניים לטרגדיה יוונית:
|
|
|
אי אפשר לבנות שכונת מגורים, בנין משרדים או מרכז מסחרי, ללא התשתית המתאימה. בישראל פעילים מאות קבלי תשתית. 180 מהם מאוגדים בהתאחדות קבלני התשתיות, שבראשה עומד איל גבאי, 40. הוא בעליה של חברת "חופרי השרון", אחת הגדולות בענף. בראיון ל-Nfc הוא מספר על פעילות ההתאחדות ובעיותיהם של הקבלנים, וכן חושף לראשונה את עסקי חברתו.
|
|
|
חיים רמון סיים אתמול את הקריירה הפוליטית שלו. למעשה ניתן לומר כי הוא עצמו נגמר. אין יותר רמון. חיים רמון הוא פוליטיקאי, וזהו. שום דבר לא מעבר לכך. אם יש אנשים שניתן לומר עליהם, מעבר להיותם פוליטיקאים, שהם גם מנהיגים, או מדינאים או בעלי שיעור קומה בתחומים אחרים, רמון לא נמנה עליהם. כל שנותר לו לעשות כעת בחייו הוא לשבת בצד ולחשוב על מה שעולל.
|
|
|
אין צורך בהערכות דיפלומטים אירופים בכירים מן הימים האחרונים, שארצות הברית מתכוונת לתקוף את אירן עד לסוף הקדנציה של הנשיא בוש, ואולי אפילו עוד השנה. הדברים מתחילים להיות ברורים יותר ויותר, וכל הצדדים במזרח התיכון מתחילים להתייחס אל האופציה הצבאית הזו כאל תרחיש סביר. אפילו האירנים נערכים.
|
|
|
כדי שלא תהיה טעות בהבנת המציאות בנושא חילופי הקרקעות המתוכננים בין קק"ל למדינה, ראוי להבין עובדה בסיסית אחת - עד עתה הכול דיבורים. עדיין לא קיים כל הסכם בין קרן קימת למדינה. נכון שהיו מגעים, נכון שהיו הבנות, נכון שבתחומים מסוימים חילוקי הדעות הם מהותיים, אבל בשלב זה של המלחמה, הנושא המרכזי והחשוב שעל הפרק עדיין לא התגבש לכלל הסכם.
|
|
|
|