הואיל ומפעם לפעם אני זוכה לקבל את הפרוטוקולים החשאיים של זקני לשכת עורכי הדין, תשומת לבי נמשכה לדיון "מעמיק" שהתקיים בוועד המרכזי ב-23.1.2007 בסוגיית סמכותו של בית המשפט העליון לבטל את חוקי הכנסת. להלן ציטוטים נבחרים:
רון גזית: "על שולחן הכנסת הונחה הצעת חוק שיזמו חברי הכנסת אסתרינה טרטמן מישראל ביתנו ואברהם רביץ מיהדות התורה, שנקראת 'הצעת חוק יסוד ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת' ועל-פי סעיף 1 א' להצעה נאמר: "על אף האמור בכל חוק יסוד, שום בית משפט לא יוכל לבטל חוק. ראה בית המשפט העליון כי חוק עומד בסתירה לחוק יסוד, ייפנה לכנסת בפסק דינו וייתן את דבר הסתירה".
אני סבור שלשכת עורכי הדין צריכה להתנגד בנמרצות להצעה הזו. הרקע הוא, כפי שאתם יודעים, שבמרס 1992 הכנסת חוקקה שני חוקי יסוד חדשים, שעוסקים בזכויות אדם: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד חופש העיסוק. החוקים האלה מגינים על שורה של עקרונות יסוד, כמו חופש העיסוק, זכות לקניין, תנועה, זכות לפרטיות, חופש הביטוי וכיוצא באלה. מאז פסק הדין בעניין בנק המזרחי נגד "מגדל" כפר שיתופי.
שלמה כהן: "רוני, סליחה רק רגע, אנחנו קצת לחוצים בזמן ויש לנו כמה נושאים שאנחנו חייבים לסיים היום, אז אני מודיע מראש שאני מגביל את רשות הדיבור של כולנו ל-3-4 דק' מקסימום".
עמוס ון אמדן: "אז אולי לא נעלה את הנושא הזה. הוא לא נושא שאפשר לדון בו במהירות".
שלמה כהן: "אפשר"...
כאן התקיים דיון ארוך וממצה של כרבע שעה [על-פי אורך הפרוטוקול] רק מפני שאחד הדוברים הנמנה עם האופוזיציה התעקש ממש לדבר על נושא מורכב למדי זה. זה לא עזר לו, האחרים קיצרו והאמינו לי גם "בדיון" שנערך לא נאמר שום דבר ממשי. ברור היה שראש הלשכה נחוש להעביר החלטה ומהר ואכן הדבר עלה בידו להלן ההחלטה בה תמכו שבעה חברים [שלושה יצאו מהאולם].
"לשכת עורכי הדין מתנגדת להצעת חוק יסוד ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת, או לכל הצעה שנועדה לפגוע בסמכות בית המשפט העליון לבטל חוקים כאשר הם עומדים בסתירה לחוקי היסוד. לשכת עורכי הדין סבורה כי שמירת כוחו של בית המשפט העליון לבטל חוקים הסותרים חוקי יסוד חיונית לשמירת זכויות הפרט וליציבות המשטר הדמוקרטי בישראל."
אין ספק כי חוק לשכת עורכי הדין מסמיך את הלשכה לחוות דעה בהצעות חוק שעניינן בית המשפט והצעת החוק שנדונה, על אף חשיבותה עצומה מבחינה קונסטיטוציונית, הינה כזו. מאידך אין ללשכה סמכות להחליט מראש מה תהיה עמדתה ביחס להצעות שלא הוצעו, אבל הלשכה החליטה כבר להודיע שתתנגד לכל הצעה שנועדה לפגוע בסמכות בית המשפט.
אני לא מצליח להבין מה היסוד המרכזי בהתנהלות זו, האם זו שטחיות נוראה ואי נכונות לדון בנושאים רציניים מתוך פתיחות דעת, סתם טמטום ואטימות גסת רוח, או שמדובר בסוג של פונדמנטליזם דתי שעיקרי הדת שלו הן שלטון החוק והאמונה בנביאו, בית המשפט העליון?
ברצוני להציג לחכמי הלשכה כמה שאלות פשוטות.
נניח שתובא הצעת חוק שמחייבת כי קודם לביטול חוק על בית המשפט העליון להקציב לכנסת מועד לדון ולהחליט על הערותיו, בטרם ייתן החלטה סופית - האם הצעה כזו ראויה לדיון או לא? אם למשל יחוקק חוק המחייב את בית המשפט העליון לבחון חלופות פרשניות ואחרות לסנקציה של ביטול החוק האם הצעה כזו הפוגעת ללא ספק בסמכותו הינה ראויה לדיון או לא? האם חקיקה שתחייב את בית המשפט העליון לקבל חוות דעת נוספות, מהאקדמיה למשל, בטרם פסילת חוק, היא הצעת חוק שראוי לדון בה או לא?
כמה שאלות ביחס ללשכת עורכי הדין. האם ההחלטה שקיבל הוועד המרכזי ברוב רגיל ניתנת לביטול על-ידי ועד מרכזי אחר? אם כן- האם אתם מקבלים כלגיטימי מבחינת כללי המשחק בלשכה כי בעתיד הקרוב, אם יודח הרוב הנוכחי מעמדת שליטתו בלשכה, ניתן יהיה לקבל החלטה מחייבת לפיה הוועד המרכזי של הלשכה דורש לבטל לחלוטין את סמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים, כי המחוקק מעולם לא התכוון להעניק לו סמכות זו?
אין ספק ששאלת סמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקי הכנסת הינה סמכות הנתונה במחלוקת פוליטית ורעיונית חריפה. אני נמנה עם הסבורים שיש לסייג סמכות זו, במיוחד לאחר הבג"צ שביטל את סעיף 5ג לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה). לעניין זה כתב עו"ד ישראל שדה
מאמר מעולה המצביע כי ניתן היה להגיע לתוצאות משביעות רצון מבלי לבטל את החוק ולפגוע בכבוד הכנסת וחלופה זו אפילו לא נשקלה על-ידי בית המשפט העליון.
הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין היה עושה בחוכמה לו היה נכון לקיים דיון מעמיק וענייני בנושא זה ואפילו מקים ועדה מיוחדת לכך. הדרך המבישה שבה כפה הרוב הנוכחי את ההחלטה החפוזה רק תכשיר החלטה נוגדת שתיכפה באותה דרך עצמה. חברי הוועד והסיעות שתמכו בהחלטה שהתקבלה לא יוכלו אז אלא להלין על עצמם.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
