המוכרים לא גילו לקונים שהדירה "סובלת" מרטיבות

מירה וצפריר מויסה קנו מעפרה ומאורן בקר דירה במבשרת ציון ותבעו אותם בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שגילו נזילה. מכתב התביעה עלה שהזוג מויסה קיבל את החזקה בדירה בחודש יוני 2003, ומיד לאחר מכן השכנים מהדירה מתחת גילו שהזוג בקר הסתיר את העובדה שהדירה "סובלת" מנזילה מזה תקופה ארוכה.

"כשפנינו לנתבעים הם הפנו אותנו לחברת 'פנטהאוז', שבנתה את הבניין, וזו הפנתה אותנו לקבלן האיטום 'זכאי ובניו' שתיקן את הנזילה תמורת סכום של 2,360 שקל. עבודתו לא עמדה במבחן הגשם הראשון והוא הגיע עוד פעמיים, במסגרת האחריות וביצע תיקונים". הזוג מויסה הוסיף שלקראת קיץ 2008, לפני שמכרו את הדירה, תיקנו את הנזילה סופית תמורת סכום של 7,234 שקל.

הזוג מויסה ביקש פיצוי בסך של 11,514 שקל שכלל: 9,594 שקל - החזר עלות עבודות האיטום (7,234 + 2,360) בתוספת 1,920 שקל - בזבוז ארבעה ימי עבודה והוצאות עקיפות.

בכתב ההגנה טען הזוג בקר שבעת מכירת הדירה לא היו נזילות וגם לא בשנים קודם לכן. "הנזילות בדירת השכנים טופלו על-ידי החברה הקבלנית, ללא קשר או אחריות שלנו למעט מתן גישה למרפסת". לדבריהם, הזוג מויסה ביצע שיפוצים בדירה מיד לאחר רכישתה, לרבות במרפסת, והדבר פגם באיטום,ולכן אין להטיל עליהם אחריות, לא לגבי העבודה הראשונה ולא לגבי העבודה שבוצעה בשנת 2008.

השופטת אנה שניידר, שדנה בתיק, הפנתה להסכם שבין הצדדים בו נרשם: "המוכרים מצהירים כי למיטב ידיעתם הדירה תקינה, אין בה כל מום נסתר וכל מערכותיה תקינות". כששאלה בדיון את אורן בקר, אם סיפר לזוג מויסה על הרטיבות בעבר בדירת השכנים הוא השיב: "לא כי זה לא היה רלוונטי".

בפסק הדין חייבה השופטת שניידר את הזוג בקר לשלם לזוג מויסה 2,360 שקל לאחר שקבעה שאי-גילוי קיומה של רטיבות, גם אם תוקנה עובר למכירת הדירה, כשהתיקון בוצע מתוך דירתם (המרפסת), הינה בגדר אי התאמה שחל עליה סעיף 16 לחוק המכר.

השופטת שניידר הדגישה שהסכום שפסקה מתייחס לעבודות האיטום שבוצעו בשנת 2003 ואין מקום לפיצוי עבור העבודות שבוצעו בשנת 2008. "בפרק הזמן שחלף בין ההסכם משנת 2003 לבין עבודות האיטום בשנת 2008 יש כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הרטיבות שלא גולתה על-ידי הנתבעים בעת עריכת ההסכם, לבין הרטיבות שתוקנה בשנת 2008 על-ידי התובעים, במסגרת פעולות ההשבחה שביצעו לקראת מכירתה של הדירה. התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת ראש הנזק המתייחס לבזבוז ימי עבודה והוצאות עקיפות".