נשיאת בית משפט העליון דורית ביניש אומרת (יום ד', 16.9.09) כי תפקידו החשוב ביותר של בית הדין לעבודה הוא להגן על החלשים, בהם עובדים זרים ובעלי מוגבלויות.

דברי הנשיאה נאמרו במהלך טקס לציון מלאת 40 שנה להקמתו של מערך בתי הדין לעבודה, בשנת 1969, במעמד שר המשפטים יעקב נאמן, ראש לשכת עורכי הדין עו"ד יורי גיא-רון, יו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים שרגא ברוש, המנהלת הכללית של המוסד לביטוח לאומי אסתר דומינסיני, מנהל הנהלת בתי המשפט השופט משה גל, וכן שופטות, שופטים, רשמות, רשמים, נציגי ציבור ועורכי דין.

הנשיאה אמרה בנאומה כי בכוונתה לערוך רפורמה ניהולית גם בבתי דין לעבודה כפי שנעשית ביתר בתי המשפט וכי על בתי הדין לעבודה "להיערך להחלת שיטות חדשות של הניהול השיפוטי, כפי שאנו מנסים להנהיג בכל מערכת המשפט כדי לתת מענה יעיל יותר, מהיר יותר ואפקטיבי לציבור".

היא ציינה כי במערכת בתי המשפט מודעים לקשיים של מערכת בתי הדין לעבודה, לעומס הרב והבטיחה כי ייעשה כל מאמץ לסייע להם "במסגרת התנאים והאפשרויות המעשיות".

לדברי ביניש, על-רקע השינויים שחלו בשני העשורים האחרונים בחברה הישראלית וכן שינוי במעמד ההסתדרות, לבתי הדין יש שליחות של הגנה על החלש בהם עובדים זרים ובעלי מוגבלויות וכן להבטיח שוויון בין גברים לנשים, לחתור לצדק חברתי, לכבוד האדם של יחידי החברה. יתרה מכך, בתי הדין מעניקים למתדפקים על שעריו סעד "שאינו ניתן להם במוסד אחר על-ידי רשות ממסדית אחרת".

הנשיאה הוסיפה כי בעיניה שופטי בתי הדין לעבודה הם "ראש הגשר לביסוסה ובניינה של חברה בריאה יותר, שוויונית יותר וצודקת יותר".

הנשיא אדלר - יצירתיות בבי"ד

נשיא בית הדין הארצי לעבודה סטיב אדלר הצביע בנאומו על היצירתיות בבתי דין לעבודה ועל חידושיהם. בין היתר בקביעת כללי פרשנות של הסכמים קיבוציים, בביסוס נורמות לביצועם בתום לב, ובפיתוח כללים לגבי "המותר והאסור" בסכסוכים קיבוצים: דיני שביתות (השביתה הכלכלית, הפוליטית, ו"מעין פוליטית" ואפילו השביתה ה"וירטואלית").

הוא ציין כי עמדת בתי הדין לעבודה היא כי יש להשיב לעבודה עובד שפוטר בשל השתתפות בהתארגנות או שביתה. כמו-כן, בתי הדין לעבודה "קבעו מבחנים מיהו ארגון עובדים אותנטי ומיהו ארגון עובדים מטעם הנהלת המפעל; ושללו מעמד מארגון עובדים שהפלה עובדות". לדבריו בתי דין לעבודה קבעו "אמות מידה להכרעה בסכסוך ארגונִי והגדרת יחידות מיקוח. קבעו נורמות ביחסי עבודה קיבוציים ובהן חובת היוועצות וניהול משא-ומתן קיבוצי עם ארגון העובדים היציג, לרבות במקרה של ארגון עובדים פורץ, בהשלכות של פעולות שלטוניות על זכויות העובדים. חלק ניכר מנורמות אלה אומצו בחקיקה שבאה לאחר מכן".

עוד עמדו בתי הדין על "משמר עקרון השוויון בביטוח פנסיה הדדי ופסל הסכמים חוץ תקנוניים שפגעו ביתר חברי הקרן".

מיהו עובד ומיהו מעסיק

בכל הנוגע למשפט עבודה אישי, לדברי אדלר בתי הדין לעבודה "ביססו נורמות במשפט העבודה האישי. הגדירו מושגי יסוד של משפט העבודה, כמו 'שכר', מיהו 'עובד', מיהו 'מעסיק' ומה נחשב כשעות עבודה. הוגדרה הסמכות הניהולית ונקבעו איזונים בינה לבין זכויות העובדים". בתי הדין לעבודה התמודדו עם תופעה חדשה של תבניות עבודה בלתי רגילות ואף קבעו מבחנים לקיום יחסי עבודה: "משתתף חופשי", "מעין עובד", "מתנדב", פרשנות תכליתית ופריצת האוניברסליות.

הוא ציין כי בתי דין לעבודה נגישים יותר בשל "פישוט סדרי הדין ודיני הראיות...וניהול הדיון בבית הדין לעבודה ללא ייצוג משפטי". בכך לדבריו נפתחו שערי בתי דין לעבודה גם בפני אוכלוסיות מוחלשות ובהן: מבקשי קצבאות, עובדי קבלן, מהגרי עבודה וקורבנות סחר בבני אדם. "לאוכלוסיות אלה מעניק בית הדין הגנתו כאשר לנגד עינינו ערכי היסוד של האומה כפי שבאו לידי ביטוי בספר ויקרא: "וכי יגור אתך גֵר בארצכם לא תונו אתו: כאזרח מכם יהיה לכם הגֵר הגָר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' אלהיכם" (ויקרא י"ט, ל"ג-ל"ד)".

בתי הדין עומדים לדבריו על "משמר חופש העיסוק כזכות יסוד ויִישם עקרונות של השוק החופשי: 'מעבר חופשי של הון, מצרכים ועבודה/שירותים', תוך צמצום המקרים בהם יוכר תוקפה של תניית אי תחרות. וזאת, תוך שמירה על קנינו של המעסיק, וסודותיו המסחריים".

עקרונות להגנה על חושפי שחיתויות

בתי דין לעבודה פתחו לדבריו את שעריהם בפני העותר הציבורי וצדדים בעלי עניין, קידמו "שקיפות במקום העבודה", פיתחו הלכות בעניין חובת השימוע וזכות הטיעון לפני פיטורים, או בעקבות פגיעה בתנאי עבודה, וקבעו כללי איזון בין זכותו הקניינית של המעסיק לפקח על המתרחש במפעלו, לבין זכות העובד לפרטיות.

סוגיה נוספת עליה שקד בית הדין לעבודה - שוויון מגדרי במקומות עבודה, ובין היתר התערבות כאשר הפלו בין דיילות לדיילים בכל הנוגע למסלולי קידום בעבודה. אדלר ציין כי בית הדין לעבודה העניק זכויות שוות להומוסקסואלים ולסביות במקום העבודה ; קבע נורמות מחמירות למניעת הטרדה מינית מצד בעל מרות במקום העבודה, ובין עובדים לבין עצמם; קבע עקרונות בהגנה על עובדים חושפי שחיתויות; וקידם את עקרון שכר שווה לעובדת ולעובד.