העיתון
מעריב ומנכ"לו לשעבר, רוני קליינפלד, ישלמו קרוב ל-4 מיליון שקל לבנק דיסקונט. כך קבע (ג', 19.7.11) בית המשפט העליון, לאחר שהגיע למסקנה, כי מעריב וקליינפלד הציגו בפני הבנק מצג שווא רשלני.
מעריב היה שותף ב-33% בחברת פיל זהב, שעסקה במתן מידע בתחום הספורט באמצעות מענה קולי. בעל השליטה בחברה היה העיתונאי רז זמצקי, לשעבר עורךף המקומון "תל אביב". זמצקי נמלט מהארץ בשנת 2001 והותיר אחריו חובות בסך 20-15 מיליון שקל.
בנובמבר 2001, זמן קצר לפני בריחתו של זמצקי, דרש דיסקונט מפיל הזהב וזצמקי לפרוע את יתרת החובה, שעמדה על 756,000 שקל. לאחר שזרצקי נמלט מישראל הודיע קליינפלד לבנק, בשם מעריב: "יש לנו עניין שחברה זו [פיל זהב] תמשיך להתקיים ואנו נעשה כל מאמץ על-מנת לאפשר לה זאת. אנו נבדוק בחיוב העמדת בטחונות או לקיחת אחריות לאובליגו של ח-ן החברה שמתנהל בבנק דיסקונט לישראל בע"מ... והכל במטרה לאפשר את המשך פעילותה העתידית".
בינואר 2002 שב ופנה קליינפלד לבנק וביקש להשאיר את קו האשראי שניתן לפיל זהב, וכן ביקש שתועמד בנוסף הלוואה לטובת פיל זהב בסך 500,000 שקל. כמו-כן, התבקש הבנק להנפיק כרטיס ויזה עבור הפעולות השוטפות של פיל זהב. בנוסף הודיע קליינפלד, כי החל מתאריך מכתבו (6.1.2002), הוראות החיוב בחשבון פיל זהב יחייבו גם את חתימתו.
בו ביום שלח קליינפלד מכתב נוסף לדיסקונט: "בהמשך לשיחותינו הטלפוניות ולמכתבי מיום 6.1.2002 הריני לאשר שמעריב עומדת מאחורי פיל זהב ובכל מקרה של שינוי בעלות על ידינו נודיע מראש לבנק ונדאג שיתרת הח-ן תתאפס. אני מודה לכבודו על הטיפול המסור בנו וכמו שכבר אמרתי לך בעבר - הסר דאגה".
ואולם, זמן קצר לאחר מכן ביקש מעריב עצמו למנות כונס לפיל זהב. העיתון לא פרע את חובותיה של החברה לבנק, וזה הגיש נגדו בשנת 2003 תביעה בסך 3.5 מיליון שקל. בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, היא עומדת כיום על כ-4 מיליון שקל.
בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק, כי מעריב וקליינפלד לא התחייבו לפרוע את חובותיה של פיל זהב, אך שופטת בית המשפט העליון,
מרים נאור, הפכה את ההחלטה. לדבריה, ערכאת ערעור אומנם לא תתערב בקלות בממצאי הערכאה הראשונה, אך כאן מדובר בניתוח והתרשמות של שלושה מסמכים - ובכך אין לערכאה הראשונה יתרון. "המסמכים מראים, כי ההסתמכות של הבנק לא הייתה בדיעבד אלא דווקא בזמן אמת", קובעת נאור.
לדברי נאור, מעריב הציג בפני דיסקונט מצג שווא רשלני ויצר בבנק את התחושה הברורה שהעיתון נטל על עצמו את האחריות לחובותיה של פיל זהב. נאור מזכירה את קביעתה-שלה בפסק דין הבנקאים, ולפיה הביטוי "עומד מאחורי" יוצר מחויבות. היא קובעת:
"מכלול התנהגותו של מנכ"ל מעריב העבירה את המסר כי לאחר שקילת הסוגיה מעריב לקחה בסופו של דבר אחריות לאובליגו. גם אם לא כך היה מנקודת הראות של מעריב, למצער יש לקבוע כי התנהגות זו מפרה את חובת הזהירות של מעריב כלפי הבנק והינה מצג שווא רשלני. נוכח התנהלות זו והמכתבים שנשלחו, מעריב וודאי צפתה, או למצער היה עליה לצפות כי הדבר יוביל להסתמכות של הבנק על המצג שהוצג בפניה".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
