ועדת חוקה, חוק ומשפט החלה (ג', 26.7.11) לדון בהצעת חוק ממשלתית, הקובעת איסור פרסום שם חשוד למשך 48 שעות מהמועד שבו הודיעה הרשות החוקרת לחשוד, על קיומה של חקירה נגדו.
נציגת משרד המשפטים, עו"ד יפעת רווה, אמרה שאיסור הפרסום לא יחול במקרים חריגים, כגון כאשר החשוד מסכים לפרסום. כמו-כן, קצין משטרה בכיר יהיה רשאי להתיר את הפרסום, כאשר הפרסום נדרש לצורך איתור חשוד או עבריין נמלט ובעת שהחשוד מסוכן לציבור. בית המשפט יוכל להתיר את הפרסום, אם קיים בו עניין ציבורי.
נציגי כלי התקשורת התנגדו להצעת החוק הממשלתית, בטענה של פגיעה ממשית בזכות הציבור לדעת. נציג חברת החדשות של ערוץ 2, עו"ד ישגב נקדימון, ביקש לשמר את המצב המשפטי הקיים, לפיו לכל עיתונאי יש זכות עמידה ובאפשרותו לעתור כנגד הוצאת צו איסור הפרסום.
יו"ר הוועדה, ח"כ
דוד רותם, תמך בהצעת החוק ואמר שלדעתו ראוי שאיסור הפרסום יחול למשך שבוע ימים. לדבריו, "ההגדרה בחוק, 'המועד שבו נמסרה ההודעה לחשוד', מאוד בעייתית ולא ישימה, כיון שלא ברור על מי מוטלת האחריות להודיע על קיומה של חקירה, והאם חובה עליו לאשר את קיומה של החקירה. לעיתים הרשות החוקרת תסרב לדווח על החקירה, מתוך כוונה שלא לשבש אותה".
הוועדה החלה לדון גם בהצעת חוק שהגיש ח"כ
נחמן שי, על פיה צווי איסור פרסום על חקירות יוגבלו לשבעה ימים ובית המשפט יהיה רשאי להאריך את הזמן, מטעמים מיוחדים. לדברי שי, בתי המשפט מוציאים 300 צווי איסור פרסום בשנה, אך "יש זילות של הצווים, בכך שכלי התקשורת בארץ מצייתים לצווים, אולם כל אחד יכול למצוא את המידע בכלי תקשורת זרים או באתרי אינטרנט".
ח"כ שלמה מולא אמר: "הצווים צריכים להיות מידתיים, שישמרו על בטחון המדינה ועל זכות הציבור לדעת". ח"כ
זהבה גלאון התנגדה להצעה הממשלתית, אשר לדבריה "נועדה לשרת מניעת פרסום אנשי ציבור חשודים".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
