ימיה של הבובה כימי האדם. ביוון ובמצרים העתיקה היא הייתה חלק בלתי נפרד מן התרבות ומהווי החיים של המבוגרים. בימי הביניים היא הפכה לאביזר-שעשוע לילדים.
מלבד היותה אביזר-שעשוע קלאסי לילדות, יש לבובה ביקוש רב בקרב אספנים מבוגרים וערכה בשוק עולה ככל שהיא ישנה יותר. מחירה של בובה מתחילת המאה הקודמת, שעלתה באותה תקופה כמה אגורות שחוקות, מרקיע כיום שחקים. בובות שנשתמרו ממחצית המאה ה-19, נמכרות כיום לאספנים בסכומים אסטרונומיים המרקיעים, לעיתים, עד 50 אלף דולר לבובה.
ליקרות וליוקרתיות שבין הבובות ה"ענתיקות" נחשבות אלה שראשן עשוי חרסינה. אספן "משוגע לדבר" יעשה כל שלאל-ידו כדי שלפחות בובה אחת כזו תפאר את ויטרינת הבובות הפרטית שלו. אספן לשמו גם יוכל להבחין בין בובה מקורית לבובה מזוייפת, בין בובה ישנה לבובה "משוחזרת" - הכל על-פי סימני היצרן החקוקים עליה. ליאון ברו, ארמנד מרסיי, סימון הלביג, או ריינהארד וקסטנר הם שמות-יצרנים ששום אספן-בובות ראוי לשמו לא יוותר עליהם.
נחלתם של מטורפים
בבורסת הבובות העתיקות, המתקיימת מדי שנה בציריך שבשווייץ, נוטלים חלק אספנים רבים מרחבי העולם. כאן מוצגות לראווה בובות ישנות-נושנות מהולנד ומאנגליה, מגרמניה ומאיטליה. תוך שעות ספורות הן נחטפות בהמוניהן והופכות לנחלתם של המטורפים אחריהן.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
