ביקשתי דיון דחוף, אבל לא אתייצב

עורכי דין שאינם מגיעים לדיונים בטענה שיש להם דיונים אחרים - זוהי תופעה מוכרת, ידועה ובעייתית בכל בתי המשפט בישראל. ובכל זאת, כאשר עורך דין מבקש מבית המשפט העליון לקיים דיון דחוף, בקשתו מתקבלת והוא אינו מופיע משום שעליו להיות בבית משפט אחר - זו תופעה יוצאת דופן, המותחת לגבולות חדשים את חוסר הנימוס (שלא לומר החוצפה) של כמה מלובשי הגלימות.

ב-17.5.12 נדון דניאל אוחנה למאסר של שנתיים, והוא קיבל ארכה של 12 יום לצורך התארגנות - כך ב-29.5.12 היה עליו להתייצב לריצוי עונשו. ב-24.5.12 אחרי הצהריים פנה סניגורו של אוחנה, עו"ד בועז קניג, לבית המשפט העליון בבקשה להארכת עיכוב ביצוע העונש. למי שלא זוכר, זה היה יום חמישי - לפני יום שישי שבא לפני שבת שבאה לפני חג השבועות, שחל יומיים לפני תאריך המאסר.

את שהתרחש לאחר מכן תיאר השופט נעם סולברג: "לא ניתן כל הסבר מדוע הוגשה הבקשה ב'דקה ה-90'. אף על-פי כן, בדוחק הזמנים, קבעתי דיון בבקשה ליום שני, 28.5.2012, למחרת החג, יום לפני מועד ההתייצבות לריצוי העונש, הגם שהדבר מכביד מאד על יומן בית המשפט. עד מהרה ובמפתיע הודיע בא-כוח המבקש כי נבצר ממנו להתייצב לדיון ביום 28.5.2012 בשל דיון בבית משפט אחר. יש טעם לפגם בהתנהלות זו", הוא אומר בלשון המעטה ממעיטה מאוד.

לא נותר לסולברג אלא לבטל את הדיון, להורות לאוחנה להתייצב לריצוי מאסרו ולקבוע דיון ל-6.6.12 - כאשר אוחנה כבר יהיה אסיר. סולברג הותיר לאוחנה פתח של תקווה כאשר קבע, כי אם המדינה תסכים - ידחה את ריצוי העונש עד לאחר אותו דיון. ביקורתו של סולברג עשתה את שלו, קניג גילה לפתע שהוא יכול להתייצב לדיון, ובסופו של דבר עוכב ביצוע העונש, בהסכמת המדינה, עד 18.7.12.