פסוריאזיס באזורים רגישים

קיימות מספר שיטות טיפול, אולם הן אינן מרפאות, אלא רק תורמות להפוגה של המחלה:

• טיפול מקומי על-ידי מריחת מגוון של משחות שמטרתן להסיר את הקשקשים מהרבדים ולרכך אותם, ולטפל בנגעים הדלקתיים שעל העור;

• טיפולי פוטותרפיה על-ידי חשיפת העור לקרניים על סגוליות הפועלות במנגנונים שונים להפחתת הדלקת ולהסדרת קצב חלוקת תאי האפידרמיס;

• טיפול תרופתי סיסטמי - ניתן כטיפול בודד או טיפול משולב עם הקרנות, משחות ועוד;

• טיפול אקלימי בים המלח - שהייה של 10 ימים עד שבועיים בחודשי האביב והקיץ, תוך חשיפה מבוקרת לשמש ורחצה בים המלח משיגה תוצאות טיפול טובות;

• טיפול ביולוגי - ניתן במקרים בהם טיפולים אחרים לא הועילו. התרופות הביולוגיות פותחו בעשור האחרון והן פועלות באמצעות חלבונים כנגד פעילות של תאים במערכת החיסונית שאחראים על התפתחות המחלה בעור.

הטיפולים ניתנים בשילובים שונים בהתאם למצבו של החולה ובהתאם לשטח הגוף המכוסה בנגעי המחלה. כאשר נפגע שטח של עד 2% מהגוף המחלה מוגדרת קלה, פגיעה של 10%-3% נחשבת בינונית, וכאשר נפגע יותר מ-10% משטח הגוף מדובר בדרגת חומרה גבוהה של המחלה, המאפיינת כ-10% מהחולים.

כאשר המחלה פוגעת באזורים רגישים של הגוף, ההתמודדות קשה יותר מאחר והתפקוד היומיומי נפגע מאוד, לדוגמא, נגעים בידיים אינם מאפשרים אחיזה בחפצים, כתיבה וכדומה, נגעים ברגליים פוגעים בהליכה ובתנועה. מוגבלויות מסוג זה לעיתים מוכרות על-ידי הביטוח הלאומי כנכות.

מחלת הפסוריאזיס באזורים רגישים, גם קשה יותר לטיפול ולעיתים קרובות הטיפולים הסטנדרטיים אינם מספקים. לאחרונה חלק מהתרופות הביולוגיות נכנסו לסל הבריאות עבור חולים הסובלים ממחלת הפסוריאזיס באזורי גוף רגישים, זאת לאחר שבשנים האחרונות הוכחה במחקרים יעילות הטיפול הביולוגי באזורים אלה.

כך לדוגמא, במחקר שפורסם בעיתון הרפואי הנחשב האקדמיה האמריקנית לרפואת עור תוארו מקרים של מטופלים שסבלו ממוגבלויות בהליכה, בכתיבה וביכולתם לעבוד בעקבות פסוריאזיס בכפות הידיים והרגלים. הודות לטיפול בתרופה הביולוגית אמביב שנמשך 12 שבועות, הם חזרו לתפקד באופן רגיל תוך שמונה שבועות.

מקום נוסף שבו פסוריאזיס יכול להוות מגבלה משמעותית הינו באיברי המין. המיקום הרגיש גורם לחרדה, ירידה בביטחון העצמי וכאבים משמעותיים בעת קיום יחסי מין ולעיתים אף להחמרת המחלה.

פעמים רבות, מטופלים עם פסוריאזיס באזורים רגישים אלה נמנעים מראש מיצירת קשרים חברתיים ואינטימיים ועקב כך סובלים מדיכאון. גברים מספרים כי נשים נרתעות ממראה איבר המין המכוסה בפסוריאזיס ואף חוששות להידבק, על אף שהמחלה אינה מדבקת, לכן, פעמים רבות מראש הם נמנעים מלהגיע למצבים אינטימיים ולהיתקל באכזבה של בנות המין השני.

אפילו פעולה פשוטה כמו הליכה לשירותים, הופכת לבלתי נסבלת עבורם מבחינת הכאב ואי הנוחות. על כן, עבור חולים אלה, הכנסת הטיפול הביולוגי לסל הבריאות, היא עוגן הצלה.