בג"צ הוציא היום (ד', 29.10.03) צו-ביניים ארעי, המורה למנהל מקרקעי ישראל ולמועצת מינהל מקרקעי ישראל להימנע מלפעול על-פי ההסכם שנחתם עם חברות המלח שבשליטת משפחת דנקנר, לפיו יקבלו חברות המלח הטבה בשווי של למעלה ממאה מיליון ש"ח, בשינוי ייעוד קרקעות ששימשו את החברות בעתלית ובאילת ליצור מלח והפיכתן לקרקע לבנייה.
כמו כן, הורה השופט למשיבים להגיש תגובותיהם בכתב עד לסוף חודש נובמבר, אז תוחזר העתירה לעיון השופט.
התנועה ביקשה בעתירתה, באמצעות עורכי הדין אליעד שרגא, ברק כלב, נילי אבן-חן וצרויה לוזון-מידד, כי בג"צ יוציא צווים על-תנאי, שיורו לשר אהוד אולמרט ולמועצת מינהל מקרקעי ישראל, להימנע מלפעול על-פי ההסכם האמור, לפיו יקבלו חברות המלח זכויות בניה בעת שינוי יעוד קרקעות, בהיקף של כ-2,000 דונם בעתלית ובאילת, אשר שימשו אותן עד כה ליצור מלח (בעיקר לבריכות אידוי). על-פי ההסכם, יקבלו חברות המלח 50% מזכויות הבניה על הקרקעות בעתלית ו-30% מזכויות הבנייה על הקרקעות באילת, לאחר שינוי יעודן לקרקע המשמשת למגורים.
לטענת התנועה, הענקת הזכויות על-פי ההסכם נעשית בחוסר סבירות קיצוני, כאשר ההסכם המעניק לחברות המלח הטבה כספית במקרקעי המדינה, העומדת על-פי חוות דעת מטעם מינהל מקרקעי ישראל על עשרות מיליוני דולרים (למעלה ממאה מיליון ש"ח). זאת, בין השאר, בשל סיווגן הבלתי נכון ובלתי ראוי של הקרקעות על-ידי מינהל מקרקעי ישראל כקרקע עירונית, למרות שלדעת התנועה, אופי השימוש בהן עד כה, אינו מתאים לסיווג כעירוני, שהרי הקרקעות שימשו בעיקרן לבריכות לאידוי מלח, במקום שיסווגו כקרקע חקלאית או כקרקע בעלת סווג מיוחד.
לגבי הקרקעות בעתלית, ביקשה התנועה צו על-תנאי, שיורה לשר ולמינהל לנמק מדוע לא יימנעו מלחתום על ההסכם בכל הנוגע לקרקעות אלו, לאור מצבה התכנוני של עתלית, בה קיים גם היום עודף עצום של עתודות קרקע לבנייה, שכן עתלית יכולה להכפיל עצמה פי ארבע ועדיין יישארו עתודות קרקע, אף בלא העסקה עם חברות המלך שנועדה לכאורה ליצור עתודות קרקע נוספות.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
