יצחק לביא, לשעבר מנכ"ל חברת אוניל בניה, שרכש דירה בפרויקט המגורים היוקרתי של החברה הנמצא בין הרחובות מזא"ה ובלפור בתל אביב הגיש למחוזי בתל אביב תביעה חוזית-נזיקית כנגד יזמית הפרויקט חברת אוניל בניה ומנהליה
אליעזר פישמן, רונית פישמן ורונית אבן.
חוכרים ל-49 שנים
בתביעה, שהוגשה על-ידי יצחק לביא ורעייתו דנה, נטען כי הבית נועד להירשם כבית משותף על-פי חוק המקרקעין ואילו הדירה כיחידת רישום נפרדת בלשכת רישום המקרקעין. לדברי התובעים, אוניל התחייבה במסגרת חוזה המכר לפעול לכך שמנהל מקרקעי ישראל יחתום עמם על הסכם חכירה מהוון וכי הם יירשמו כחוכרים לתקופה של 49 שנה.
בנוסף, נטען בתביעה, אוניל התחייבה לפעול לכך שהדירה תירשם כיחידה נפרדת בבית המשותף ללא כל שיעבוד, עיקול וזכות צד ג'. עוד התחייבה החברה כי רישום הזכויות בדירה על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין יבוצע בתוך שנה מועד רישומה כיחידה נפרדת בבית המשותף.
הבעלות עדיין על שם קק"ל
אולם, נאמר בתביעה, עד היום טרם ביצעה אוניל את רישום הבית כבית משותף, והבעלות עדיין רשומה על שם הקרן הקיימת לישראל. כפועל יוצא, גם לא הועברו הזכויות בדירה על שם התובעים.
בתביעה נאמר כי עד היום, למעלה מ-13 שנה לאחר חתימת החוזה וכ-10 שנים לאחר מועד האכלוס, לא גרמה אוניל לחתימת הסכם החכירה המהוון. לדברי התובעים, מדובר בהפרות יסודיות של החוזה ועל פניו מהוות הפרות אלו מעשה זדוני ומכוון של הנתבעים כנגד התובעים.
בתביעה נאמר כי יצחק לביא שימש כמנכ"ל אוניל בניה במשך תקופה של כ-11 שנים עד לאוגוסט 2005, וכי בינו לבין בעל השליטה בחברה, איש העסקים אליעזר פישמן, התגלעו סכסוכים שונים - שמשמעותם הייתה סכומים נכבדים של מיליונים רבים של שקלים, וחמישה מסכסוכים אלה נדונו ונדונים בבתי המשפט השונים במחוז תל אביב.
רוכשים יחידים
עוד נאמר כי למיטב ידיעת התובעים, אין רוכשים אחרים של דירות בפרויקט שחברת אוניל לא גרמה לחתימת הסכם חכירה לדורות עמם בינם לבין רשות המקרקעין - למעט התובעים עצמם. לדברי הזוג לביא, הזמנתם לחתום על הסכם החכירה עם רשות המקרקעין היא פעולה פשוטה ביותר שניתן היה לעשות לכל הפחות כ-5 שנים קודם למועד הגשת התביעה.
התובעים סבורים כי גם הימנעותם המכוונת של הנתבעים מלהתייחס לתלונתם בעניין, מובילה למסקנה כי מדובר בפעולה מכוונת מצדם ולכל הפחות להעברת הנטל לכתפיהם להוכיח שאין מדובר במעשה מכוון.
בתביעה מצוין כי התובעים שילמו 0.75% ממחיר הדירה בעבור רישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין, אבל הרישום לא בוצע, ובכך עשתה ועושה אוניל עושר ולא במשפט, וכל פניותיהם לחברה זכו להתעלמות מוחלטת.
"סרבנית רישום"
לדברי התובעים, התברר להם לאחרונה כי אוניל "זכתה" לתואר המפוקפק של "סרבנית רישום" על-ידי רשות המקרקעין בנוגע לפרויקט, דהיינו היא מפרה גם את התחייבותה כלפי רשות המקרקעין לבצע את רישום הבית המשותף.
לטענתם, העובדה שאין להם כיום הסכם חכירה לדורות עם רשות המקרקעין, הבית המשותף אינו רשום בלשכת רישום המקרקעין וזכויות החכירה לדורות המגיעות להם אינן רשומות אף הן, מורידה את ערכה של דירתם בשוק באורח משמעותי.
לדבריהם, היה בדעתם למכור את דירתם הגדולה לדירה קטנה יותר המתאימה לצורכיהם הנוכחיים, אולם ההפסד הכספי הניכר הכרוך בכך מנע ומונע זאת מהם. לדעתם אין זה בלתי סביר להניח כי הנתבעים מודעים לרצונם זה ומשתמשים לרעה בכוחם הניהולי על-מנת להצר את צעדיהם.
שעבוד שוטף
בתביעה נאמר כי כל נכסיה של אוניל בניה משועבדים ללא הגבלה כמעט לכל הבנקים בארץ וכיום למעלה מ-10 שנים לאחר סיומו ואכלוסו של הפרויקט, עדיין עומד שעבוד שוטף על הפרויקט. דבר זה - טוענים התובעים - מעיד על מצבה הפיננסי הרעוע של אוניל, ומעורר חשש כבד בנוגע לסולבנטיות שלה, וכתוצאה מכך עלולות להיפגע זכויותיהם הקנייניות.
אשר על כן מתבקש בית המשפט להוציא צו עשה המורה לנתבעים לגרום לאלתר לחתימת הסכם חכירה לדורות בין רשות המקרקעין לבין התובעים בנוגע לדירתם, לרשום לאלתר בלשכת רישום המקרקעין את הבית המשותף ואת זכות החכירה של התובעים בדירתם, ובנוסף לפצות את התובעים בגין ירידת ערך דירתם, עוגמת הנפש והטרחה בשיעור 10% מערך הדירה דהיינו בסכום של 1.45 מיליון שקלים.
בית המשפט מתבקש להבטיח את אכיפת ההסכם ומתן הסעדים המבוקשים באמצעות סנקציה כספית של 1,000 שקלים בגין כל יום איחור ממועד מתן פסק הדין בתביעה. התובעים מבקשים עוד להתיר להם לפצל את סעדיהם כך שיתאפשר להם לתבוע את מלוא נזקם כפי שיתברר ויתגבש בעתיד.
לביא היה ממונה על ניהול פעילותה השוטפת של אוניל בניה ובכלל זה על פרויקט "רובע לב העיר", ובינואר 2000 רכשו הוא ורעייתו דירה בפרויקט.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
